איך אתם מדמיינים שקט נפשי? בשבילי, שקט נפשי הוא מצב שבו אני סוגרת עיניים, נושמת-נושפת ומקשיבה לקולות.
אם קולות הרקע האלו הם ברווזים, נמיות ותאו ולא מכוניות, אנשים ואלקטרוניקה, אני יודעת שאני נמצאת בשמורת אפק.
זה המקום לעצור לרגע מהמרוץ היומיומי ולהתמקד בעצמך.
אני לא אפתיע אף אחד אם אומר לכם שלכל רגב אדמה בארץ יש היסטוריה ארוכה ולעתים מרתקת.
שמורת אפק אינה יוצאת מן הכלל כאן.
שם השמורה מגיע משמו של תל אפק, עיר שמוזכרת במקרא בשטחו של שבט אשר.
בתל, נמצאו ממצאים עתיקים אפילו יותר.
המקום היה מיושב מהתקופה הכלכוליתית, בגלל שפע מקורות המים באזור.
יותר מאוחר, התקיימה בקרבת מקום עיר נמל כנענית ובתקופת הברזל – פיניקית, לצד ממלכת ישראל הקדומה.
מאוחר יותר, הצלבנים במאות ה 12-13 השאירו את חותמם על המקום.
על ראש תל אפק בנה המסדר ההוספיטלרי חווה וביצורים כדי להגן עליה וטחנת הקמח “ריקורדנה” .
מתחת לתל, המסדר הטמפלרי המתחרה בנה סכר וטחנת קמח מבוצרת בעלת שתי קומות, שהשתמשה במי עין אפק להניע את אבן הריחיים של הטחנה.
הסכר יצר אגם מלאכותי שטחנת הקמח הייתה תלויה בו לאספקת לחץ המים הדרוש להפעלתה.
כמו שכנים במערכון של אפרים קישון, שני המסדרים הענקיים והחזקים אלו רבו על זכויות המים במשך שנים רבות, עד לבוררות של האפיפיור.
“ריקורדנה” איננה עוד, אבל הטחנה הטמפלרית עומדת על תילה במרכז השמורה.
הטחנה עברה ידיים רבות, אבל המשיכה לתפקד עד המאה ה-20, ואז שודרגה ממים לדיזל.
הטורקים קראו למקום “כורדני”, מרחק של הברה כמעט מ”ריקורדנה” הצלבנית.
השם השתמר עד שנות האלפיים גם במחנה בריטי (וצה”לי) שנסגר סופית ב-2007 וגם במפעל “אתא-כורדני”, שבשטחו הוקם הקריון.
בשנת 1924, עברה הטחנה ידיים בפעם האחרונה, לידי קרן הקיימת.
בשנת 1936, המצודה הצלבנית קיבלה “שידרוג” בדמות עמדת שמירה מבטון ששמרה על דרך עכו בזמן המרד הערבי הגדול.
יותר מאוחר, נתנה הקרן את האדמות אפק לקיבוץ “משמר הים”, ששינה את שמו ל”אפק” יותר מאוחר.
תוכלו לבקר במצודה הצלבנית, לראות את מוזיאון שמשמר כלים חקלאים עתיקים, לראות סרט על השמורה ולטפס לעמדת התצפית.
למרות העניין ההיסטורי, רוב מי שמבקר בשמורה עושה זאת כדי לראות ולהרגיש את הטבע, להיות קרוב למים החיים, לצפות בחיות שגרות באגם ובסבך קני הסוף.
אבל לא ניתן כאן להפריד בין מעשי ידי אדם והטבע.
כבר הזכרנו את הצלבנים שהיו צריכים לטחון קמח ויצרו את האגם.
לחלוצים הציונים היתה בעיה אחרת לפתור – הצורך בקרקע לעיבוד ויתושי המלריה בביצות כורדני.
מי מעיינות הוסטו לתוך נחל נעמן ותוך מספר שנים היתה אדמה לשלושה קיבוצים שונים בין הקריות לעכו.
אבל, אי-שם בין השדות, איבדנו משהו – הזיכרון איך נראתה הארץ פעם.
באפק, תוכלו לקבל הצצה לביצה ארצישראלית של אז.
לאורך השבילים, תוכלו למצוא צמחים כגון סוף מצוי, סמר חד, אשל ועוד.
צמחי המים עוברים שיקום ותוכלו לראות יותר מהם כאן, בעתיד.
בסבך, מסתתרות להם נמיות.
בלילה, יוצאים לצוד חתולי הביצות.
לפעמים, תוכלו גם לפגוש דורבנים, רק אל תנסו ללטף!
אם תלכו “דרך הביצה”, גשר עץ מעל המים, תוכלו לראות שפמנונים מכובדי מראה במים, אמנון, קרפיון ואחרים.
לידם משתכשכים להם הצבים הרכים וצבי הביצה.
צבי הביצה הם קטנטנים, ושוחים מהר כשהם מזהים סכנה.
הצבים הרכים גדולים וכבדים הרבה יותר, וגופם לעיתים עובר מטר אורך!
ואיך אפשר לשכוח את המשפחה הגרעינית הקטנה של התאו, הנקראים גם ג’מוסים! הם דומים קצת לפרות, אבל שחורים והרבה יותר מותאמים לרעות במים רדודים.
ניתן לראות אותם אוכלים דשא ו”מיישרים” את האחו בקצה השמורה.
הם משרים שלווה ונינוחות בטווח של קילומטר מסביבם.
בחורף, נוחתות בכל רחבי עין אפק ציפורים נודדות.
תעקבו אחרי חדשות בקשר לנדידה, בואו לבקר ולראות בעונה אנפות, שקנאים, מגלנים וסוגים שונים של ברווזים.
הם עוצרים במקום בדרך לאפריקה או חזרה לאירופה ו”מצטיידים” בדג שמן או שניים.
משקפות ומצלמות חובה!
השמורה עושה יותר מלשמר את הקיים.
בגן מקלט לצמחים בסכנת הכחדה, היא מחזירה לחיים מינים של צמחים שנעלמו ממקומות אחרים בארץ.
תוכלו לראות כאן צמחים נדירים, כולל צמחי מים שכמעט ונעלמו מערוץ נחל נעמן.
בנוסף, שוחרר לטבע מין השמורה ברווז נדיר – צוללן הביצה.
הוא נדד מאז, כדרכם של ברווזים, אבל אנחנו מקווים לראות אותו חוזר בעונת הנדידה.
אם אתם רעבים אחרי יום בשמורה, תזכרו שאתם במרחק קצר מהקריות, אזור עם מסעדות רבות ששווה להגיע אליהם.
טיול זה מתאים במיוחד למשפחות לעוד טיולים בסגנון לחץ כאן
נחל עמוד שמורת טבע שבה עובר ערוץ של נחל איתן, ובו צמחיית גדות נחלים מפותחת. המעיינות הנובעים בתחום השמורה והנחל הזורם בה הם בתי גידול חשובים של בעלי חיים האופייניים למקומות לחים ובמיוחד של דו־חיים, שאתרי הרבייה...
זכרון יעקב עלייתה המטרה: זכרון יעקב לעתיד 1882 היא השנה שבה כמאה משפחות מרומניה מקבוצת “חובבי ציון” לוקחות את גורלם בידם ויוצאות לפלסטינה – ארץ הקודש. מטרתם, לעבוד את אדמתה בזיעת אפם ולבנות לעצמם בית ונחלה בארץ אבותיהם....
למרות האזהרות החוזרת ונשנות, ישראל לא מתייבשת, עדיין. יש לנו את הכנרת, את מי התהום ונחלים קטנים. עם זאת, יש לנו נהר אחד ויחיד – נהר הירדן. הוא מתפתל מהכנרת ועד ים המלח, מרחק של יותר מ 100...
