מצודת כח בכל הכוח

מצודת כח (משטרת נבי יושע) היא אחד מהמבנים הידועים והאייקוניים יותר בארץ ישראל מתקופת מלחמת העצמאות.

מדובר במבנה משטרה בריטית שהוקמה ב-1938 כחלק ממערך ההגנה בבגבול הצפון.

הרקע ההיסטורי של המקום

מצודת כח היא מבנה משטרה בריטית שהוקמה ב-1938 כחלק ממערך ההגנה בבגבול הצפון והיה בהתחלה צריף עץ פשוט, אך בוצרה ונבנתה בתחילת שנות ה-40 במסגרת מצודות הטגארט על שמו של סר צ’רלס טיגארט.

שהקים שרשרת מצודות משטרה על מנת להגן על גבולה הצפוני של ארץ ישראל מפני חדירה מסוריה ולבנון, ובמלחמת העולם השנייה מפני הצבא הנאצי.

סביב מצודת המשטרה ובתוכה התקיימו 3 קרבות עקובים מדם בחודשים אפריל ומאי 1948, כאשר הקרב הנודע ביניהם התרחש בליל ה-20 באפריל 1948, שבו נפלו לוחמים מהגדוד השלישי של הפלמ”ל.

המצודות וגדר הגבול  נבנו בשיתוף פעולה בריטי עם היישוב היהודי בארץ, והמצודה בנבי יושע נבנתה על ידי חברת סולל בונה.

המצודה שכנה באזור בו הייתה רוב האוכלוסייה ערבית, כ־3 ק”מ ממזרח לגבול הבינלאומי עם לבנון, וסביבה שכנו הכפרים הערבים נבי יושע, ג’הולה, מלכייה, קדיס ודישום ובנוסף המושב רמות נפתלי שהוקם ב-1945.

המצודה ניצבת במיקום אסטרטגי על שפת המתלול של הרי נפתלי בסמוך לקצה בקעת קדש, בגובה של כ-300 מטרים מעל עמק החולה.

העלייה התלולה מהעמק חייבה את סלילה חלקו המזרחי של כביש הצפון בנתיב קשה, שנמצא בשליטת המצודה.

מצפון למצודה, עובר נחל קדש, המתחתר בקניון תלול, המקשה מאוד על הגישה למצודה מצפון.

מעט ממערב למצודה עברה דרך עפר שחיברה בין המצודה ללבנון.

גדר הצפון נפרסה מעט מצפון למצודה.

שליטה צבאית של המצודה

המצודה צופה אל כל עמק החולה, ועל כביש 90 שהוביל לנקודות ההתיישבות היהודית המבודדות באצבע הגליל, כמו תל חי, כפר גלעדי ומטולה.

המצודה חלשה מבחינה צבאית על חלקו המזרחי של כביש הצפון, על כביש 90, על מרחב הרי נפתלי ואגם החולה, ועל ציר הגישה ללבנון.

בחודש אפריל 1948, עם סיום המנדט הבריטי, נמסרה תחנת המשטרה בנבי יושע על ידי הבריטים לידיהם של הכוחות הערביים.

מצב זה היה מסוכן מאוד ליישוב העברי וסיכן את הגישה אל יישובי אצבע הגליל, רכס מנרה ורמות נפתלי, בשל שליטתה האסטרטגית של המצודה על סביבתה ועל דרכי הגישה העוברים בסמוך לה.

הכוח הערבי במצודה אף עלול היה לסייע ולחבור לפלישה של כוחות ערביים מלבנון אם וכאשר תגיע.

משגב עם, מנרה ורמות נפתלי שציר הגישה אליהן עבר בסמוך למצודה נותרו למעשה מנותקות.

כיבוש המצודה הוגדר כיעד אסטרטגי לצורך הבטחת השליטה היהודית באזור הגליל המזרחי ועמק החולה.

הקרבות בדרך לכיבוש המצודה

ההתקפה הראשונה על המצודה בוצעה, ב-15 באפריל 1948 בהשתתפות 2 מחלקות מגולני ומחלקה נוספת של הפלמ”ח.

אך, ההתקפה נחלה כישלון והכוח ספג 4 הרוגים.

כעבור 5 ימים, ב-20 באפריל, ביצע הגדוד השלישי ניסיון התקפה נוסף.

הכוח התוקף התחלק לשלוש קבוצות.

כוח קטן שהתפצל מהשאר ביצע התקפת הסחה מדרום למצודה, עיקר הכוח תקף מצפון והשלישי סייע ברתק.

עקב מספר משגים בתכנון והתנגדות עזה לא הצליחה פריצת קיר המצודה, והכח התוקף נסוג תוך אבידות כבדות, כאשר רובם של גופות הלוחמים שנפלו נותרו במקום.

על הנסיגה חיפה המקלען יזהר ערמוני עד שנהרג. על פעולתו זו, זכה ערמוני לאות גיבור ישראל.

מפקד כוח הרתק, פילון פרידמן נותר ליד המצודה עם שניים מלוחמיו הפצועים.

הוא העביר את החיילים לנקיק סלע וכשאזלה תחמושתו ירה בפצועים ובעצמו, כדי שלא יפלו חיים בידי הפורעים הערבים שהלכו והתקרבו אליהם.

בהתקפה זו שכשלה נהרגו 22 לוחמים (21 באותו היום ועוד לוחם שמת מפצעיו ב – 22 באפריל).

גופות הלוחמים שנותרו במקום לאחר כישלון ניסיון הכיבוש השני נקברו בקבר אחים למרגלות המצודה.

הגדוד השלישי כבש את המצודה בניסיון השלישי, במסגרת מבצע יפתח. פלוגה זו הייתה בפיקודו של ראובן נצר וההשתלטות על המצודה הסתיימה ללא נפגעים כלל.

בליל ה-15 במאי 1948, התקרבו חבלנים אל המצודה, גילו כי הוקפה בגידור נוסף, והעריכו כי כוח האדם וחומרי הנפץ שברשותם לא יספיקו.

בעקבות כך, נדחתה ההתקפה ביום. ההתקפה התבצעה לבסוף בכוח רב בליל ה-16 במאי, אחרי שבמשך היום הופצצה המצודה מן האוויר.

בבוקר ה־17 במאי, הגיעו התוקפים אל המצודה, ומצאו אותה ריקה, לאחר שננטשה בידי מגיניה, שנסוגו ללבנון.

אחרי שהתמקמו במבנה, פגע פגז תועה שנורה מלבנון באחד מחדרי הבניין, וגרם למותם של שני לוחמים נוספים.

בשלושת הניסיונות לכיבוש המצודה, נהרגו סה”כ 28 חיילים, ועל כן המצודה קרויה על שמם (כ”ח בגימטריה=28).

רובם קבורים בקבר אחים למרגלות המצודה. על אחד מהחללים, דוד צ’רקסקי, כתב המשורר חיים חפר את השיר המפורסם “דודו”.

המצודה בימינו אנו

מבנה המצודה משמש כיום כבסיס של משמר הגבול וצורתו מהווה את סמל מג”ב.

המצודה עצמה סגורה לביקורים.

מאחורי המבנה, נקברו החללים שנפלו בקרבות על המצודה בקבר אחים ונבנתה אנדרטה שתוכננה על ידי זוג האדריכלים ביטוש ואיקה קומפורטי.

מסביב לאנדרטה, נטעו גן ירק המנציח את 28 החללים שנפלו בכיבוש המצודה, וחלל נוסף שהיה אח של אחד הנופלים שנפל בקרב אחר במהלך מלחמת העצמאות.

תכנון האתר ובנייתו עברו מספר גלגולים, ובניית האתר הושלמה רק לאחר 10 שנים מתום הקרב.

המצודה נמצאת על מסלולו של שביל ישראל.

במקום, נקודת תצפית ממנה ניתן לצפות על נוף מרהיב לעבר עמק החולה ורמת הגולן.

מאזור צומת כח בעמק החולה עד למצודה שבראש ההר, נפרץ נתיב הליכה רגלי המכונה גם “שביל הפלמח”,

שמסלולו נעשה על פי התקדמותו של הכוח העיקרי במהלך ההתקפה השנייה על מצודת נבי יושע.

בשנת 1951, הוציא דואר ישראל בול מיוחד לכבוד יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל הצעירה, בו מופיעה המצודה.

הבול, בערך נקוב של 15 פרוטות, נושא את הכיתוב “מצודת ישע”.

מוזיאון הרעות

את הקמת המוזיאון יזם יהודה דקל ז”ל.

בינואר 2014, נחנך מוזיאון הרעות שבו תצוגה מרתקת בשילוב תצוגה אור קולית ושאר אמצעי מדיה.

המוזיאון מציג את סיפור מורשת הקרב לכיבוש המצודה.

יהודה היה חבר הכשרת הצופים בקיבוץ דפנה, ש-12 מחבריה ו-3 מהמפקדים נפלו בקרב השני על מצודת המשטרה.

מאז הקרב בתש”ח, לא הרפה מחלומו: להנציח את נופלי קרבות נבי יושע במוזיאון שבמרכזו יעמוד נושא הרעות.

המוזיאון משתרע על שטח של כ-300 מ”ר.

הוא כולל ארבעה אולמות של תצוגה ומולטימדיה, אודיטוריום ופינת הנצחה לנופלים, וכן רחבה המשקיפה על נחל קדש הסמוך.

המוזיאון הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך.

חצר המוזיאון חושפת לראשונה בפני המבקרים את הקיר הצפוני של המצודה.

למרגלות קיר זה, נפגעו אנשי הכוח הפורץ בהתקפה שנייה ועליו כתובת במקום שנפגעו החבלנים וארגז לזריקת רימונים בקומה הראשונה.

בחצר, מוצב פסל “הרעות” של עמנואל הצופה.

לעוד טיולים באזור הצפון לחצו כאן.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)