קו ירקון – נגב הוא קו מים אותו חנכה מקורות בראשית שנות ה-50, ונחשב לגדול מפעלי המים עד ייסוד המוביל הארצי.
הקו המזרחי ,נבנה על ידי “תה”ל” בראשית שנות ה-50, והקו המערבי, על ידי מקורות לאחר 1956.
תכנון המפעל החל בשנת 1949 על ידי אגף המים במשרד החקלאות.
עם הקמת “תה”ל”, הועבר התכנון לידיה, והביצוע החל בסוף שנת 1952 על ידי “תה”ל”.
קו מים שבצינורותיו הוזרמו מים ממעיינות הירקון לאורך 95 ק”מ עד לבריכת תקומה וקיבוץ מגן.
בניית הקו החלה ב- 1952 והושלמה ב- 1956.
המים שהגיעו בקו זה אפשרו להתחיל בפיתוח משק חקלאי בנגב הצפון-מערבי, אך לא היה בהם כדי לספק את כל צורכי המים של הדרום, ולכן בשלב מאוחר יותר הונח קו מים נוסף ממערב לקו הראשון.
שני הקווים התאחדו ליד בריכת זהר. לימים שולב קו ירקון-נגב במערכת המוביל הארצי.
מפעל ירקון-נגב כולל שני קווים: קו מזרחי וקו מערבי. לאחר בניית המוביל הארצי בשנת 1964, חובר אליו מפעל ירקון-נגב, ובכך הושלמה הקמת מערכת המים הכלל-ארצית, המשלבת את מי הכנרת, מי תהום ומים ממפעלים אזוריים.
מספקת את המים לרוב חלקי הארץ, וכך גם הצליחה להפריח שטחים צחיחים ונרחבים בדרום.
הקו המזרחי הוא הראשון שנבנה כאשר ראשיתו ממקורות הירקון שבראש העין ועד לקיבוץ מגן שבנגב הצפון-מערבי.
העבודות על הקו התקיימו בשנים 1953-1955 ועלו כ-45 מיליון לירות. עד סוף 1953, הונחו מעל 30 קילומטר של קו המים.
באותה שנה, הושקע כשליש מתקציבה של “מקורות” במפעל ירקון-נגב. ב-1954, הוקם מאגר תקומה בנפח של 200,000 מ”ק, כדי לקלוט את המים של הקו המזרחי.
המפעל כלל קו מים באורך 108 ק”מ בקוטר 66 אינץ’ לאורך 95 ק”מ ובקוטר 48 אינץ’ לאורך 13 ק”מ, שנבנה מצינורות שיוצרו במפעל “יובל גד” באשקלון, שלוש תחנות שאיבה תת-קרקעיות שלכל אחת הספק של בין 12-15 אלף קוב לשעה, 9 מנועי דיזל ימיים 2,080 כוח סוס כל אחד, מנועי חשמל, מכלי סולר ומזוט, בריכות ויסות בנפח כולל של 350,000 מ”ק ומתקנים נלווים רבים נוספים.
הקו המזרחי נחנך ב-19 ביולי 1955, שבוע לפני הבחירות לכנסת השלישית, בטקס בנוכחות נשיא המדינה, יצחק בן צבי, ראש הממשלה, משה שרת, שר האוצר לוי אשכול וכ-15,000 צופים.
הפעלת הקו החלה רק בשנת 1956. המשאבות היו מוכנות להפעלה ניסיונית בינואר-פברואר.
ביולי 1956, כבר הזרים הקו מים בקצב שנתי של 70 מיליון קוב ודווח שהקו יגיע בקרוב למלוא הספקו: 100 מיליון קוב בשנה.
במחצית השנייה של שנת 1955 נעשו הכנות שונות לקראת תחילת העבודות על ייצור והנחתם של צינורות הקו המערבי, ובספטמבר 1956 הוחל בהנחת הצינורות.
הקו המערבי של מפעל ירקון-נגב חובר למערכת אספקת המים של העיר תל אביב, אל מול אוניברסיטת בר אילן.
עיריית תל אביב הפעילה באותם ימים קידוחים מקומיים והניחה צינור 48 אינץ’ שיצא מבר-אילן והגיע עד לבריכת “ארלוזורוב” – בריכת אגירה בנפח של 25,000 קוב.
הקו המערבי הגדיל את כמויות המים שהגיעו לתל אביב ושיפר משמעותית את איכות המים.
בשנות ה-60 של המאה ה-20, שודרגה מערכת אספקת המים לתל אביב עם חיבור הקו המערבי של מפעל ירקון-נגב לצפון העיר.
עם השלמת קו ירקון-נגב מערבי ב-1961, הושלמה בניית קו ירקון-נגב.
מרכז המבקרים אתר ספיר בחופה הצפון-מערבי של הכנרת נמצא בשכנות לאכסניית הנוער “כרי דשא”.
במרכז, לומדים המבקרים איך מגיעים המים לברז שלהם ושומעים על תולדות מפעל המים המרשים, על איכות המים וכמובן על מפלס הכנרת.
ההדרכה ניתנת מול דגם-חתך של המוביל הארצי, הממחיש כל שלב ותחנה לאורך הדרך.
ההסברים מלווים בסרטים בנושא בניית המוביל, איכות המים וחיסכון במים.
הביקור כולל סיור בתחנת השאיבה החצובה בהר, ובה 4 יחידות שאיבה ענקיות שמעלות את מי הכינרת לגובה של 250 מטרים.
ניתן גם לבקר ב”מצפור צ’רה”, הקרוי על שמו של צבי צור (צ’רה)- מנכ”ל מקורות בין השנים 1964-1967, ולצפות ממנו על תוואי המוביל שחוצה את נחל עמוד.
מרכז המבקרים “מעיינות הירקון” חבוי בחלקו בבטן האדמה.
מתחת לכביש מספר 483, המחבר בין פתח-תקווה לראש-העין, מסתתר מוקד ראשי של “מקורות”
המווסת כל יום את זרימת שליש מתנועת המים של המדינה.
במרכז המבקרים, זה מציעה חברת מקורות, באמצעות הרצאה והמחשות, מסע אל סיפורם של המים בארץ ישראל.
המבקרים במרכז לומדים על סוגי המים השונים: מים שפירים, מים מותפלים, מי שפכים מטוהרים, מי שיטפונות ומי מעיינות, מי תהום ומים עיליים, מים מלוחים ומים מליחים.
סיור בתחנה ההיסטורית התת-קרקעית, המציגה את סיפור הקמת מפעל ירקון-נגב באמצעות תערוכת צילומים וסיור במעיינות הירקון, הנמצאים מעבר לכביש.
מתחת לכביש מספר 483, המחבר בין פתח-תקווה לראש-העין, נמצא בתוך האדמה צומת ראשי וגדול המווסת כל יום זרימה של שליש מתנועת המים של ישראל.
עד לכאן מגיע מהכנרת המוביל הארצי, שחובר כאן לשני קווים גדולים וראשיים, קווי ירקון-נגב, המזרימים מים עד מצפה רמון ולקו דן.
במרכז המבקרים, נערך סיור אל התחנה ההיסטורית התת-קרקעית, המציגה את סיפור הקמת מפעל ירקון-נגב באמצעות תערוכת צילומים חווייתית.
לסיום, מתקיים סיור במעיינות הירקון, החבויים מעבר לכביש בתוך סבך האשלים והצומח.
הביקור באתר מעיינות הירקון נמשך כשעה וחצי ונקבע בתיאום מראש.
תחנת שמחה היא מהתחנות המרכזיות של חברת “מקורות” בנגב.
התחנה שולטת על חלוקת המים השפירים ומי הקולחים לישובים, שדות ומטעים, מפעלי תעשייה, פארקים ואתרי תיירות.
במרכז המבקרים, הקיים במקום מציעה חברת “מקורות” סקירה מרתקת במגוון נושאים, ביניהם הסבר איך מגיעים המים אל הברז, סקירה על מצב משק המים בארץ, וכן סקירה על חברת מקורות ועל מגוון מקורות המים באזור.
סקירה על הקו הראשון שהגיע לנגב בשנת 1947 ועל חלוקת המים המגיעים מן הצפון אל אזורי הנגב השונים באמצעות המוביל הארצי.
בשטח התחנה, תצוגת אביזרי מים משנות ה-50 ואילך, הממחישה את התפתחות האמצעים הטכנולוגיים ומשק המים בישראל.
אביזרים רבים פותחו ושולבו במתקני “מקורות” על בסיס הניסיון שנצבר בשטח: מגופים, שסתומי אוויר ואל-חזור, מתקנים לסגירת מגופים, מדי מים, אמצעי קשר ופיקוד.
הביקור בתחנה כולל מגוון של פעילויות: צפייה בסרט על המים בנגב וסיור במנהרת המשאבות, שהוסבה למוזיאון היסטורי מרשים.
במוזיאון מנועי דיזל ענקיים וישנים שהפעילו משאבות מים, הסבר על פעולת שאיבת המים, ותמונות הקשורות לפיתוח משק המים.
עוד במקום תוכלו למצוא גם גן ארכיאולוגי של מוצגים מתחומים שונים, וכן תערוכת צילומים מרשימים.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
דמיינו לכם שאתם במלחמה נגד אויב שכוחותיו עדיפים. התקשורת עם המבצר הסמוך נפסקה ואתם מסתמכים על משואה. סימנים באש ועשן ממדורה שמדליקים במקום גבוה. ואז… "וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְ…כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵקָה." הגרוע מכל קרה -...
יש משהו מיוחד באילת, לדעתי. אולי כי זו העיר הדרומית ביותר בארץ, היחידה ששווה לחשוב על טיסה על מנת להגיע עליה? אולי כי זו עיר שעיקר עיסוקה הוא תיירות - דבר נדיר בישראל? ואולי בגלל שזו עיר השמש...
לקוראים ותיקים של האתר כבר יצא לבקר בגוש משגב, דרומית לעיר כרמיאל וראו כי טוב. ביקרנו בישובים שהוקמו ב"תוכנית המצפים" וישובים ערבים, פארקים שלווים וגני פסלים מרשימים לכל הדעות. עכשיו אנחנו חוזרים לאזור. היום נדבר על אחד הישובים...
