זעם האל וטרגדיה אנושית – כך מתואר הסיפור של חורבן סדום ועמורה בתנ"ך.
"וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר 'הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה'."
כך נמלטו לוט ומשפחתו מהעיר העתידה להיחרב.
רק אשת לוט, בגלל סקרנות או חמלה, הסתובבה לאחור והפכה לנציב מלח.
למזלנו, לנו מתאפשר להביט על הר סדום ואפילו לטייל על גוש המלח המפורסם הזה.
טיול משפחות בכיכר סדום
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
אתחיל ואומר דבר אחד – הר סדום אינו כולו מלח!
אבל כן יש כאן תופעה גיאולוגית מעניינת.
זו חדירת מלח שהיה קבור בעומק אל תוך סלעים קשים וכבדים יותר שהיו מעליו.
התופעה מכונה מחדר או דיאפיר בלעז, תוצאה של כוח הציפה של המלח מול לחץ של הסלעים שמכסים אותו.
זו הסיבה שהטיול הופך קשה יותר משנה לשנה.
ההר צומח ב-5 עד 9 מילימטרים (שנתיים), אם כי יכול להיות שלא תשימו לב לשינוי הזה בימי חייכם.
את הטיול שלנו בהר, שמצא מעל ים המלח ומזרחית למישור עמיעז, נתחיל לא רחוק ממפעלי ים המלח.
כמו לרוב המקומות באזור, מגיעים למקום דרך כביש 90 ופונים לכיוון המסלול או האתר הרצוי.
אחד המסלולים השווים הוא מסלול שביל הדגים.
האזור היה מוצף בים קדום, בעבר הרחוק ומכיוון שכך, הוא לא היה מלוח יותר מים התיכון של היום.
זה נתן אפשרות לדגים לשרוד במה שמכונה היום "ים המוות" בלעז.
הימה הזו נקראת בפי החוקרים "ימת סדום".
לפני שלושה מיליון שנה נותק המפרץ הזה מהים ואפילו הפך למים מתוקים!
מפעלי ים המלח
צילום: מורה הדרך רן רותם
איך נראה את הדגים?
נגיע בכביש לשלט המורה לכיוון מישור עמיעז ונחל פרצים ונפנה בכיוון הזה.
קודם ניסע על כביש עפר המסומן באדום, נפנה לשחור וכשנגיע למסלול הכחול – נתחיל ללכת ברגל.
מסלול ההליכה יוביל אותנו ל"הר כפתור".
כיפה עגולה, שם נפוץ לפסגה בולטת ושטוחה.
יש פה תצפית מצוינת על ים המלח, בחלק שהוא בעיקרו בריכות אידוי היום ולמישור עמיעז בכיוון השני.
המישור, חלק מדרום מדבר יהודה, הוא צחיח וציורי כאחד.
קרקע המישור מורכבת מחוואר הלשון, הקרקעית של הימה הותיקה.
אנחנו נלך בין חידודי המלח, מקומות שבהם גבישי מלח ענקיים נחשפו על פני הקרקע.
מה הופך אותם ל"חידודים"?
בעצם, המלח מומס בגשמים שלפעמים מבקרים את האזור הזה באופן לא תדיר בכלל.
המים האלו ממיסים את השכבה העליונה ויוצרים בורות ומערות תת-קרקעיות.
חלק מהבורות עמוקים ומסועפים ולא נחקרו מעולם, אז לא כדאי ליפול פנימה.
גבישי מלח מעל הקרקע על הר סדום
צילום: רן רותם
תוך כדי ההליכה, כדאי לשים לב לגבישי המלח מסיבה נוספת.
בחלקם ניתן לראות שרידי צמחים פרהיסטוריים, עצמות מאובנות ודגים שלמים שכאילו קפאו בזמן.
יש ברחבי מדבר יהודה מספר רב של מאובנים.
אבל דגים בתוך מלח זה מחזה נדיר בכל קנה מידה ומרגש ממש.
לפעמים, הדגים האלו לא נראים תלת-מימדיים, אלא פשוט ציור של דג על אבן שעשה איזשהו אמן נשכח.
בסוף המסלול, נגיע למגורי העובדים של מפעלי ים המלח.
או מה שהיו מגורי עובדים שהוקמו כאן בשנות ה-30.
זה היה מקום נידח ביותר, עם גישה בהפלגה מצפון ים המלח ותנאי המגורים – קשים ביותר.
בהמשך, הוקמה רכבת קלה שהובילה את העובדים למקום וחזרה.
רכבת שהיום מזכירה יותר מתקן לונה פארק מאשר כלי תחבורה.
מלחמת תש"ח הפסיקה את פעילותם של העובדים כאן וכל המקום ננטש.
אבל עדיין תוכלו לראות את מזח העץ בו עגנו האסדות, חלק מפסי הרכבת והבניינים בהם חיו ועבדו האנשים האלו.
אבל זה לא הכל!
דרומית לשם נראה את "מערת הקולנוע".
מקום בו יכלו עובדים להתרווח אחרי יום עבודה קשה של הפקת אשלגן.
למרות השם, מדובר בשרידים של קולנוע שהיה תחת כיפת השמיים, עם מערה ליד.
כל אלו עמדו לצד ים המלח שנים ארוכות.
עד שבשנתיים האחרונות המקום הפך למרכז מורשת חוויתי חדיש.
עם מציאות מדומה שלא סתם מספרת, אלא מראה את החיים והתעשייה של השנים הרחוקות האלו.
סיור משפחות בדרום
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת
אוהבי אקסטרים יכולים לבוא ולעשות סנפלינג ב"מערת הקולונל".
אותה מערה הקרויה על שם המהנדס הבריטי תומאס גרגורי טולוק, שהיה בדרגת… מייג'ור.
לטולוק היה תפקיד חשוב בהקמת המפעל והוא היה זה שגילה את המערה.
המסלול במערה כולל גלישת סנפלינג של 75 מטרים ומסתיים בחלל תת קרקעי ענקי.
כמובן, חייבים לבוא עם כל הציוד ומדריך שיודע מה הוא עושה.
אנחנו לקראת סיום ונותר לסיים כמו שהתחלנו.
בחזרה לסיפורה של אשת לוט ונציב המלח שנקרא "אשת לוט" בסביבת סדום.
למרות שאין לה שם בתנ"ך, בדומה למספר נשים אחרות המזוהות בתור "אשת", במשנה מציינים ששמה היה "עירית" או "עידית".
גם סופרים עתיקים, כדוגמת יוסף בן מתתיהו זיהו עמוד בולט על הר סדום כ"אשת לוט".
אם כי קשה לנו לדעת האם זה היה אותו העמוד.
לעמוד שלנו יש עבר גיאולוגי מרשים – זהו שריד אחרון למערה שהתמוטטה.
כאן אנו יכולים לעלות על רכבים ולצאת לכיוון הבית ואם אתם מרגישים שאתם רוצים לחזור – הסתכלו לאחור.
שום דבר רע לא יקרה.
נציב המלח של אשת לוט
צילום: מורה הדרך רן רותם
פריצת הדרך לירושלים גילי שולץ מורת דרך על קרבות בדרך לירושלים – סיפורי הקרב השזורים כמחרוזות שירים בקום המדינה. סיור דרך שער הגיא, נחשון ובקוע ועד פארק רבין 15000 דונם יערות ואתרי אנדרטאות לפורצי הדרך לירושלים, אתרי עתיקות...
יש משהו מיוחד באילת, לדעתי. אולי כי זו העיר הדרומית ביותר בארץ, היחידה ששווה לחשוב על טיסה על מנת להגיע עליה? אולי כי זו עיר שעיקר עיסוקה הוא תיירות - דבר נדיר בישראל? ואולי בגלל שזו עיר השמש...
מאז שהייתי ילדה קטנה, אהבתי גשרים. לא חסר גשרים בארץ גשרים של הולכי רגל מעל התנועה הסואנת, מחלפים לרכבים הממהרים לעבודה, גשרונים צרים מעל תעלות שרק אנשי השכונה מכירים. אני הכי אהבתי גשרים מעל המים ותמיד התפתיתי לשבת על שפת הגשר...
