סיור מיוחד ומרתק בחניתה התיישבות, נוף מרהיב, יער וויסקי מעיף על גבול הלבנון. חניתה הוא קיבוץ בגליל המערבי על גבול הלבנון, מיישובי חומה ומסמלי ההתיישבות היהודית בגליל. הקיבוץ הוקם על ידי בני גרעין, צברים ברובם, בשנת 1938. בקיבוץ, פועל...
במרדף אחרי שלגים, עלינו לרמת הגולן היפה בעקבות מסלולו של אלי כהן והתרגשנו מכל תחנה במסלול, על הדרך עצרנו במפל עיט – התמונות שוות אלפי מילים
גיל ברנר הוא זה שיזם את הקמת שביל אלי כהן שעוקב אחר הביוגרפיה של אלי כהן שהלכה קצת לאיבוד בתקשורת הישראלית, הרבה מאיתנו מכירים את השם אלי כהן בתור מרגל, אבל כמה מאיתנו יודעים את הסיפור המלא אודותיו?
השביל שאינו שביל סטנדרטי של הליכה, אלא שביל רכוב המתאים לסיור של יום מלא עם כמה סטיות לפנינות חן שעוברים ליידן.
על הדרך, מפוזרות לוחיות זיכרון ופסלים המתארים את ביקוריו של אלי כהן ברמת בגולן.
הפסל הוא יובל לופן מקיבוץ גינוסר אחד משני האחים שמצאו את הסירה הטבועה בחוף מגדלה.
לאחר נסיעה מפותלת, שמרגישה כמו ארץ אחרת, מגיעים לחניון חמת גדר.
בקצה השמאלי של החניון, ממשיכים בכביש שיוצא לעבר חורשת איקליפטוסים.
כן כן ממש בכניסה לחניון אפשר להמשיך ישר ולהגיע לחניון קרוואנים ממש שם בפינה יש גדר נעולה שמפרידה בין העומדים לידה לבין שרידי מבני בסיס אל-חמה הסורי.
בחדר האוכל סעד אלי כהן, או כאמל אמין ת’אבת כפי שהכירו אותו כאן, עם קצינים רמי דרג.
בסמוך למבנה, נמצאת התחנה הראשונה בשביל אלי כהן.
ליד אבן הנצחה יש עמדת הסבר קולי שפותחת יום של הרפתקאות, עניין, התרגשות וכאב. למה בכלל הגיע אלי לאל חמה?
התירוץ היה שהגיע לטבול במעיינות המרפא משום שסבל מדלקת מפרקים.
אליהו (אלי) כהן נולד ב-6 בדצמבר 1923 והוצא להורג ב-18 במאי 1965.
אלי כהן בנם של שאול וסופיה כהן מאלכסנדריה שבמצרים.
אביו, שאול, מחלב שבסוריה.
אלי כהן למד בבית ספר התיכון היהודי ע”ש הרמב”ם בעיר ולאחר מכן התקבל ללימודי הנדסה באוניברסיטת אלכסנדריה.
בשנת 1944, הצטרף לתנועה הציונית ולבנייה החופשית.
ב-1957, עלה לישראל והתגורר בבת ים.
הוא התפרנס כמתרגם עיתונות ערבית באמ”ן ולאחר מכן בהנהלת חשבונות ב”משביר המרכזי”, וב-31 באוגוסט 1959 נשא לאשה את נדיה, עולה מעיראק, אחותו של סמי מיכאל.
אחיו הצעיר מוריס כהן (1927 – 2006), עבד במוסד בקריפטוגרפיה ושיטות הצפנה.
אלי היה מרגל ישראלי שפעל בסוריה והוצא להורג לאחר שנתפס.
זכור, בישראל ובעולם, כאחד מגדולי המרגלים של ישראל.
לוי אשכול, שהיה ראש ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים אמר כי “מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא בפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים”.
מגעיו עם המודיעין הישראלי החלו כבר ב-1954 באופן אקראי ולא מודע כאשר שכר בשמו דירה במצרים אשר שימשה את חברי חוליית “עסק הביש”.
כהן נחקר על ידי המצרים כחלק מחקירת החולייה אולם נוקה מחשד של ריגול כנגד מצרים.
לאחר עלייתו ארצה, גויס ליחידה 188 במאי 1960, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה”ל, והוכשר כמרגל.
ב-1961, נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת’אבת (كامل أمين ثابت). כהן התערה בקהילה הערבית המקומית והתיידד עם כמה דמויות בולטות ומקושרות מבין יוצאי סוריה במקום.
בשנת 1964, הועבר הפיקוח על פעילותו של אלי כהן מאגף המודיעין ל”מוסד”, כחלק מארגון מחדש בזרועות המודיעין.
לפני שסוריה קיבלה עצמאות ב-1946 השלטון בסוריה היה של המנדט הצרפתי.
מלבד כמה מילים בשפה הערבית המקומית השאירו הצרפתים לסורים במתנה גם בסיסי צבא, תחנות ביקורת ומכס.
הם כנראה גם אלה ששתלו את האיקליפטוסים ברמת הגולן כדי להצל על בסיסיהם ולא בעצת אלי כהן, כפי שמאמין כל עם ישראל.
לא יאמן, אבל תחנה כזו מתחילת המאה ה-20, שהוצבה בגבול המנדט הבריטי והצרפתי, שמאוחר יותר היתה בשימוש הצבא הסורי, עומדת על תלה בכביש היורד לחמת גדר, הלוא היא אל-חמה בפי הערבים.
אלי כהן, בשם כאמל אמין ת’אבת, עבר כאן אחרי שהשיג אישור מיוחד שהתיר לו להיכנס לשטח צבאי סגור, בדרכו למעיינות החמים באל-חמה, לשם רק קצינים הורשו להגיע.
במסגרת הכשרת התחנה כתחנה בשביל אלי כהן, האישור הוגדל ונתלה על לוח מתכת בבית המכס.
כיצד הצליח איש שמעמדו אינו אפילו של אזרח להיכנס לשטח צבאי סגור בתוך שטח צבאי סגור? בזכות קסם אישי, כישרון חברתי יוצא דופן, אינטליגנציה רבה, וכנראה גם יכולת משחק מצוינת.
תחת סיפור הכיסוי שלו – כסוחר ערבי עשיר שצמח בארגנטינה ומגיע לסוריה כדי להשתקע מחדש במולדתו – רכש חברים במהרה ובאמצעותם יצר קשרים בצמרת המטכ”ל הסורית.
חבר טוב שלו, רס”ן מועז זהר א-דין היה אחיינו של רמטכ”ל צבא סוריה, אלוף עבד אלכרים זהר א-דין.
לאחר שהתלונן אלי בפני מועז על הקור העז בסתיו הדמשקאי, ואיים שזה עוד יגרום להחזיר אותו לארגנטינה החמה, השיג מועז מדודו את האישור הנדיר לכניסה מיוחדת למרחצאות החמים באל-חמה.
בהמשך, ניתקל בתחנה עם מחסום טנקים, הרבה דברים השתנו מאז שנות השישים,
בישראל, בסוריה, באמצעי הצבא ובמחילות המודיעין.
כנראה שחמישים שנה מרגישים הרבה יותר זמן ממה שהם ולכן מצאנו את עצמנו מופתעים ומתרגשים לראות בעיניים מקומות ומבנים שנשארו כשהיו ולא צריך הרבה דמיון כדי להסריט אותם בראש פעילים וחיים בשנים ההן.
כזה הוא מחסום הטנקים שהקימו הצרפתים בזמנו, ואמצו הסורים, לאורך כביש קוניטרה – אל-חמה, כיום כביש 98.
ליד בולדרים ענקיים ממערב לכביש, שחסמו מעבר, הוצב שלט ותחנת מידע קולית.
התחנה מתמקדת בכישוריו המודיעיניים של אלי כהן.
מפעילו במוסד מספר על זיכרון פנומנלי.
במהלך שהותו בסוריה, עבר אלי בכביש לאל- חמה שלוש פעמים, הלוך ושוב.
בזמן המעבר בכביש, צילם בראשו את פריסת הכוחות הסורים בגולן, וידע להעביר לצבא הישראלי את מיקומן המדויק כמו את מיקומו של מחסום הטנקים שלפנינו.
בכך השפיע על החלטות טקטיות במלחמת ששת הימים שהצילו חיי חיילים רבים, כמו היכן להנחית כוחות צנחנים כדי שלא יתקלו במכשולים מיותרים.
אי אפשר לפספס את פסל הבזלת שיצר בהתנדבות יובל לופן.
הפסל בן ארבע פרצופים, עם הפנים לארבע מדינות: ישראל, סוריה, לבנון וירדן.
הפסל מסמל את אלי שהיו לו עיניים בגב, ואולי היה מרובה פרצופים, כמו מלאך.
מהמקום נשקף נוף בקעת נהר הירמוך, ולכיוון מערב רמת פוריה, בקעת יבנאל ואף הר תבור.
תוכניותיה של סוריה נגד ישראל היו חבלה במוביל הארצי, הקמת אש”ף וחימוש צבאי.
אלי כהן, שראה את הסכנה המידית שבחבלה במוביל הארצי, העביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה.
מאוחר יותר, סוריה ניסתה להוציא לפועל תוכנית להטיית מי מקורות הירדן באזור הבניאס.
כהן תרם מודיעין חשוב גם כאן.
בעקבות תקרית קטנה, בנובמבר 1964, שבה סוריה ירתה על חקלאים שעיבדו קרקע בשטח המפורז, על יד קיבוץ דן, ישראל הגיבה בירי מדויק על התעלות ועל כלי העבודה שעבדו על ההטייה, על פי נקודות ציון שכהן מסר.
ישראל השתמשה גם בחיל האוויר בלי חשש מהתנגשות עם חיל האוויר הסורי, הודות למידע שכהן העביר על קליטת מטוסי המיגים החדשים בסוריה, ושהיא לא יכלה להשתמש בהם עד שטייסיה ילמדו אותם.
הסורים, שאמצעי החבלה שלהם במוביל הארצי נהרסו זמן קצר אחרי שליחתם, הבינו שיש מרגל שמעביר מידע.
בראשית ינואר 1965, הגיע לנמל לטקיה מטען של מכשירי קשר סובייטיים חדישים, אשר נועדו להחליף את הציוד הישן של צבא סוריה.
ב-7 בינואר 1965, נערכה ההחלפה.
לשם ביצוע ההחלפה ובדיקת יעילותו של הציוד החדיש, הוחלט להטיל דממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי לעשרים וארבע שעות.
אלי כהן, שלא ידע על דממת האלחוט, המשיך לשדר כהרגלו למפעיליו במשך עשרים וארבע השעות הנ”ל, ומקלטי הצבא הסורי ננעלו על אות השידור ופענחו אותו.
כאשר כוחות הצבא פרצו אל ביתו, אלי כהן נתפס כאשר הוא משדר, ולא גילה כל התנגדות למעצר.
בין המטעים לכביש הגישה לאפיק.
נכנסים לתוך היישוב, בכיכר שמאלה ואחר כך ימינה לאורך הגדר ההיקפית.
בפינה יש מבנה נטוש שנראה מקום עם סיפור.
גם כאן, קשה להאמין איך הכל נשאר כשהיה בשימוש הסורים.
ידוע שאלי כהן ביקר במחנה וככל הנראה הובא לכאן, למועדון הקצינים, לתצפת על הכינרת ועל ישראל.
יוזם השביל קרא לתחנה “מרפסת הר נבו” לאמור שכאן משקיף אלי כהן על ארצו, כל כך קרובה מצד אחד אך כל כך רחוקה ואינה נגישה מצד שני.
הגבעה הבולטת היא סוסיתא העתיקה, העיר בגדה השנייה של הכינרת היא טבריה.
מועדון הקצינים של המחנה הצבאי פיק נבנה כנראה בשנות ה-50 על ידי מהנדסים רוסים.
זהו ביטוי פיזי לסיוע וגיבוי ארוך שנים של רוסיה בסוריה.
היו שטענו כי אלי כהן היה בשליחות גם מטעם ארצות הברית, ולמען ה-CIA אסף ידיעות על המעורבות הרוסית בסוריה .
כהן עונה קשות במהלך חקירתו במשך ארבעה שבועות.
משפטו נפתח ב-22 בפברואר 1965 בבניין של המטה הכללי הסורי ונערך בדלתיים סגורות.
הוא לא הואשם על הריגול, כדי לא להכתים גם את מקורביו, שהיו, כאמור, צמרת השלטון.
האישום המרכזי נגדו היה עבירה מגוחכת, על כך שבסיוריו על הגבול עם בכירי הצבא (שהציגו לו את הביצורים והנשק), הוא נכנס לתחום שאסור לאזרחים לעבור אותו.
מיד אחרי שעוברים את כביש הגישה למושב אלי עד, שמנציח בשמו את אלי כהן, עוצרים בתחנת האוטובוס בצד ימין על הכביש הראשי. תחנה זו מוקדשת לגזר הדין ויש בה עמדת הדרכה קולית.
בסוף ינואר 1965, כחודשיים אחרי ביקורו האחרון והטעון בארץ, אלי כהן נתפס משדר בביתו שבדמשק.
בחודשים שקדמו לתפיסה, התהדקה הטבעת סביבו וכנראה שכל הנוגעים בדבר, כולל אלי עצמו, הרגישו בכך.
הוא הוחזק בביתו 8 ימים ולאחר חודש התחיל משפט בזק בדלתיים סגורות שארך חודשיים וחצי.
התקשורת הסורית היא היחידה שהורשתה להיכנס ולתעד את המשפט.
חמשת השופטים, בהם סלים חאטום מפקד הקומנדו הסורי, היו חבריו ומכריו של אלי והיה להם אינטרס לסיים מהר עם המשפט כדי שלא יחקרו ויתעכבו על כל המידע שהדליפו אליו.
במהלך החקירה, עונה אלי קשות ולמרות זאת שמר תמיד על הופעה מכובדת אל מול המצלמות, לא הלשין על חבריו, וכנראה לא חשף מידע רגיש שיכל לסכן את מדינת ישראל.
“אלי כהן הלך בכוחות עצמו, הוא לא נגרר,” מספר ע.’ “התליין שאל אותו מהי בקשתו האחרונה, ואלי כהן ביקש להסיר מעל חזהו את השלט הגדול, שבו נכתב כי בית הדין הצבאי המיוחד דן אותו למוות כמרגל למען ישראל.
“אני לא מרגל ולא בוגד” אמר אלי כהן לתליין, והקהל שהתאסף סביבו שמע כל מילה. “אני יהודי שפעל למען עמו, ולא בגדתי באיש.”
זה היה בית דין צבאי וסעיף האישום התמקד בשהייתו של אלי כאזרח מדינת אויב בשטח הצבאי הסגור של מחנות אל-עאל (המחנות הגבוהים בערבית), שהיו ממש כאן בחורשה הסמוכה, והעברת מידע לאויב לגבי השטח הצבאי.
גזר הדין האכזרי היה מוות בתלייה. ב-18/5/1965 נתלה אלי כהן בכיכר המרכזית בדמשק עטוף בשלט שעליו כתוב מעשה הבגידה לכאורה.
מעט אחרי שעוברים את הפנייה לכביש הגישה לחיספין פורשים מהכביש ימינה לכביש הסורי המקורי, נבחין בכסאות פיקניק.
העמדה הקולית כאן חושפת את עדויותיהם של אנשי מוסד שעבדו עם אלי ובהם הנציג הישראלי האחרון שפגש אותו ונסע איתו במכונית במשך שלושה ימים, תוך כדי שיחה ארוכה, מפריז להמבורג.
זה היה חודשיים לפני שנתפס.
המוסד שחרר את ההקלטות הללו לרגל חמישים שנה לתלייה.
שם הוצבו שולחנות פיקניק ונשתלו עצי בר אופניים לגולן כדי לספק פינת מנוחה לעוברים בדרך.
מצפינים עוד ועוד עוברים את שרשרת התלים הגעשיים הכבויים.
ראשון תל א-סאקי הקטן, אחר כך בולט תל פארס, בהמשך רכס בשנית שפסגתו הגבוהה היא הר חוזק ואחד משפיציו הוא תל אלע’סניה (הר בני רסן), שמוכר בזכות טורבינות הרוח שמסתובבות בראשו ומפיקות חשמל.
בצפון-מערב, נישא הר אביטל.
לאחר פנייה חדה ביותר שעושה הכביש שמאלה, ופנייה ימינה, צפונה, בצומת עין זיוון, נוסעים עד מרפק כביש 98 שפונה שמאלה בזווית ישרה.
בדיוק בקדקד המרפק פורשים ימינה לדרך עפר.
מנווטים אל המבנה הגדול והבולט ביותר.
מפקדה סורית שלמה שפיקדה על הגולן עומדת נטושה, נעזבה על ידי המפקדים והחיילים הסוריים במהלך מלחמת ששת הימים.
מתחילים ברחבת העפר בחוץ.
מאחור, למרגלות גרם המדרגות ההרוס, רואים את שרידי הכביש הסורי המקורי.
ציטוטים מספר משלי ותהלים בענייני תחבולות, סוד ומודיעין, מוטבעים על אבן הבזלת.
גם סמל המוסד הישראלי מוטבע כאן, מעל האבן מנעול מפוסל שדרכו נראה מבנה המפקדה העצום.
המנעול מסמל את עבודת המודיעין שמטרתה פריצת המנעול של מוסדות אחרים אך שפתי העוסקים במלאכה זו חתומים ונעולים.
אלי כהן עבר במפקדה זו כמה פעמים מפני שהוא היה זקוק לחתימת קצין המודיעין של המפקדה על מנת להמשיך לתוך השטח הצבאי הסגור, קוניטרה, ודרומה עד אל-חמה.
כדאי מאוד להיכנס בעקבותיו לתוך מבנה המפקדה, אך בגלל שלא נעשו כאן חיזוקים והמבנה לא הוכשר למבקרים, הכניסה היא על אחראיות המטייל בלבד.
עולים במדרגות אל הקומה השנייה.
בראשן, רואים מה גרמה פצצת מטוס ישראלי לגרם המדרגות הממשיך למעלה, ביום הרביעי למלחמת ששת הימים.
גם את המבנה הזה בנו הרוסים ואולי בשל כך הוא איתנו עד היום.
בעקבות ההפצצה הישראלית מהאוויר, החליט המפקד לנטוש ולהפקיר את המפקדה, כ-10 שעות לפני הפשיטה הישראלית. בסוריה הנסיגה נתפסה כמובן כעוול והמפקד נשפט.
“נדיה יקירתי, משפחתי היקרה!
אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו…
יום יבוא וילדי יהיו גאים בי.
ולך נדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו.
בנושא זה, את חופשיה לגמרי.
אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד.
אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי”.
כהן השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
על אף הנצחתו של כהן, טוענת משפחתו כי שלא נעשה די להבאתו לקבורה בישראל ולהנצחתו.
חוזרים חזרה דרומה בכביש הראשי כ-1.5 ק”מ ופונים ימינה בכביש צר.
לאחר 300 מטרים, עוצרים בצד הכביש ועולים לכיוון פסל הבזלת.
נדיה רואה אותו בפעם הראשונה.
הפסל הוא של נדיה הצעירה ושלושת ילדיה בחיקה, הילדים שלה ושל אלי, מביטים צפון מזרחה לתוך סוריה , לכיוון דמשק שרחוקה מכאן 75 קילומטרים.
מבט של צפייה, להחזרת עצמותיו של אלי כהן לישראל.
נדיה כמעט בת 80, סבלה לאורך השנים אך תמיד שמרה על איפוק בריאיונות ובכתבות.
נדיה עדיין לא נחה, ונאבקת יחד עם כל המשפחה על השבתו של בעלה המנוח הביתה.
היא גם פועלת שנים רבות להקמת מוזיאון לזכרו, ומנסה למצוא את הדרך להנצחה ראויה שלו.
הנצחה לטעמה.
הנצחה חינוכית ורגישה, מעניינת ונגישה.
כל זה ועוד בטיולים איתי – אז למה אתם מחכים?
הזמינו סיור איתי ותהיו ערניים שלא תפספסו טיולים חינמיים וספונטניים כמו זה!
לעוד סיורים בגולן לחצו כאן
מספר זה היה שם הקוד של אלי בזמן שידוריו מסוריה וככה אנשי המודיעין הכירו אותו ולא ידעו את שמו.
לאחרונה, תאגיד השידור יצא בסדרה בת שלושה פרקים על אלי כהן.
הסדרה נקראת לוחם 566.
אני מזמינה אתכם לצפות בהם בצפייה ישירה כאן באתר:
עדויות חדשות במשפטו של אלי כהן חושפות את בניית דמותו ככמאל אמין ת’אבט
כהן מבסס את חדירתו לדמשק ומתחבר אל בכירי הצבא והממשל הסורים.
מה הסיבה האמיתית לתפיסתו והוצאתו להורג של אלי כהן?
סיור מיוחד ומרתק בחניתה התיישבות, נוף מרהיב, יער וויסקי מעיף על גבול הלבנון. חניתה הוא קיבוץ בגליל המערבי על גבול הלבנון, מיישובי חומה ומסמלי ההתיישבות היהודית בגליל. הקיבוץ הוקם על ידי בני גרעין, צברים ברובם, בשנת 1938. בקיבוץ, פועל...
עוספיא ודליית אל כרמל - חוויה דרוזית במרומי הר הכרמל בין עצי אורנים, בנקודה הגבוהה ביותר בכרמל, ונוף מרהיב מסביב על גבולו של פארק הכרמל, משתרעים להם היישובי עוספיא ודליית אל כרמל. לפי שרידים ארכיאולוגיים, עוספיא מיושב...
סיפורי אהבה ברחוב הנביאים את סיורנו הקליל והעירוני נתחיל במתחם העירייה, אליו ניתן להגיע בקלות עם הרכבת הקלה ואפילו ישנה חנייה כחול לבן בשפע, הסיור בין היסטוריה לאקטואליה, תרבות, אומנות, דת, פוליטיקה ועוד גיוונים עד הנביאים. עיריית...