במאמר הקודם ביקרנו את נחל שלף, שזורם לתוך נחל דליה. היום נגלה את נחל דליה עצמו - נחל איתן ושופע ולאורכו אתרים מרתקים שונים. הרוח בערבי הנחל בניגוד לנחל שלף, נחל דליה הוא איתן - המים זורמים בו...
הבניאס שוצף, הוא נחל החרמון עם מים קפואים משלגיו המומסים של החרמון שמחלחלים לעומק אקויפר ההר, מערכת של חללים המתמלאים מים בתוך ההר.
הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל מי נהר הירדן.
מקור רוב המים בנחל הוא במעיינות שמתחת למערת בניאס.
בעבר, נבעו המעיינות מתוך המערה, אך כיום הם נובעים בבריכות מתחתיה.
זרימת הנחל
אתר ארכאולוגי בו נמצאים שרידיה של עיר קדומה שהתקיימה בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הרומית.
המערה הטבעית הגדולה המצויה במקורות הנחל, היה תמיד בעל חשיבות אסטרטגית.
אם זה המים השופעים בו כל ימות השנה, וגם בשל היותו מעבר נוח מאזור החרמון לאזור רמת הגולן.
נקודה חשובה על הציר שבין ערי החוף לדמשק.
כבר מתקופת הכנענים שהקימו במערת הבניאס מקדש לאל בעל גד החלה קדושתה.
בתקופה ההלניסטית, הפך המקום מקדש להערצת האל פאן, ומכאן שמו “פניאס” שהשתבש בתקופת התלמוד ל”פמיאס” .
חז”ל סברו כי הבניאס הוא יובלו העיקרי של נהר הירדן. במסכת בכורות, דף נ”ה אומר רב כהנא: “זכרותיה דירדנא ממערת פמיאס”
כלומר – עיקרו של הירדן ממערת הבניאס.
הורדוס ובעקבותיו פיליפוס בנו, בנו מחדש את המקום, וקראו לו “קיסריה – פיליפי” לכבודו של אוגוסטוס קיסר.
מוזכר בברית החדשה “גלילות קיסריה של פיליפוס” כמקום בו ישב ישו עם שנים-עשר השליחים.
למעשה, שם לראשונה נאמר על ידיפטרוס לישו שהוא המשיח ובו ניתנו לפטרוס מישו “מפתחות השמים והארץ” כמתואר בבשורה על פי מתי.
”וְגַם אֲנִי אֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה פֶּטְרוֹס וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. וְאֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם וְכָל אֲשֶׁר תֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָׁמַיִם, וְכָל אֲשֶׁר תַּתִּיר עַל הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם.”
בשנת 54, העיר עברה לשלטונו של אגריפס השני שבנה אותה מחדש וחידש ימיה כקדם.
הבנייה נמשכה עד שנת 61, כשבשנה זאת נחנכה העיר מחדש ולכבוד המאורע שונה שמה ל”נירוניאס”, על שם נירון קיסר.
בעת שובו של טיטוס ממסע דיכוי המרד הגדול בירושלים, הוא שהה ב”קיסריה פיליפוס”, בה חגג את יום הולדתו של אחיו דומיטיאנוס ברוב הדר.
לכבודו הוא ערך בשבויים היהודיים משחקי גלדיאטורים, כשהם נאלצים להתגושש אלו עם אלו, או עם חיות טרף, לחיים או למוות.
בשנת 1923, החליטה ועדה בינלאומית כי הנחל עצמו יישאר בשטח המנדט הבריטי בעוד שהכפר והמערה יהיו בשטח המנדט הצרפתי.
מלחמת העצמאות קיבעה מצב זה, כאשר רק חלקו הדרומי של הנחל נותר בשליטה ישראלית.
הסורים השתלטו על חלקו הצפוני של הנחל, שהוגדר בהסכם שביתת הנשק עם סוריה כאזור מפורז.
בשנת 1964, ריכזה סוריה ציוד הנדסי כבד באזור, והחלה במפעל שמטרתו הטיית מסלול הנחל מזרחה על מנת למנוע ממימיו להגיע לישראל.
ישראל התנגדה לפעולה זו, והמלחמה על המים החלה בגיזרה.
בליל ה-10 ביוני 1967, במסגרת מלחמת ששת הימים, נכבש האזור בידי כוחות מחטיבת גולני.
טנק סורי הפוך התדרדר למי הנחל, חלקיו עדיין במצב טוב ומאפשרים ללמוד עליו.
הטנק הסורי
שנות 2000 המקום הפך לגן לאומי ובו מסלולים רבים שניתן לטייל.
בינהם אפשר ללכת על השביל תלוי בקניון בזלת ושרידי עיר עתיקה.
השביל התלוי
לאורך הנחל עצי דולב, ערבה וצפצפה. במדרון, אלון מצוי, לבנה רפואי, ועוד… המסלול יפה ומיוחד בכל עונות השנה.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
במאמר הקודם ביקרנו את נחל שלף, שזורם לתוך נחל דליה. היום נגלה את נחל דליה עצמו - נחל איתן ושופע ולאורכו אתרים מרתקים שונים. הרוח בערבי הנחל בניגוד לנחל שלף, נחל דליה הוא איתן - המים זורמים בו...
לפעמים, אני נוסעת מחיפה לתל אביב ברכבת. אחרי שאני עוברת את תחנות חיפה, בדרך לבנימינה והמרכז, יש תחנה אחת שחולפת בחלונות של הרכבת, בלי שהרכבת עוצרת בה. זאת תחנת עתלית. במידה זו או אחרת, כך גם העיירה הזו...
“רחוב שאנז-אליזה לא עושה לי את זה גם לא עם כל האורות ורחוב חיפאי הוא לא פריזאי אבל יש בו לא פחות יש סירות דייגים שעוגנות ברציפים כמו ברווזים באגם יש חולות מהים שהרוח משם תיסע לסיבוב בעולם רחוב העצמאות...