מוקמת בשנת 1906 ע”י בוני נווה צדק (שלוש ואמזלג בין היתר) חלק מ-11 שכונות עוד לפני אחוזת בית בשנים.
יועדה עבור עולי תימן מעלייה ראשונה אעלה בתמר וצאצאיהם, בשל החוק העותמני לפיו קרקע לא מעובדת 3 שנים נאבדת
אלו נטעו כרמים להפקת צימוקים ועל כן השם כרם התימנים.
נכיר את מוכתר השכונה, את שחקן הכדורגל האגדי, עשירי השכונה – המעט שהיו ומה סייע בפרנסתם.
אומנות ותרבות מוזיקה לצד פשע מאורגן ואלימות..
אולי אפילו נשלב גלריות של אומנים, זמרי אופרה חובבים וגברת עם סלים.
מבנים בכרם
בנייה צפופה בלתי מתוכננת, תשתיות ישנות ותוכניות עתידניות על מעבדה אדריכלית של גורדי שחקים – ולנו המדריכים יישארו ‘אולי’ השלטים שמעידים על ההיסטוריה של השכונה.
חלק מהבתים מצופים ומשולבי יצירות אומנות, כמו בית הצדפים של אחראי החופים האגדי, בית הבובות, הסטודיו של רמי המאירי ואף מרכז קהילתי מצופה אריחי קרמיקה מאויירים וכתובים.
היופי הנסתר
בתי כרם התימנים אינם לשימור, בניגוד לבתי נחלת בנימין, שכונת העשירים, שכונת גנים עליה אפשר להרחיב בכתבה בקישור (כנסו ללינק)
בראשית שנות ה-20, סופחה בצו מנדטורי לתחום מוניציפאלי של תל-אביב, בתים קטנים סובבים צרות, צריפים ופחונים.
אי היכולת להתרחב גרמה להתדרדרות השכונה לפשע ואלימות מחד ומאידך ליצירת תרבות ייחודית אומנותית שאנו עדים לשרידים ממנה שאט אט יעלמו מעל פני השטח, אם לא נבוא להציץ רגע לפני שהמציאות תתפורר לטובת כרישי הנדל"ן.
תימנים לאורך כל ההיסטוריה מקופחים – פה זה לא נווה-צדק, “פה זה לא לשימור ולא לשחזור, פה יהרסו הכל ויבנו משהו אחר “. ואכן תמ"א 38 חל על רב הבניינים בשכונה.
ממש פה צמחו בשנות 60-70 זמרי חאפלות, ז'אנר חדש, ראשית המוזיקה המזרחית המסחרית, מדי ערב היו יושבים בחוץ עם שולחן עמוס כל טוב ועושים מוזיקה לתוך הלילה – נגינה ושירה, אט אט הקלטות פירטיות שלהם החלו לצוץ בשווקים.
יוסי לוי הוא דקלון (כי היה דק) וחברו הגיטריסט משה הקימו את להקת צלילי הכרם, כיום הם חלק מהפרויקט של רביבו.
אהובה עוזרי ז”ל ילידת הכרם לאב תימני ואם אתיופית, מקוננת מעוררת בכי – התפרסמה כזמרת דיכאון ושכול ומחברת.
מורה לפיתוח קול – בין תלמידיה היה “המלך”- זוהר ארגוב.
גורלה הטרגי כאשר הוציאו לה את מיתרי הקול והמשיכה להופיע מנגנת על כלי בשם בולבולטרנג.
גן הכובשים מוקדש להנצחת מגיני תל אביב וכובשי יפו במלחמת 48.
הגן עומד על הריסות שכונה מנשייה שהייתה מחסה ליורים הערבים אשר בין כט בנובמבר 47 ועד אפריל 48 גרמו נזק של 1,100 נפגעי ירי בצד היהודי.
ממש פה עבר הקו העירוני שבין תל אביב לבין יפו הערבית על פי תכנית החלוקה.
מבצע ביעור חמץ משחרר את מנשייה ונמשכת הרעשת מרגמות דוידקה על יפו שתתרום למנוסת תושביה, התערבות בריטית תמנע את כיבוש יפו
זו תיכנע יום לפני הכרזת המדינה כשבה 4K מתוך 90K תושבים.
בתי מנשייה ומינרט מסגד חסן בק שימשו מחסה ליורים מהצד הערבי.
מסגד חסן בק נבנה בין 1914-1916 בימיו וע”ש המושל הצבאי של יפו. המינרט גבוה באופן חריג ובנוי מאבן גיר.
כספי הבנייה נלקחו מאזרחים, גם חומרי בנייה תוך שבכוח הכריחו אזרחים לחתום על כתבי ויתור
פועלי כפייה שעבדו יום וליל עד שבנו אותו (דבר מקובל באימפריה העות’מאנית).
עד כי חלק מהפועלים נפצעו ומתו במהלך הבנייה. חיילי הצבא העות’מאני נהגו לחטוף צעירים יהודיים מת”א ובמיוחד מכרם התימנים לעבודת כפייה של בנית המסגד, ידוע לנו על שני יהודים זכריא יחיא ושלום אסואר.
אנחנו בעיצומו של מאבק לאומי בין ערבים ליהודים על גישה לים והמסגד נבנה מרוחק מיפו על מנת לסמן את גבול התרחבותה.
ניתן לראות את המסגד בסרטים- קזבלן, לופו, מלכת הכביש.
עד שנות 70, המסגד היה זנוח כמקלט מאולתר של נרקומנים וכל תכנית לחכירה ושינוי שימוש לוותה בהתנגדויות, לימים הפך לסמל מאבק.
בשנות 80, הצריח התמוטט וגויסה תרומה לשיפוץ המבנה מרבת עמון כמובן שאלו בנו את הצריח גבוה פי 2 מהמותר להם בחוק.
כיכר מגן דוד המורכבת משישה רחובות, מסמלת לנו שהגענו לשערי שוק הכרמל הצבעוני והמפתיע
משם, נלך יחדיו למעגל תנועה קטן בארץ עם עץ דקל, שמזכיר לנו את עליית התימנים ב-1882, אעלה בתמר, אותה נכיר היטב בהמשך.
אחרי שנשתה משקה שרקח לנו עוזיאלי ממתכוני הרמב”ם ומלבי קר מהמלביה, נצא לדרך לסיור בשכונת כרם התימנים.
בשוק, נטעם פלאפל, חומוס מקומי, בוריקה, קינוח אותנטי, משקה קל, קפה
ניתן להרחיב ולצמצם את היקף וסוג הטעימות לפי העדפות ותקציב הקבוצה, ניתן להוסיף טעימות אלכוהול.
טעימות בשוק
השוק הרוסי היווה נקודת מפגש לשתי שכבות שונות מאוד בחברה הישראלית המתגבשת, מעין כור היתוך קטן בדמות מאכלים, ריחות ותקליטים.
שוק הכרמל ממוקם ממש בין כרם התימנים לנחלת בנימין, עירוב אורבני בין שכונת מצוקה לשכונת יוקרה, מפגש עליתא ותחתיתא בשוק.
בשנות ה-20, השטח נרכש ע”י יהודים עשירים משכילים ומבוגרים מרוסיה “כהשקעה” בעבור 1,000 רובל לחלקה.
אך עם עליית האנטישמיות, נמלטו בחוסר כל לארץ ובהעדר יכולת להשתכר כפועלים, בקשו להקים שוק באישור ראש העיר דיזינגוף.
היהודים הללו כונו “פליטי רופין”- הם שוכנעו לקנות את הקרקעות “כרם בדארני” ע”י ארתור רופין ראש המשרד הא”י זרוע “ביצוע” של ההסתדרות הציונית בא”י.
אלו הפכו לרוכלים בעל כורחם באופן זמני וללא רישיונות ו”אין כמו הזמני להישאר קבוע”.
תכנית העירייה בהפקדה לפיה השוק יהפוך מקורה ויבנו בניינים לאורכו
הרי יש בלאגן, כביש משובש, גוקים, אין צל, חם אין מיזוג, בחורף גשם נרטבים, באסטות אי אפשר לדעת איפה מה בגדים קפה אטליז מסעדה מספרה דוכן ירקות.
שוק הכרמל
העם היהודי ידוע כעם הספר – העם שנתן לעולם את התנ”ך והמוסר, שיצאו ממנו סופרים ופילוסופים בעלי שם. אבל, בגלל הגבלות דתיות ותרבותיות, לא היו היהודים ידועים באמנות פלסטית – עד לתקופת ההשכלה, בה רעיונות חדשים...
שרידיה של עיר קדומה בת כ-5,000 שנה. לשיא מעמדה וחשיבותה הגיעה העיר בתקופה הכנענית ובתקופה הישראלית. בתקופה הכנענית, נקראה העיר “לַיִש” או “לשם”. העיר נזכרת במקרא, ובמיוחד מסופר על כיבוש העיר בידי בני שבט דן, שהיגרו לכאן...
קשה להתחרות בבתי קברות בכמות ההיסטוריה למטר מרובע. בין בתי הקברות בארץ, קשה להתחרות בית הקברות טרומפלדור עם רשימת האישים שעיצבו את העיר והמדינה, מבחינה לאומית, תרבותית ועירונית. היום, בית הקברות מוכר יותר בשם בית הקברות טרומפלדור, על שם רחוב טרומפלדור...
