ישראל בורכה בהרבה ערים עתיקות, זה נכון.
לפעמים, אני לא מקנאה בארכיאולוגים שצריכים לבחור – איפה לחפור קודם.
אבל יש מעט מאוד מקומות שאפשר לומר עליהם – כאן כנראה, שרד הישוב היהודי עוד מתקופת הרומאים, עם הפסקות קצרות יחסית באמצע.
בואו לבקר באחד מערי הקודש שלנו – טבריה – ולראות את העתיקות המרהיבות!
קודם כל, קצת היסטוריה.
העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס (בנו של ה-הורדוס המפורסם) ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טִיבֶּרְיוּס קְלַאוּדִיוּס נֵירוֹן קֵיסָר.
אחרי הכל, למה לא לעשות נעימים לאגו של חבר, במיוחד אם המעמד שלך כמלך יהודה תלוי בזה?
העיר, איך לומר, לא התחילה טוב.
על פי יוסף בן מתתיהו, שכתב 80 שנים מאוחר יותר, היה קשה לאייש את העיר החדשה בגלל שנבנתה על בית קברות ויהודים מיאנו להתיישב בה, כי נחשבה למקום טמא.
הורדוס אנטיפס שלח נוכרים, עניים, עבדים משוחררים ואף יישב כאן יהודים בכפייה.
לא בדיוק “מושבת עונשין”, אבל קרוב.
למרות הקשיים, העיר צמחה מספיק כדי שבברית החדשה הכנרת כולה מוזכרת לפעמים כ-“ים טבריה”.
על חשיבות הכנרת לנוצרים כתבתי במאמר אחר.
בזמן מרד בר כוכבא, הלכה טבריה בדרכה של ציפורי – כלומר נכנעה ללא קרב ולא חרבה.
לאחר המרד, רבי שמעון בר יוחאי (הרשב”י, אותו רבי שגר במערה בפקיעין), ניקה חלקים מטבריה מטומאה ופליטים יהודים רבים זרמו לכאן.
במאה השלישית, נודדת לכאן הסמכות הדתית העליונה של היהודים – הסנהדרין – ונשארת לזמן רב.
אתם יכולים להתרשם מבתי כנסת מהתקופה בפארק חמי טבריה.
כאן נחפר “בית הכנסת של סוורוס”, יחד עם עוד שני בתי כנסת מתקופות שונות.
בבתי הכנסת נמצאו פסיפסים שמשלבים כתובות בעברית ויוונית וסמלים יהודיים עם תמונתו של הליוס, אל השמש.
אם ביקרתם בציפורי, זה ירגיש מוכר.
אבל כאן, כמובן, יש מעיינות חמים ושרידים של מרחצאות רומיים.
אם מפלס הכנרת גבוה, תוכלו להרגיש את חום המעיין.
יש גם שרידים של מרחצאות חדשים יותר, מימי התורכים, אבל אני לא רוצה לעשות ספויילרים.
המרד היהודי האחרון ברומאים (הביזנטים) היה נקודת השפל הגדולה של טבריה היהודית.
לאחר המרד, טבח הקיסר הרקליוס ביהודי טבריה ב- 628 ונאמר שלא נשאר יהודים בעיר.
לאחר הכיבוש המוסלמי, פחות מעשור לאחר הטבח, חודש הישוב היהודי והחל לשגשג שוב.
הישוב היהודי, איך לומר, לא הסתדר עם הצלבנים שבאו לבקר בארץ ונשארו לכמאה שנה.
טבריה היתה לבירת נסיכות הגליל ותוכלו לראות את ביצוריהם בפארק הארכיאולוגי בעיר.
בפארק נמצאו גם שרידים עתיקים יותר: שרידי בית כנסת יהודי עתיק עם פסיפסים ומערות קבורה מהתקופה שבהם סרקופגים.
התצפית לכיוון הכנרת מכאן פשוט מקסימה ושווה הרבה יותר ממחיר הביקור. הכניסה חינם.
בזמן התורכים, טבריה קבלה בוסט בדמות דאהר אל עומר, אותו שליט הגליל שבנה את חיפה וביצר את שפרעם.
גם כאן הוא בנה חומות לרוב, חומות שאגב עמדו למבחן ולא נכבשו, גם אחרי מצור של 83 ימים.
החומות לא יכלו לאיתני הטבע וחלק מהן נחרב מרעידת אדמה במאה ה-19.
עדיין, יש שרידים רבים לאורכה של טבריה.
הגדול בהם הוא המצודה ברחוב דונה גרציה.
רוב קירות המצודה בנויים מאבני בזלת, אבל חדי העין יכולים להבחין באבן שעליה חקוקה מנורה בעלת שבעה קנים – כנראה אבן מחורבותיו של בית כנסת כלשהו.
מגדלי שמירה שחלשו פעם על העיר עדיין עומדים על תילם.
את השמורים יותר אפשר למצוא ליד המלון הסקוטי וצפונית לטיילת, ליד החוף.
דאהר אל עומר היה, כמאמר המשורר, “טוב ליהודים”.
תחת חסותו, עלה לארץ רבי חיים אבולעפיה השני, ובנה את בית הכנסת עץ החיים, באמצע המאה ה-18.
בית הכנסת נבנה על בסיס בית כנסת עתיק יותר, בו התפלל האר”י הקדוש, מגדולי המקובלים.
בבנין בית הכנסת פועל מקווה ייחודי, אשר מחובר לאגם הכנרת והוא מתמלא על פי חוק כלים שלובים – כלומר הוא מתמלא אך ורק אם מפלס הכנרת גבוה.
לא לבוא בשנים שחונות!
מהתקופה הבריטית נשאר לנו מבנה מיוחד ביותר – מלון אליזבט.
זהו מלון מפואר שהוקם בשנת 1929 על ידי יזם יהודי בשם שלמה פיינגולד.
המלון היה תלת-קומתי וכלל אולמות תיאטרון, קולנוע ועוד.
למרות הבנייה בשיטות המודרנית, לי המלון מזכיר ארמון מתקופה עתיקה, עם שלושה גרמי מדרגות שמובילים לכניסות המלון מבחוץ וכיפות מעל המלון.
המלון עבר בעלים ומשנת 1949 נקרא “מלון גינוסר”, כתובת שמתנוססת עליו גם כעת.
מאז, לא שפרו עליו השנים.
משנות השישים המלון ננטש ובשנת 2001 המבנה נשרף כיפתו התמוטטה.
בשנת 2014 – נקודת אור! חזית המבנה שופצה ונראית יותר טוב משהייתה כל השנים.
שווה לבקר ולדמיין איך נראה טרקלין המלון, בו יש שש מזרקות.
כעיר שקיימת יותר מאלפיים שנה, טבריה ממשיכה לגלות לנו את סודותיה.
מי יודע – אולי יחפרו אוצר חדש?
אולי ישוקם המלון ונוכל ללכת לראות יחד סרט שם?
מה אתם רוצים לראות בטבריה?
כרגיל – ספרו בתגובות!
בחיפה, הטבע הוא תמיד לידך. לא צריך לחפש רחוק כלל. מעבר לאבן יכול להיות גן, בקצה החניון, מסלול הליכה פראי כמעט ובין שכונות שבנויות לגובה. נחל אכזב שמתמלא במים בחורף. נצא לגלות נחל עירוני שכזה, נחל רושמיה. מפל בעיר! נחל רושמיה...
במאה העשרים עבר עם ישראל תהפוכות רבות. שתי הגדולות היו, בוודאי, השואה והתקומה. לשתיהן יש מקום בהר הרצל, בירושלים. מגש הכסף… הרבה מהישראלים שמעו על הר הרצל מהחדשות – “היום הובא למנוחות הסמל…”. רבים יודעים שבית הקברות הצבאי בהר...
בהיסטוריוגרפיה של הציונות, נהוג להתרכז בעלייה השנייה. זה מובן למה – הרבה מהאתוס הציוני נובע מהעלייה הזו – העבודה העברית, הרוח חלוצית, תנועת ההגנה שהפכה לימים לצה”ל ועוד. אבל ההתיישבות היהודית לא החלה שם. היא החלה בתנאים הקשים...
