צועדים על שביל העצמאות בתל אביב

כל מי שראה סרט ישראלי על התקופה ההיא זוכר את הסצינה – משפחה ישראלית מתגודדת מסביב לרדיו.

הקריין מקריא – Australia – Yes, France – Yes, Belgium – Yes…

אחרי שנגמרת הספירה, המשפחה (וכל הרחוב, וכל העיר סביבה) צוהלים כאילו זכו בפיס.

ואז, קאט מהיר לאיש קטן קירח במכנסיים גבוהות שמזמן הפך לסמל, כמו מנורת הכנסת – “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל”.

איפה היה האולם בו הצהירו על הקמת המדינה? למה הוא שימש קודם?

בשנת 2018, התנדבה עיריית תל אביב לעזור והקימה את שביל העצמאות שמחבר בין אתרים חשובים למדינה בהתהוות.

במקום שאסור למכור, השתדל להיות קיוסק

לכבוד חגיגות 70 למדינה, רצתה העיר העברית הראשונה להקים משהו שיחבר בין האתרים החשובים למדינה ולעיר תל אביב.

הם קבעו מסלול קצר ומעגלי של קילומטר בערך והתקינו במדרכה פס מפליז שעובר בשדרות רוטשילד וברחוב אחד העם, עם סטייה קלה לרחובות אלנבי ונחלת בנימין.

יש עשר תחנות לאורך המסלול ואנחנו ניגע בכולן.

מוכנים?

את הסיור נתחיל בקיוסק הראשון, שנפתח כאן ב-1910, למרות חוקי עזר עירוניים שנועדו למנוע מסחר בשכונת “אחוזת בית”, שכונה שלימים תהיה העיר תל אביב.

הקיוסק המקורי לא כאן, אבל תוכלו להזמין משקה בקיוסק המשוחזר במקום.

על קשתות ומרפסות

בתחנה השניה, יש מזרקת פסיפס של נחום גוטמן שמתארת סיפורים מההיסטוריה והמיתולוגיה שקשורות לתל אביב וליפו, העיר הסמוכה וזו שיצאו ממנה אותן 66 המשפחות שהקימו את “אחוזת בית”.

כאן תראו אזכורים ליונה הנביא והדג שבלע אותו, ארזי הלבנון לבניית המקדש שנוחתים ביפו, אגדת אנדרומדה, פלישת נפוליאון, ביקורי מונטיפיורי והרצל, שכונות “אחוזת בית” ונווה צדק וטקס הכרזת העצמאות.

מכאן, נגיע לבית וייס, אותו עקיבא אריה וייס שהיה מהוגי הניסוי התל-אביבי.

כיאה ליושב ראש הראשון של “העיר הלבנה”, הבית הדו-קומתי בנוי בסגנון הבינלאומי, ללא קישוטים מיותרים.

בקומה הראשונה – חלונות גבוהים שמסתיימים בקשת עם “שפיץ” ובקומה השניה – מרפסות מהוגנות.

סיפור על בניין שהיה לשימור

בתחנה הבאה, עמדה פעם “הגימנסיה העברית הרצליה” – בית הספר העברי הראשון, כלומר אחד המקומות הראשונים שלימדו את שפת הקודש כשפה מדוברת.

לרוע המזל, הבניין לא שומר ונהרס ובמקומו נבנה “מגדל שלום מאיר” (כלבו שלום).

פעם, זה היה הבניין הגבוה במזרח התיכון כולו! אגב, הריסתה בטרם עת של הגימנסיה היה מה שדחף להקמת “המועצה לשימור אתרים”.

אחרי הגימנסיה, בא “בית הכנסת הגדול”, הפעם בסגנון אקל.

על הבניין “חתום” אלכסנדר ברוולד, מתכנן בניין הטכניון בחיפה.

המקום שימש לא רק כבית כנסת אלא גם לטקסים לאומיים, חגים ועוד.

היום, קם מסביבו אזור בילויים ער בלילה.

THE HERZLIA GYMNASIUM IN TEL AVIV

למחתרות, בהצדעה

בתחנה אחרי בית הכנסת, שוכן היום מוזיאון ההגנה, אבל בעבר היה ביתם הפרטי של משפחת שרתוק.

אתם בוודאי מכירים את אחד מבניה – משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל.

בנוסף לבית פרטי, המקום שימש כמפקדה חשאית של ארגון ההגנה – ארגון המחתרת הגדול ביותר של היישוב העברי.

המבנה הבא ידע המון בעלים לאורך השנים – בית הדואר והטלגרף של פיינגולד, בנק האשראי ומשרדי מס ההכנסה הבריטי, ש”זכו” להיות מטרה לפצצה של אצ”ל.

היום, זה סניף של בנק ישראל ומרכז מבקרים לתולדות הכסף.

הכניסה חינם, אבל יש לקבוע מראש.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אבנים זוכרות אנשים

אחרי זה, נגיע לאנדרטה למייסדי העיר תל-אביב.

בעבר, כאן עמדו בית הועד של השכונה החדשה ומגדל המים שלה.

כאן הוגרלו המגרשים של השכונה החדשה.

היום, עומדים כאן שמות המייסדים, על אבן “לזכר עולם” ותמונות מחיי המתיישבים בשלושה שלבים – כיבוש החולות, תל אביב כשכונה צעירה ותל אביב הפורחת של שנות הארבעים, עם קולנוע מוגרבי, כיכר צינה דיזנגוף ועוד…

מאחוריהם – העתיד הרב-קומתי של תל אביב בת זמננו.

ליד האנדרטה – מזרקה שלווה ויפה.

את התחנה הבא קשה לפספס – זהו מאיר דיזנגוף על סוסתו “מהירה”.

למי שלא יודע – זה ראש העיר הראשון של תל אביב, איש שהנהיג את תל אביב כרבע מאה וטבע בה את חותמו.

הנה הוא כאן, רוכב לתוך המאה ה-21 לצד האופניים והקורקינטים של שדרות רוטשילד.

הסיבה שהתכנסנו כאן היום

וכאן הגענו לתחנה האחרונה – ביתו של מאיר דיזנגוף ואשתו צינה.

לאחר מות אשתו בשנות ה-30, הקים פה דיזנגוף את המוזיאון לאמנות הראשון בעיר.

כאן, בהיכל המוזיאון, התכנסה מועצת המדינה הזמנית בשעה 16:00 של יום שישי ה-14 במאי 1948 ודוד בן גוריון הקריא את מגילת העצמאות, את המילים שהידהדו בכל בית בישראל – “אנו מכריזים בזאת…”

היום המקום נקרא “בית העצמאות”, כמובן, והוא משמש כמוזיאון של תולדות עם ישראל וארץ ישראל.

הוא כרגע בשיפוצים, אבל הוא צפוי להיפתח שוב ב-2023 וניתן יהיה לבקר בהיכל ששוחזר בקפידה והוא נראה שוב בדיוק כמו שהוא היה אז, באותו ערב רחוק במאי.

כאן מסתיים מסלול הפליז – וגם המאמר.

פעם הבא שאתם בתל אביב, תסתכלו על המדרכה ותתחילו לעקוב אחרי הפס – אתם כבר יודעים לאן תגיעו!

לעוד טיולים באזור לחץ כאן