כשחושבים על עיר תיירותית בישראל, באר שבע היא לא הדוגמא הראשונה שתצוץ, זאת למרות שבשנים האחרונות מתחוללות בעיר תמורות רבות המושכות תיירים סקרנים למתחמיה השונים.
כתבה זו תעסוק בבאר שבע ההיסטורית ומבנים ששרדו מהתקופה העותמנית.
על תחנת הרכבת, על מרכז מבקרים באר אברהם, פארק קרסו למדע, מוזיאון אומנות ועוד.. נשמע בכתבה אחרת.
במרחב העיר באר שבע, ישנו רצף התיישבותי מהתקופה הכלקוליתית, מדובר באלפי שנות יישוב לאורך ובסמוך גדת נחל באר שבע, מי התהום הגבוהים הם אלו שאיפשרו התיישבות נוחה.
במרחב התפתחה תרבות חומרית עשירה, יובאו חומרים רבים: שנהב, נחושת, מקטרים מבזלת (להקטרת קטורת), ופסלים, מאוחר יותר ירש אותה שבט שמעון.
בתקופה המוסלמית הייתה נטישה התיישבותית וכשהתורכים הגיעו בשנת 1900 הם מצאו את החורבות של העיר הביזנטית, ורצו להוכיח שיצליחו לבנות עיר.
במקרא כשאברהם הגיע לנגב הוא פגש את אבימלך, מלך פלישתים שישב בגרר, והיה ביניהם סכסוך על בארות מים:
“כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ” (בראשית כא כב-לד), אברהם רצה שהבאר שחפר תהיה שלו.
“עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא–בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם” (בראשית כא לא).
שָׁבַע כי נשבעו ביניהם, ולימים יצחק שינה את השם ל-שֶׁבַע.
בונים מאבני החורבות ואבנים מיובאות עיר מנהל מתוכננת היטב.
עם כבישים ישרים, בניינים, הקימו מסגד, בית המושל, ותחנת קמח. עיר מסודרת עם גן ציבורי גדול במרכזה.
אנחנו יוצאים לסייר בעיר שהתפתחה לצד מי תהום גבוהים, 13 בארות נמנו בבאר שבע בתחילת המאה ה-20.
בשנים 1900-1914 עיר תוססת, קהילה יהודית תוססת. כשהבריטים נכנסו וכבשו את המרחב בשנים 1917-1918.
הם החילו את השלטון הבריטי, והציבו על עמוד גבוה את הפסל של גנרל אלנבי – כובש ומשחרר פלשתינה.
בית הקברות הבריטי הצבאי כולל את החיילים הבריטים ובני בריתם שנפלו בסתיו 1917 על כיבוש באר שבע והדרום.
הקרקע ניתרמה על ידי עירית באר שבע. בית הקברות הוקם ברובו על ידי פועלים יהודיים מ”חבורת העמק” שהגיעו במיוחד למטרה זו לבאר שבע.
בית הקברות הוקדש במארס 1923, בטקס רב רושם בהשתתפות הנציב העליון, ומאז מטפל בו “ועד קברי המלחמה של חבר העמים הבריטי”.
בית הקברות הוא מבין הגדולים מסוגו ונקברו בו 1,250 חללים ( רק עשירית נפלו בעיר, השאר ברחבי הנגב).
טקסי הנצחה מתקיימים פעם בשנה, ביום הזיכרון הבריטי. בית הקברות נבנה במקום שבו ארבעה טייסים בריטים הופלו ע”י יחידת נ”מ תורכית-גרמנית.
המצבות אחידות, אין הבחנה בין הדרגות. על כל מצבה חרוט שם החייל, אתר הנפילה, ואם זכה בעיטור.
בבית הקברות טמונים גם יהודים ששרתו בצבא הבריטי.
בית הקברות
הבית ששימש את המושל אחרי שעזב את בית הסראייה, אחרי כיבוש באר שבע ע”י הבריטים הוא הוסב לבי”ס לבנות.
כשצה”ל כבש את המקום במבצע “משה”, הוא מיקם בבניין את המשרדים הצבאיים.
בבית המושל, פועל כיום מוזיאון הנגב לאמנות, המציג תערוכות המתחלפות כל מספר חודשים המשמש ביום חלק ממוזיאון הנגב.
כיום, מוזיאון הנגב. המסגד שנבנה ב-1906 היה אחד המסגדים הגדולים והמפוארים בארץ.
הוא שימש בתפקידו עד לשחרור העיר ב-1948, ולאחר מכן הוסב למוזיאון לתולדות העיר, עובדה שסייעה בשימור המבנה.
במהלך מלחמת 48, נכבש הנגב על ידי הצבא הישראלי במבצע “יואב”.
אוכלוסיית העיר הפכה לישראלית-יהודית, ומשנת 1948 לא נעשה שימוש במסגד לצורכי תפילה.
בשנים 1948-1953, שימש המסגד כבית מעצר וכבית משפט השלום. משנת 1953 החל המבנה לשמש כמוזיאון, אך בשנת 1992 הוכרז המבנה כמבנה מסוכן ופונה.
אחרי שיפוצים, נפתח שם מוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח.
נושא את שמו של הגנרל אלנבי, שכבש את העיר מידי התורכים. פסלו שניצב על עמוד גבוה התנוסס במרכז הגן עד ל-1938.
עם ייסודה של באר שבע בידי התורכים בראשית המאה, הם השתדלו לשוות לה מראה אירופי מודרני ונטעו בה גנים ושדרות.
היה זה הגן הציבורי הראשון בבאר שבע והמטופח שבהם. במלחמת העולם הראשונה הוצב במרכז הגן גלעד שיש שהנציח את ניצחון התורכים בעזה באביב 1917.
כשנפלה העיר בידי הבריטים, הוצב כאן פסלו של אלנבי- מעשה ידי הפסל אברהם מלניקוב (שפיסל את האריה השואג בתל חי).
לאחר שהפסל נותץ בידי המוסלמים במהומות 1938, הוקמה כאן האנדרטה הרבוע הנוכחית, הנושאת את השם אלנבי באנגלית ובערבית.
גן אלנבי
בשנת 1900, התורכים בנו עיר בחולות, ובשנת 1901 בנו את בית הסראייה, שילוב בין סגנון אדריכלות תורכי ואירופאי.
מבית זה משל הקאימקאם התורכי על כל הנפה. לצד הבניין עברה אחת הדרכים המרכזיות בנגב, הדרך מעזה, וכך כל העוברים בה היו נתונים לפיקוח המושל.
כאשר הבריטים כבשו את באר שבע במלחמת העולם הראשונה, הפך הבניין לבית המשפט הבדואי, בו נשפטו התושבים הבדואים.
בשנת 1938, בתקופת המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ”ו – תרצ”ט, 1936-1939), הוצת הבניין, וגגו נשרף כליל.
שלטונות המנדט הבריטי בנו בצמוד אליו מצודת משטרה בריטית ודואר.
התבצר הצבא המצרי בבית הסראייה, אך אנשיו נכנעו במבצע “משה”.
המושל הצבאי התיישב בבית הסראייה, ודגל ישראל, שהוצב בכניסה הראשית למבנה, סימל את כיבוש העיר על ידי ישראל.
הבניין נותר בידי צה”ל עד שבשנת 1950, כאשר באר שבע הוכרזה כעיר, הגיעו למבנה השוטרים היהודים של התחנה הבריטית.
איימו בשביתה של המשטרה, וחלק ממכלול המבנים של בית הסראייה הוחזר למשטרה.
כיום, שוכנים בו משטרת באר שבע לצד מפקדת פיקוד דרום של צה”ל.
בית אבן נאה זה היה מעונו של מושל הנפה וההיסטוריון הערבי הנודע עארף אל עארף.
הבית המיוחד תוכנן כנראה בידי ארכיטקט ירושלמי, ואבניו הובאו מאזור בית לחם. הוא נולד למשפחת פלאחים, למד בירושלים, התגייס לצבא התורכי, נפל בשבי הרוסי וחזר לישראל.
הוא היה היסטוריון ואיש עסקים, בעל תפיסות לאומניות אשר הבריטים לא אהבו.
הוא פחד מאימת צו מאסר שהבריטים הטילו עליו, ובילה אצל הבדואים בירדן. כשהבריטים הסירו את צו המאסר, הוא הפך למושל הנפה מטעם השלטון הבריטי, וכיהן כמושל בשנים 1929-1939.
עראף חיבר ספר על באר שבע של תקופתו, על שבטי הבדואים של הנגב, על מנהגיהם, ועד היום ספר זה מהווה בסיס לדיוני קרקעות עם הבדואים.
בשנת 1939, הבריטים העבירו אותו להיות מושל עזה הרחוקה.
בשנת 1963, תחת השלטון הירדני, הוא ניהל את מוזיאון רוקפלר.
ביתו הפך לשק”ם, ואח”כ נמכר לחברה הקבלנית של פרץ לוזון, אשר שימרה את הבניין והקימה בו את משרדיה.
ביתו של ראש העיר הראשון של באר שבע, הבית שהוא מראשית ימיה של באר שבע.
היה שייך לשיח’ של שבט החנג’רה, שכיהן כראש העיר הראשון של באר שבע. השיח’ רב הפעלים ייצג את הבדואים בפני הרשויות, נהנה מיוקרה רבה ואף זכה לעיטור כבוד מידי הבריטים.
מאוחר יותר היה כאן הבית הראשון של מועצת הפועלים בבאר שבע. הבניין ידוע גם כבית ההסתדרות.
רוצים להמשיך את הטיול למדרחוב צבעוני? רוצים קצת קולינריה? קצת ציונות בבית מרקחת, טחנת קמח ומלון ראשונים בבאר שבע ? בואו נמשיך ביחד לטייל יום מלא בבאר שבע (:
אפשרי להדרים גם לאילת… (כנסו ללינק)
הנה תרגיל בדמיון מודרך דמיינו לכם שאתם מסתכלים למזרח ופתאום, בהפתעה גמורה, יוצאת השמש. דורות של עולי רגל לא היו צריכים לדמיין כך, אני חושבת, הם הרגישו אחרי שעלו על ההר האחרון לקראת כניסתם לירושלים וראו, סוף סוף. אנחנו נתרכז בהר...
קצרין היא ישוב פסטורלי יפהפה וירוק בגובה של מאות מטרים מעל גובה פני הים. זהו הישוב היהודי הגדול ביותר ברמת הגולן ובירתה. הוא יושב על שני כבישים ראשיים, 91 ו-87 וכל ביקור בגולן הצפונית והמרכזית עובר דרכו. זהו...
אולי זה הסיפור העתיק מכולם - כפר הופך לעיר ואנשים כמהים לירוק ולטבע. אבל העיר לא מרפה - לא עובר דור והכפר הופך לעיר, שוב. בואו ונשמע את סיפורה של עיר הגנים רמת גן. אחלה טיימינג אסיפת הייסוד של...
