חורפיש הינו הכפר הדרוזי הצפוני ביותר בארץ וממוקם בגובה של כ-670 מ’ מעל פני הים כאשר השכונות החדשות גבוהות אף יותר ומתנשאות לגובה של 800 מ’.
וממוקמת מרחק קצר של 5 ק”מ מהגבול עם לבנון.
זהו גם אחד משני הכפרים הדרוזיים המזרחיים ביותר (יחד עם בית ג’אן).
ההתיישבות בחורפיש החלה, לפי המסורת המקומית, בתקופה הביזנטית, אז שימש המקום מרכז פעילות לאמירי “אל-חראפשה” ששלטו באזור.
ישנן שתי השערות באשר לכינויו: האחת מצדדת בגרסה ששמו של הכפר נקבע על שם בני השבט חרפוש שהתיישבו בכפר לפני מאות שנים.
השנייה טוענת כי שמו נקבע על שם הצמח “חורפיש” הנפוץ באזור זה – שם שניתן בערבית למספר סוגי קוצים (קנרס סורי, ברקן סורי, גדילן מצוי וחוחן הקנרס).
את המסלול, ניתן להתחיל בכיכר המרכזית בכפר.
הסיור הרגלי במקום יתחיל בסמטה היוצאת צפונה מכיכר הכפר לתוך גרעין הכפר העתיק, כאשר תוך כדי הליכה מתחילים להיבלע בין בתי האבן העתיקים.
ניתן להציץ לחצרות, לבחון פתחים ודלתות של בתים ומבני אבן עתיקים וליהנות ממראה גזרי העצים להסקה המסודרים בחצר. המסלול הוא מעגלי.
מבנה מראשית המאה ה-20, משמש למיזם ייחודי של נשים מהכפר למלאכת יד דרוזית מסורתית של פעם.
המוצרים המיוחדים של המרכז הם רקמה במחט אחת הנקראת רקמת מנדיל, מטפחת מיוחדת בגוון צהוב לטקס האירוסין או ללידה, ומטפחת דומה בצבע לבן ליום החתונה אותה מסיר הבעל מעל פניה של הכלה, והכלה זורקת אל הנשים בקהל.
במרכז, עוד מוצרים רבים ויפים כמו מפיות, כריות רקומות בדוגמאות פרחים מסורתיות ומקוריות, ופרח סרוג שהפך להיות לאחרונה לטרנד בחתונות המקומיות ומוענק בכניסה לאולם לכל אורח.
יפה לעקוב אחר ידי הנשים האוחזות במסרגה ומקפיצות את החוט, הידיים האלה יודעות את המלאכה והתוצאה ייחודית ומקצועית ומחירה לא יקר כלל.
המבנה משמש כגלריה לנשים דרוזיות מהכפר על מנת להציג את ציוריהן, כאשר הכניסה היא חינם.
כאשר ממשיכים במסלול, עוברים לאורך מבנים עתיקים, ומגיעים לכנסייה נוצרית עתיקה שמזמן איננה בשימוש,
בעלת הדלת כחולה ללא צלב והפעמון על שם הקדושה מרים, שקודשה בזמנו על ידי מסדר הכרמליתים.
הכנסייה ככל הנראה בתחילת התקופה הביזנטית.
מוזיאון המורשת הדרוזית שנוסד ב-1997 ,מכיל שפע של פריטים היסטוריים, בהם תלבושות אותנטיות (כולל שמלת כלה).
כלי עבודה וכן כלי בית מגוונים, כלים רפואיים, כלי נגינה מכשירי רדיו ישנים, חרבות ושבריות וכמובן תצלומים היסטוריים.
בחנות המזכרות, אפשר לרכוש חפצים שונים – ממחרוזות ועד חליליות. בנוסף, ישנה תצוגה של כלים חקלאיים מתחילת המאה ה-20.
נקרא בערבית “חילווה”- שצבעי דגל העדה הדרוזית נמצאים על דלתו. צמוד לבית התפילה נמצא בית האמידים של משפחת עאטף שנתרם לוואקף הדרוזי .
המבנה מצוי בקצה הכפר ומשקיף על נוף מרהיב, ומשמש גם כמקום התבודדות שאת כיפתו הלבנה רואים מכל מקום בכפר.
זהו בית התפילה הראשון בחורפיש והוא קרוי על שם השייח’ מוסטפה באדר שנחשב לפוסק הלכה ולצדיק שהקים את בית התפילה.
על צלע ההר התלול בסמוך לבניין המועצה, משתרעת חלקה מטופחת, ובמרכזה בית הקברות הצבאי של חללי חורפיש, ובצידה המזרחי רחבה ועליה אנדרטה גבוהה הנושאת את שמות הנופלים.
הקברים בחלקה הצבאית בחורפיש נראים כמו בכל מקום אחר בארץ, וזאת עקב חוק מדינה שקובע שקבורתם של כל הנופלים תהיה זהה.
לעומת זאת, בתי הקברות האזרחיים בעדה הדרוזית נראים שונים לחלוטין.
הקבורה הדרוזית נעשית בקברים גדולים הממוקמים בדרך כלל במבואות הכפר וצורתם כצורת חדר מרובע עם פתחים.
כל מבנה כזה הוא קבר משפחתי אליו נאספים בני המשפחה עם מותם, במקרים רבים גם החיילים נקברים בקבר המשפחתי והקבר הצבאי משמש רק כאנדרטה והוא אינו מקום הקבורה.
מקאם נבי סבלאן הוא המקום השני בחשיבותו לדרוזים בישראל, אחרי קבר נבי שועייב (הנביא יתרו) ליד קרני חיטין אשר בגליל התחתון.
מקובל לזהות את נבי סבלאן עם זבולון בן יעקב, אך אימאם אל באדר מבית הדין השרעי הדרוזי בחיפה סתר טענה זאת.
המקום נמצא בראש הר זבול בגובה 814 מטרים מעל פני הים וישנו כביש ממרכז הכפר חורפיש שמוביל עד מתחם הקבר.
על פי המסורת הדרוזית, נבי סבלאן הגיע לאזור הגליל במנוסה כאשר מוסלמים מחברון רודפים אחריו, לאחר שבא ממצרים וניסה להפיץ בקרבם את האמונה הדרוזית.
במנוסתו, הוא חצה נחל ובשעה שניסו רודפיו לחצות גם הם את הנחל, נפתחו ארובות השמיים, הנחל עלה על גדותיו, חסם את הרודפים והציל את סבלאן.
סבלאן עלה אל ההר שמעבר לנחל הגואה וגר לבדו במערה קטנה על פסגתו.
מאז, נקרא קטע זה של הנחל “חביז” הנגזר מהמילה הערבית “חבס” שמשמעותה חסם או מחסום.
בתחילה, גר הנביא במערה הקטנה ולאחר שחלפה הסכנה בנה מעליה חדר.
בלב מתחם, נבי סבלאן מתחת לחדר עם קשתות אבן, נמצאת המערה שלפי המסורת התגורר בה הנביא ובה הוא קבור.
מדי שנה, ב-10 בספטמבר, נערכת עלייה גדולה לרגל למתחם הקבר בהשתתפות אלפי דרוזים מכל קצוות הארץ.
נבי סבלאן
בעבר, היה איש שנקרא סבא שהתנגד לשבטים שחיו בצפון ארץ ישראל ,שבטים אלו חיו בלי ערכים ולא האמינו באלוהים. סבא היה איש מאמין חזק ,מי שראה אותו פחד, היה רוכב סוסו הלבן משבט לאחר ומוואדי לאחר ומשכנע אנשים לחזור ולהאמין באלוהים, יש הרבה שבטים שהלכו בדרכו ויש כאלה שלא אבל פחדו ממנו. אלוהים ביקש ממנו לשכון עם אלה שהאמינו ולא לרדוף אחרי המורדים, רוב השבטים ידעו בשמועה זו שסבא נהיה פחות קשוח ( לאן בערבית ) ובזה נקרא בשם סבלאן. סבא + לאן = סבלאן. איש “סבלאני” זה איש בעל סבלה (זקן) ארוך, ובשפה הסיריאנית פירוש המילה “סבלאן” הוא איש רגוע.
בכפר חדר ההנצחה לאלוף משנה נביה מרעי, מוזיאון אל אמיר מרכז המורשת הדרוזית, מיזם נשים רוקמות, לא לשכוח לאכול סמבוסק הארזים לפני שממשיכים הלאה.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
מי שאף פעם לא טייל בחיפה יופתע בודאי לגלות שניתן לחצות את חיפה ולעבור בין השכונות שלה בשבילים בטבע, להיעלם אל תוך כל הירוק הזה ולהגיח מהצד שני. ואדי אזוב הוא רק אחד מ”קיצורי דרך” המפתיעים...
יזמות ותיירות בגליל הקסם שבכפר כפר ורדים שוכן בצפון חבל תפן שבגליל המערבי על מורדות הר אשכר, ומתנשא לגובה של כ-600 מ’ מעל פני הים. הישוב ממוקם 15 ק”מ צפונית לעיר כרמיאל, 20 ק”מ מזרחית לנהריה, סמוך למעלות...
נחל עורבים שמורה יפהייפיה בלב אזור עשיר בפינות חמד , בית גידול לחי ולצומח ועשירה בכמויות מים רבות. גולן – עיר מקלט בעבר הירדן, ממזרח לים כנרת: “גולן בבשן למנשי” (דברים ד, מג) ארץ מפלי המים הזורמים כל...
