על משה רבנו נכתב "לא ידע איש את מקום קבורתו". והפרשנות המקובלת היא שהדבר נעשה כדי שלא יעלו להשתטח על קברו ויהפכו אותו למקום פולחן. כמובן, לאורך השנים, התפיסות ביהדות השתנו. החל מהמאה ה-11, ניתן לראות את המנהג...
בחיפה, הטבע הוא תמיד לידך.
לא צריך לחפש רחוק כלל.
מעבר לאבן יכול להיות גן, בקצה החניון, מסלול הליכה פראי כמעט ובין שכונות שבנויות לגובה.
נחל אכזב שמתמלא במים בחורף.
נצא לגלות נחל עירוני שכזה, נחל רושמיה.
נחל רושמיה מתחיל באזור כיכר חורב וזורם לכיוון… בעצם, לא.
פעם, הנחל התחיל בחורב, אבל מאז עברו הרבה שנים של פיתוח עירוני על הר הכרמל.
בעצם, החלק החשוף והמקורי של הנחל מתחיל בין שכונת רמת ספיר לרוממה הישנה.
ומשם זורם לו לעיר התחתית, לא רחוק משכונת חליסה ונשפך אל הקישון בסוף המסלול.
השם בערבית אומר – "ראש מים", שם מתבקש ונעים לאוזן לנחל.
כמובן, כשבאים לבקר בנחל, כדאי לעשות זאת כשהנחל זורם, לא?
אחרי גשם חזק, הנחל לא סתם זורם – הוא מלא במפלים מרהיבים!
אפשר להגיע לנחל בדרך סתרים שמתחבאת מאחורי ה"גרנד קניון" של חיפה.
אותו פרויקט מסחרי מפלצתי ממש יושב מעל הואדי.
או שניתן למצוא את הכניסה העליונה בצד הצפוני-מערבי לספורטק.
אין לי מושג אם מישהו מתחזק את המדרגות שיורדות לואדי ליד הגרנד, אז כדאי לשים לב ולהיזהר.
כמובן, להתכונן לבוץ ולנעול נעליים חסינות.
עכשיו, כל מי שהגיע עד לכאן, לא יכול לפספס את פרויקט התשתיות הגדול ביותר של חיפה של העשור-עשור וחצי האחרונים.
כביש נחל הגיבורים כמובן.
וגם מנהרות הכרמל שמחברות בין הצ'ק פוסט לגרנד קניון ואת הגרנד לקניון חיפה בצד השני של העיר.
ולבסוף את המחלפים שמחברים בין המנהרות והכביש ולשכונות החיפאיות.
בין פרח לעץ, תראו עמודי בטון ענקיים ו"נחשים" מפותלים של כבישי המחלף. הקונטרסט ביניהם מרתק ומרתיע בו זמנית – שווה לכל מי שיכול להנות מההדר המתנשא של בנייה ברוטליסטית.
הפרויקט בהחלט הקל את התנועה בין העיר התחתית לנווה שאנן ושכונות הכרמל לעיר התחתית.
אך אנו סובלים מתופעות הלוואי שלו עד היום, בדמות חזירי הבר שאזור מחייתם נפגע והיום הם ממלאים את רחובות חיפה בלילה (בעיקר) ואת מהדורות החדשות בכל שעות היממה.
צעידה במורד הנחל תגלה חלק נשכח בהיסטוריה החיפאית – התיישבות של עולים חדשים וערבים חיפאים בואדי.
מספר בתים צנועים שנבנו בבלוקים שרדו לאורך המסלול ואפילו מקטע של כביש אספלט.
המתיישבים הגיעו לכאן בשנות ה-60 וה-70 ולפי נתונים מסוימים מספרם הגיע עד ל 3,000 איש, בשיא.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלה העירייה לפעול כדי לפנותם.
אחרוני התושבים עזבו את המקום בשנת 2010, אחרי שקיבלו פיצויים.
או שבעצם – אם מסתכלים גבוה, לכיוון שכונת נווה שאנן, אפשר לראות כמה בתים ארעיים מתחת לבתי קומות לבנים.
אלו הם אנשי הפזורה הבדואית שעדיין חיים בואדי.
עוד כמה עשרות מטרים ועוד נקודה היסטורית שנשכחה – מחצבה שפעלה בתקופת הבריטים.
לא רחוק מאלו היו אמור להיבנות "אם כל הפארקי-אקסטרים של ישראל", כך לפי ראש העיר לשעבר של חיפה, יונה יהב.
כאן אמור היה להיות מסלול אופניים אתגרי, מתחם קירות טיפוס מתחם מרכזי שכולל בנג'י, סנפלינג, סווינג ואומגה ועוד, ועוד ועוד.
מאז, התחלף השלטון המקומי ואיתו תוכניות העירייה.
הואדי ישאר כמו שהוא, לטוב ולרע.
אחרי המחצבה, נמצא הגשר שנתן לנחל את שמו העברי – גשר הגיבורים.
הגשר נבנה בבטון מזויין והוא נחנך ב-7 במאי 1928.
הוא נבנה עומד על חמש קשתות אליפטיות שמחזיקות גשר באורך 90 מטר.
הגשר הגדול ביותר בארץ, בתקופה מסוימת!
במקום הכביש של היום, עברה מתחת לגשר מסילה שהובילה את אבני המחצבה לכיוון הנמל, אבל זו פורקה לפני שנים רבות. הגשר חיבר בין שכונת חליסה הערבית לשכונת הדר היהודית.
בסוף 1947, איישו לוחמים בלתי-סדירים ערבים את "בית איחוד השכונות הערביות" (שנקרא לעיתים "בית הנג'אדה") וצלפו על התנועה היהודית בגשר, שהייתה הקשר החיוני בין הקריות לחיפה.
מ"בית התעשייה" הסמוך נשלחו לוחמים שכבשו העמדה ב21 באפריל 1948.
הם התבצרו בקומה השלישית של הבית הערבי, אך מלאי התחמושת והמזון שלהם היה דל וערבים שבו לתקוף את הבית.
חיילי "גדוד 22" של חטיבת כרמלי מנווה שאנן נשלחו לחלץ את הנצורים ולאחר שבע שעות לחימה הצליח הכוח לפרוץ לבית, לאחר 22 שעות לחימה קשה.
בה איבדה "ההגנה" שבעה לוחמים ונפצעו 21 לוחמים נוספים.
הגשר נקרא "גשר הגיבורים" על שם הלוחמים האלו.
ולידו – גשר חדש יותר משנת 1987, שנקרא "גשר גדוד 22".
שני הבתים ההיסטוריים עומדים על תילם.
לפני שניפרד, כדאי להזכיר נקודה היסטורית נוספת – מבצר (casalet) ראש מיה.
המבצר נמצא בשכונת רוממה הישנה, מחוץ למסלול הטיול שלנו.
בחפירות במקום נמצאו שרידים מהתקופה הרומית ומתקופת החשמונאים.
אבל המבצר שנראה מעל פני השטח הוא מבצר דרכים צלבני, כנראה מהמאות ה-12 או ה-13 וחוזק על-ידי דאהר אל-עומר, במטרה לתצפת על מפרץ חיפה.
השם הצלבני של המקום היה, ככל הנראה, Fracheville, אך החוקרים לא בטוחים עדיין.
לא רחוק מכאן, נמצא חורשת הבנים, בה מונצחים נופלים משכונת רוממה, עשרה במספר.
האנדרטה המרכזית היא פסל אבן בדמות אישה, אך במרכז הדמות יש חלל גדול, רמז לבנים החסרים.
על האנדרטה – שלטים מעוגלים ועליהם שמות הנופלים.
בין העצים יש גינה קטנה ומסביבה אבנים וכמה ספסלים פה ושם.
מכאן יש תצפית שמשקיפה על נוף העיר והנמל.
אסיים כאן כדי שנוכל לחשוב על הנופלים לרגע וגם כדי לתכנן את הטיול הבא בחיפה.
על משה רבנו נכתב "לא ידע איש את מקום קבורתו". והפרשנות המקובלת היא שהדבר נעשה כדי שלא יעלו להשתטח על קברו ויהפכו אותו למקום פולחן. כמובן, לאורך השנים, התפיסות ביהדות השתנו. החל מהמאה ה-11, ניתן לראות את המנהג...
דמיינו לכם שאתם איכר עברי פשוט, שמעביר את זמנו עם שורו, מאחורי המחרשה. ונקלעתם לוויכוח עם השכן. ויכוח שהפך לתחרות משיכה - "המעדר שלי! לא, שלי!" השכן ניצח - הוא משך את המעדר מהידיים שלך, ואז נפל גרוע...
אנחנו מדינה קטנה שלא "מתחלקת" יפה. האם אתם יודעים למשל, לאיזה נָפָה שייך היישוב שלכם ואיזה השפעה יש לזה על החיים שלכם? סביר להניח שלא. עם זאת, אנשים בישובים קטנים מושפעים בהחלט מהמועצה האזורית אליה הם שייכים. היום נבקר...