המסדר הטבטוני בוני הטירות

מעניין לעצור לרגע ולחשוב

איך נראו הצלבנים האירופיים בעיניים של המוסלמים המקומיים?

אפשר לנחש שהפרָנגִ'ים הבהירים,

על סוסי ענק ושריונות כבדים מכל מה שהיה במזרח התיכון,

נראו דומים זה לזה לערביי האזור.

אחרי הכל, זה לא משנה להם מהיכן הם הגיעו, בדיוק

כולם נראים אותו דבר בלהט הקרב.

עם בדד ישכון

אנחנו, כמובן, יודעים שהצלבנים שתקעו את דגלם במזרח התיכון הגיעו מכל רחבי אירופה ודיברו ערב רב של שפות.

ככלל, הם יכלו לתקשר ביניהם בלטינית, שפה שהתגלגלה ברבות השנים לצרפתית, איטלקית, ספרדית ועוד.

אלא שהלוחמים והצליינים מארצות דוברות גרמנית השונות הרגישו בחוץ

לטינית לא הייתה שפתם הראשונה וחלק מפשוטי העם לא דיברו לטינית כלל.

לגרמנים היו גם בתי חולים, אכסניות ובתי תפילה משלהם.

כך, כשהאפיפיור העביר את בית החולים הגרמני בירושלים לידי ההוספיטלרים, הצוות היה ונשאר גרמני.

זאת התקופה בה נבנתה בירושלים "כנסיית מרים של הגרמנים",

היום ברובע היהודי של העיר העתיקה.

הכנסייה והאכסניה ההיסטורית נשכחו לאורך השנים ונחפרו רק בשנת 1968,

תוך כדי עבודות שיקום של הרובע.

בחפירות שנערכו במקום נמצאו פסיפסים ויש ארכיאולוגים הסבורים שהכנסייה הגרמנית הוקמה על בסיס כנסיה עתיקה אף יותר, מהתקופה הביזנטית.

מראה הכנסייה. ברקע האפסיס המרכזי והאפסיס הצפוני ובו שני חלונות כפולים
מקור: Ori~

המסדר הטבטוני אדוני ההר החזק

שנת 1187 היתה שנת משבר לצלבנים

הם הפסידו לסלאח א-דין בקרב קרני חיטין וירושלים נפלה לידיו,

ואיתה בית החולים הגרמני.

הצלבנים ניסו שוב – במסע הצלב השלישי הגיעו לארץ ריצ'רד לב הארי ופיליפ השני, מלך צרפת.

ההצלחה הגדולה של מסע הצלב הייתה כיבוש עכו.

לפי המסורת, בכיבוש עכו השתתפו סוחרים מגרמניה,

שפירקו את ספינותיהם כדי להקים בית חולים שדה בשביל כוחות הצלבנים.

הם היו הבסיס ל"מסדר על שם מרים הקדושה של הטבטונים בירושלים".

למרות שמו, הוא הוקם באופן רשמי בעכו בשנת 1190,

באותו ארמון טמפלרי שדיברנו עליו בעבר.

לא עבר זמן רב וגם הטבטונים הפכו ממסדר שתיחזק בתי חולים למסדר לוחם, בדומה להוספיטלרים.

הם רכשו את נחלת מעִילְיָא בגליל ושדרגו חווה מבוצרת למבצר של ממש,

שישמש להם למפקדה בארץ הקודש – המונפורט.

השם הצרפתי של המקום מצביע על הייחוד של המקום – "הר חזק",

מקום שבו הטבע הגלילי הפראי עושה את רוב עבודת הביצורים.

הגרמנים, שביצרו את המקום באופן מרשים, קראו לו "שטרקנברג" – תרגום ישיר של השם הצרפתי.

מצפור מונפורט בפארק גורן
מקור

שכבות של היסטוריה

מבצר נוסף שהגרמנים קיבלו בעסקת חבילה היה מעִילְיָא עצמה,

מקום ששימש את משפחת האצולה דה מיי.

לפני זה, המבצר שחלש על דרך מעכו לדמשק היה בשליטתו הישירה של המלך ונקרא "Chateau du Roi" – מבצר המלך.

היום, המבצר מהווה חלק מגרעין הכפר מעִילְיָא.

זה מדהים למדי לראות משפחות שמנהלות חיים מודרניים בתוך מבצר בן אלף שנה.

תוכלו לבקר כאן גם אתם ואפילו לאכול במסעדת "שָׁאטוֹ דֹה רוּאָה",

שמגישה אוכל איטלקי בניחוח ים תיכוני ויינות מצויינים.

לחלק מהמסעדה יש רצפת זכוכית ומתחתיה – גת יין שנשתמרה מתקופה קדומה.

אורחי המסעדה יכולים לרדת במדרגות ולבקר בגת.

מבצר המלך
Chateau du roi
מקור: Bukvoed

עוד מבצר בגליל שנבנה כדי לשמור על עכו היה מבצר יחיעם.

המבצר הועבר לידי המסדר הטבטוני בשנת 1208,

שהחזיק בו כמאה שנה עד שפנהרס בידי הסולטאן הממלוכי ביברס.

במאה ה-18, על גבי השרידים בנה דאהר אל-עומר,

שליט הגליל, את "מצודת הגיבורים", קלעת ג'דין בערבית.

כמו מבצרים היסטוריים רבים, גם כאן נלחמו לפני קום המדינה ובשנת 1948.

היום, ניתן לראות את עמדת הפיקוד של צה"ל מהתקופה, בשטח המבצר.

הנוף ממבצר יחיעם מקור: Zion Susi Photography

מחומות עכו ליערות אירופה

הצלבנים אמנם איבדו את ירושלים בשנת 1187,

אבל הם החזיקו בערים ברצועת החוף לאורך זמן רב.

החשובה בערים אלו היתה עכו, כמובן.

בשנת 1291, 101 שנה אחרי שהוקם המסדר הטבטוני,

צרו הכוחות הממלוכים ממצרים על העיר.

הטבטונים, יחד עם אירופאים אחרים,

הגנו על העיר בחירוף נפש, אך לא היה די בכך.

הצלבנים עזבו את הארץ והטבטונים נסעו להטביע את חותמם על אירופה.

חדר האוכל באולמות הצלבניים בעכו.
מקור

למרות שהשפעתם הארץ היתה צנועה יחסית,

בצפון אירופה הם צמחו לאחד הכוחות המשפיעים על ההיסטוריה.

מסעות צלב אכזריים במיוחד יצאו כדי לנצר את אחרוני הפגאנים בארצות הבלטיות וזכו להצלחה משמעותית.

הפגאנים בפרוּסיה הוכרחו להתנצר אף הם.

שפתם ותרבותם הוכחדה וארצם הפכה ל"דוכסות פרוסיה" – הבסיס הראשוני למדינה הגרמנית המודרנית.

המסדר הטבטוני נשארת לי בזיכרון…

כשנגמרו הפגאנים, פלשו הטבטונים לפולין ולרוסיה.

הזיכרון הקולקטיבי של שני העמים שימר את זכר המסדר כ-"האויב האימתני מהמערב",

פן חשוב בלאומיות של שתי הארצות.

בפולין נכתב ספר "הצלבנים" של הנריק סנקביץ וברוסיה יצא הסרט "אלכסנדר נבסקי" של סרגיי איינשטיין.

בשניהם, משמשים הטבטונים על תקן הנבלים ושני היצירות נחשבות לקלאסיקות בתחומם.

הטבטונים עצמם ירדו מנכסיהם לפני זמן רב,

אבל עדיין ל המסדר בעיקר למטרות צדקה במרכז אירופה ואפילו מחלק תארי אבירות לשם כבוד.

המסדר לא איתנו – אבל טביעת רגלו העמוקה נשארה על דפי ההיסטוריה.

סיור בעקבות המסדר הטבטוני אפשר לשלב עם סיור בעכו לחצו כאן

אפשר לסייר בעקבות המסדר הטבטוני ביחיעם לחצו כאן