המכתש הקטן ומעלה עקרבים

המכתש הקטן ומעלה עקרבים

מכתש מרהיב, חולות צבעוניים ודרך היסטורית

המכתש הקטן מצוי ברכס חצרה, וידוע גם בשם “מכתש חצרה”.

זהו המכתש המזרחי ביותר בסדרת המכתשים שנוצרו בקמרי הר נגב וצפון סיני.

בהם המכתש הגדול, מכתש רמון ומכתש עריף.

ביוני 2019, הוכרז המכתש כשמורת טבע..

צורתו של המכתש כמעט מעוגלת.

אל המכתש יורדים שני שבילים עיקריים: הראשון הוא “מעלה עלי”

וקרוי על שמו של עלי בן צבי, בנו של נשיא המדינה שנפצע פה וחולץ על ידי חבריו מהפלמ”ח.

וממנו יש תצפית מרהיבה לעבר כל המכתש.

השני הוא “מעלה חצרה” המהווה חלק משביל קדום שעלה מנחל צין למצד תמר, ויורד בצידו הצפון-מזרחי של המכתש.

הכניסה למכתש נקראת גם שער אמשדאי או שער השטן

היא בעצם נקודת היציאה של נחל חצרה המנקז את המכתש הקטן החוצה לעבר נחל צין והערבה.

המכתש הקטן מפורסם באבן החול הצבעונית שנמצאת בו.

צבעה של אבן החול משתנה בין צהוב, חום, אפור, לבן, אדום, וסגול.

צבעי האבן נובעים מכמויות זעירות של תחמוצות ברזל.

עד לשנת 1958, היה המוצא של נחל חצרה מהמכתש הקטן צר ביותר באמצעות שער אשמדאי, ולא התאפשרה גישה ברכב למקום.

בשנה זו, הושלמה פריצת דרך באורך כ- 15 ק”מ שנועדה לסייע בחיפושי מחצבים שונים בתחומי המכתש.

עם זאת, במכתש עצמו כמעט ולא בוצעה כרייה במהלך השנים.

הצומח בשמורה מרוכז בערוצי הנחלים:

כולל בין היתר שיחי יפרוק המדבר, יפרוק תלת כנפי, ערטל, רותם המדבר, זוגן השיח, מלוח קיפח, אטד ערבי ומתנן שעיר.

נחל עקרבים – מסלול מאתגר, בולדרים ובריכות שכשוך

נחל עקרבים הוא נחל אכזב בצפון מזרח הנגב, הזורם ממערב למזרח בין המכתש הקטן למעלה עקרבים.

הנחל מתחיל באזור מצפה עלי, חניון הלילה של המכתש הקטן ויורד בתלילות מגובה של 420 מטר עד ל 20- מטר, לאורך של 8 ק”מ.

באזור המפגש, ישנם מספר מעיינות ביניהם עין עקרבים.

באפיק הנחל, ישנו מסלול המיועד למיטיבי לכת המחפשים מסלול מאתגר מאוד, עם הרבה יתדות ובולדרים.

לאחר חורף פורה וגשמי, ניתן לראות גם הרבה גבי מים גדולים ומרעננים.

 מעלה עקרבים – דרך הפיתולים ההיסטורית

מעלה עקרבים הוא דרך תלולה ומפותלת מאוד במזרחו של הנגב, מדרום למכתש הקטן.

המעלה שימש עורק תחבורה עיקרי בין באר שבע לאילת מאז סלילת הכביש במקום ב-1927 ועד 1954.

אז נסלל כביש מעלה העצמאות (כביש 40).

בראש המעלה, ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר מבצע ערבה, בו חיל ההנדסה סלל את הכביש בשנת 1950.

השם מעלה עקרבים מוזכר במקרא. “עקארב” פירושו בערבית- פיתולים.

במקום, גם הייתה מצודה ושרידים של מעלה שנחצב בידי הרומאים ששלטו בארץ במאה ה-2 לפנה”ס.

במקום, היו מדרגות רחבות  שתאמו את השקפתם של החוקרים ששיירות המסחר בתקופה הרומית היו מורכבות מבהמות שנשאו שקים.

מי שלא מכיר את הדרך מפספס כמה דברים: קודם כל הנוף. אולי יש יפים ממנו, אבל הנוף פה הוא מיוחד במינו ומרהיב כמובן.

ניתן להביט כך על הר צין ולחוש את חווית הנסיעה ההיסטורית, עוד מתקופת המנדט בכביש המתפתל והצר שלפנינו.

בנוסף, ניתן לראות פה את מלאכת המחשבת ההנדסית והתכנונית של סלילת הכביש שהיה הכביש הראשי לאילת במשך כמה שנים טובות.

טבח מעלה עקרבים – הפיגוע שזעזע את המדינה

הקדמה לפיגוע

טבח מעלה עקרבים היה פיגוע ירי שבו נרצחו 12 נוסעים של אוטובוס “אגד” ב-17 במרץ 1954, י”ב באדר ב’ ה’תשי”ד, במעלה עקרבים שבנגב.

האוטובוס נסע מאילת לתל אביב במסגרת חגיגות לציון חמש שנים להנפת דגל הדיו.

על גג האוטובוס, בחזית, התנוססה כרזה: “ליום אילת ברכת אגד – אשד לחלוצי הנגב”.

באוטובוס, היו 11 גברים, נשים וילדים, ועוד ארבעה חיילי צה”ל כמאבטחים.

יירוט האוטובוס מרחוק

בשעת הצהריים, כשעלה האוטובוס באיטיות במעלה הפיתולים התלולים של מעלה עקרבים, סמוך לאנדרטת חיל ההנדסה,התקיפה אותו חוליית מחבלים ביריות.

קבוצת הטרוריסטים כללה ככל הנראה 12 איש, בפיקוד סעיד אבו באנדק, בן השבט הבדואי עזאזמה מהנגב.

מטרת המחבלים הייתה להרוג את הנהג, כדי לגרום לאוטובוס להידרדר לתהום.

הנהג, קלמן עשרוני, אכן נפגע במכת האש הראשונה, אך הצליח לגרום לאוטובוס להיעצר בצלע ההר.

עשרוני פתח את הדלתות והנוסעים ניסו לרדת כדי למצוא מחסה, אך התוקפים ירו על כל מי שניסה לרדת.

אפרים פירסטנברג, הנהג השני , ניסה לירות על המחבלים, אך נהרג מידם.

החיילים, שהצטרפו לנסיעה כמלווים, לא הספיקו להגיב מפני שנשקם היה מונח על המדפים העליונים של האוטובוס ולא הייתה להם גישה אליו.

הטבח בנוסעים

המחבלים עלו על האוטובוס וירו בנוסעיו מטווח קצר.

11 מנוסעי האוטובוס נהרגו במקום, ובהם חנה, אשתו של אפרים פירסטנברג.

בנה בן ה-9, חיים, שישב במושב האחורי ובתה מירי, בת ה-5 וחצי, הוסתרו מתחת לגופות חיילים ולא נפגעו.

לאחר שירדו המחבלים מן הרכב חיים התרומם, קרא לאחותו ושאל אותה: “הם הלכו?”. אחד המחבלים שמע את קולו, חזר וירה בראשו.

הוא לא חזר להכרתו, ושהה 32 שנים במצב של שיתוק והכרה חלקית, בדומה למצב של תרדמת, עד שנפטר.

בכך היה להרוג ה-12 בטבח.

הניצולים

מן הטבח ניצלו שני חיילים, חיילת , נוסעת נוספת ומירי פירסטנברג בת ה-5 וחצי, שניצלה בזכות החייל שסטר לה, הזהיר אותה שתשתוק, וסוכך עליה בגופו.

הניצולים העידו שהמחבלים התעללו בגופות.

מירי פירסטנברג, אמרה בראיון שנערך עמה כ-60 שנה לאחר הטבח.

שאִמהּ הייתה עירומה למחצה ועם אצבע אחת כרותה, מה שאומר שייתכן שהמחבלים גם ביצעו מעשים מגונים באמה וגנבו את טבעת הזהב שלה.

לאחר הפיגוע

כעבור זמן קצר, עבר במקום רכב צבאי ובו שלושה חיילי צה”ל.

השלושה נתקפו בהלם למראה הזוועה, ומחשש שהמחבלים עדיין נמצאים בקרבת מקום, נסעו במהירות למשטרה הצבאית בבאר שבע.

שלושת החיילים נשפטו מאוחר יותר על כך שלא טיפלו בפצועים והגישו להם עזרה.

מנהל סניף אגד בבאר שבע הגיע אחר כך למקום מיוזמתו, לאחר שהאוטובוס לא חזר לבאר שבע במועד.

הוא מצא שם את מירי בת החמש שניצלה מהתוקפים, והסתתרה תחת ספסל.

מירי פונתה לבאר שבע ברכב צבאי. רכב נוסף שהגיע מחצבה נתקל באוטובוס ואסף את הניצולה הנוספת ואת שני הפצועים.

לאחר שנודע לממשלה היקפו של הפיגוע, ולאחר שגופות ההרוגים כבר הועברו לבאר שבע, ניתנה הוראה להחזיר את הגופות ולהציבן סמוך לאוטובוס.

על מנת שניתן יהיה לצלם את הזוועה לעיתוני העולם.

כך, על אף שהפיגוע התרחש בשעות הצהריים, התמונות המפורסמות של האוטובוס עם ההרוגים צולמו בלילה.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)