נרטבים – עמק המעיינות עמק המעיינות קרוי על שם נביעות רבות המחוברות ביניהן במסלולי טיול יפייפיים. מדובר בשם מודרני לאזור תיירותי המאגד קבוצת מעיינות: עין שוקק, עין מגדל, עין חומה, עין עמל, עין חיים, עין מודע. בעמק...
כמו שכולם יודעים, ירושלים העתיקה מחולקת לארבעה רובעים: הרובע המוסלמי, היהודי, הנוצרי והארמני
וכמובן הר הבית, ששוכן מעל הרובעים. אלא שבמציאות, לא הכל כל כך חד וחלק.
לדוגמה, ברובע המוסלמי מתגוררים כאלף יהודים וחלק מהבתים היו בבעלות יהודית, מקדמת דנא.
זהו הסיפור מאחורי כמה נכסים יהודיים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה – פנינים היסטוריים וסלעי מחלוקת כאחד.
אחד הנכסים היהודיים המפורסמים בעיר – בית ויטנברג, שהגיע לבעלות אריאל שרון ומשפחתו.
סיפורנו מתחיל בשנת 1883, כשהסוחר מויטבסק (רוסיה) משה ויטנברג החליט להשקיע את הונו בהקדש בירושלים.
הוא ניסה לקנות חצר בשם "לוקאנדה" ששימשה בעבר כבית מלון.
אלא שהנכס נחטף על ידי הפטריארכיה הלטינית וויטנברג, שלא ויתר, נאלץ לשלם הון תועפות על החצר.
אליעזר בן-יהודה תיווך בין הפטריארכיה לויטנברג ואף ויתר על שכרו, בגלל שהאמין במטרה.
בחצר החלו להתגורר חסידי חב"ד שהיו מיוצאי ויטבסק – עד שפרעות תר"פ (1920)
ואז פרעות תרפ"ט (1929) אילצו אותם לנטוש את המקום, למרות שארגון "ההגנה" ניסה לעזור בפעם השנייה.
רק בשנת 1987, כשהמתחם עבר לבעלות עמותת "עטרת כהנים", חזרו היהודים להתגורר במקום.
אחד הדיירים החשובים – אריאל שרון, אז שר השיכון, בחר לעשות זאת על מנת להכריח את הממשלה לאבטח את היהודים המתגוררים במקום.
את הבית קשה לפספס – הוא בנוי על גבי קמרון מחודד מעל רחוב הגיא.
מעל לקשת חרות מגן דוד ומעל הבית – חנוכייה גדולה.
בית ויטנברג
מקור: בן נחום
בין בית ויטנברג לשער הפרחים שוכן בית נוסף בבעלות "עטרת כהנים" – "בית הצלם".
לפי הסיפורים, אנשי עטרת כהנים חיפשו צלם שצילם תמונות מהגגות של ירושלים.
בגלל טעות במספר, הם הגיעו לבעל הנכס הערבי של "בית הצלם" ושאלו אותו אם הוא רוצה למכור.
רצה הגורל – ולאחר משא ומתן, הם רכשו את הבית.
לבית יש את אחת מנקודות התצפית המרשימות ברובע – רואים מכאן את הר הבית,
את רכס הר הזיתים הצפוני, ועליו – המגדל של כנסיית העלייה הרוסית.
בנוסף רואים את מלון "שבע הקשתות" שנבנה לפי יוזמת בית המלוכה הירדני בירושלים.
העיר העתיקה ירושלים
מקור: Zion Susi Photography
העמותה ביקשה לחצוב מנהרה ל"מערת צדקיהו" מבית הצלם. מהי מערת צדקיהו?
אה, זו רק המערה המלאכותית הגדולה בישראל, המשתרעת לאורך של כ-300 מטרים,
רוחבה כ-100 מטר בחלקיה הרחבים וגובהה מגיע עד ל-15 מטרים.
כדי לסבר את האוזן, זה בערך 4 קומות. אם נשמטה לכם הלסת, אתם מבינים נכון.
המערה מקושרת למלך צדקיהו, שלפי המסורת ברח מהבבלים אשר השמידו את בית המקדש דרך המערה.
אין הרבה עדויות ארכיאולוגיות תומכות לעניין, חוץ מתבליט של יצור מכונף (אריה?) שמצא במערה החוקר הצרפתי שארל קלרמון-גנו.
ככל הנראה, המקום החל כמערה טבעית לא גדולה, אבל המלך הורדוס, שהיה צריך חומר בנייה לבית המקדש, הורה על חציבה במקום.
מה יש לראות כאן היום? טוב, המבנה עצמו מרהיב והסיפורים עליו רחוקים ממיצוי.
הוא משמש לעיתים להופעות.
הזמר מתיסיהו הופיע כאן, וכל שנה החל משנת 2008 כלולה המערה ב'פסטיבל האור בעתיקה'.
אם יש אפשרות, כדאי לקחת את "מסלול הזחילה" בחלקים הצרים של המערה, מסלול שדורש פנסים וקסדות.
אפשר לטייל במערה ולחפש ונדליזם.
זאת אומרת, יש כאן גרפיטי בריטי מהמאה ה-19, של הנוער העובד והלומד משנת 1941 וקיר צלבני שאף אחד לא בטוח מה שימושו.
אפשר לתור בעקבות ה"הבונים החופשיים", שהחלו להיפגש במערה בסוף המאה ה-19,
כשהמערה נחקרה על ידי "הקרן לחקר ארץ ישראל'.
בונה יהודי בשם ברוך קטינקא השאיר את שמו על אחד הקירות. תאכל את הלב, דן בראון!
מערת צדקיהו
ירושלים
מקור: Zion Susi Photography
בחזרה לנכסים היהודיים ברובע המוסלמי – מבנה נוסף שגורלו דומה לזה של בית ויטנברג הוא בית הכנסת "אוהל יצחק".
הבניין המקורי נקנה ממשפחה מוסלמית מיוחסת על ידי קהילת '"שומרי החומות", שהיו יהודים יוצאי הונגריה.
היהודים למדו והתפללו במקום עד שנת 1936, כשהם נאלצו לנטוש את המקום בגלל התנכלויות הערבים.
אחרי שמדינת ישראל כבשה מחדש את ירושלים בשנת 1967, לא נשאר הרבה מבית הכנסת – רק הקיר החיצוני.
בשנת 2012, הוא נבנה ונפתח מחדש, בדמותו של הבניין המקורי.
כיפת המקום נראית מרשימה מחוץ ומפנים, כמו גם ארון הקודש, הנברשות והמעקה המעוצב מסביב לבמת החזן.
בעתיד, החלל ארכיאולוגי שהתגלה בזמן שיקום המקום יפתח כמוזיאון. שווה ביקור.
בית הכנסת בימי חורבנו
מקור: תמר הירדני
כמובן, יהודי הונגריה לא היו היחידים שהגיעו לעיר העתיקה על מנת לחיות וללמוד בארץ הקודש.
"בית המערבים" (המוגרבים), יוצאי מרוקו, הוקם באותה השנה שהוקם בית הכנסת "אוהל יצחק".
דלתות הברזל, שעליהם מגן דוד גדול, שרדו את הכיבוש הירדני, יחד עם שאר הבניין והוא היה הראשון שאוכלס מחדש על ידי יהודים ברובע לאחר 1967.
אגב, "המערבים" הקימו את שכונת "מחנה ישראל", השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות העיר העתיקה,
אבל על זה ארחיב במאמר אחר!
שכונת מחנה ישראל
מבנים היסטוריים בירושלים
מקור: Zion Susi Photography
היום טיילנו במקומות יוצאי דופן, כאלו שתייר ממוצע היה אולי מפספס.
ואתם – האם אתם מכירים מקומות מעניינים ביניהם נכסים יהודיים בעיר העתיקה? אשמח לשמוע מכולכם!
מחפשים מלון בעיר העתיקה? אלו ההמלצות שלי:
עוד מלונות בעיר העתיקה:
Booking.com
נרטבים – עמק המעיינות עמק המעיינות קרוי על שם נביעות רבות המחוברות ביניהן במסלולי טיול יפייפיים. מדובר בשם מודרני לאזור תיירותי המאגד קבוצת מעיינות: עין שוקק, עין מגדל, עין חומה, עין עמל, עין חיים, עין מודע. בעמק...
עד עכשיו, כתבנו על פרחים מאוד ישראלים - הרקפת והכלנית. היום נעבור לפרח מאוד בינלאומי - האִירוּס. הצורה הייחודית של הפרח הזה הפכה אותו לסמל משמעותי בעולם. כמו העמים והתרבויות בעולם, יש לפרח הזה זנים מגוונים, שרבים מהם...
חיבור מעגלי מושלם בין נחל מורן לנריה נחל מורן ונחל נריה הם נחלים כמעט מקבילים היוצרים טיול מעגלי בעל נוף מרהיב למרגלות הר מירון המתאים לכל המשפחה, לאורך המסלול ניתן לראות פרחים, עצים מעניינים, חורש אפלולי...