המכה האחד-עשרה, מכת הקורונה, במגמת ירידה.
בחגים שבאו עלינו לטובה, יצאו עם ישראל ואחותו להרים וליערות, וראו כי טוב.
אולי אתם, הקוראים שלי, שיצא לכם לטייל יותר מהישראלי הממוצע, רוצים להגיע למקומות פחות עמוסים?
אז ארגנתי סדרת כתבות על הנחלים הפחות מוכרים על רכס הכרמל.
היום נדבר על נחל גחר ברמות מנשה!
נתחיל במסלול קל יחסית – יום טיול בנחל גחר ברמות מנשה, לא רחוק מקיבוץ משמר העמק.
ראשיתו של הנחל בג’וערה ונשפך לנחל הקישון.
חלקו של הנחל זורם ביער הזורע, על הגבעות של רמות מנשה, החלק הדרומי של רכס הכרמל.
היער הוקם על ידי חברי קיבוץ עין הזורע בשנות ה-30 של המאה ה-20.
יער זה הינו אחד מהיערות השתולים הוותיקים בארץ!
במקור, היער היה מורכב מעצי אורן בלבד, אבל לאורך השנים נוספו עצים אחרים, כמו אקליפטוס, ברוש וחרוב.
במקום צומח גם אלון התבור, זכר לצמחייה המקורית של האזור.
לאורך מסלול הנחל שלנו, נחל גחר, תוכלו לראות את הבוקיצה השעירה.
זהו עץ נדיר ומיוחד, קרוב-רחוק של הורד והפטל.
לפני שנתחיל את הטיול לאורך הנחל, אפשר לנצל את ההזדמנות ולבקר בעין זריק.
שם, מעיין זורם לתוך בריכת בטון תת-קרקעית.
גם בפעמים הקודמות, הזדמן לנו לבקר במעיינות, אבל לא לשחות במערה, מעט חשוכה, אבל מרתקת.
לפי הסיפורים של תושבי המקום, זה אחד מחמשת בורות המים אותם חפרו התורכים באזור, לטובת תושבי המקום.
היום, לצד המעיין יש שלט "אין כניסה" ואכן, "עין כניסה" זה השם השני של המקום בפי הישראלים הממושמעים שחלפו כאן ולא נכנסו למים.
ליד המעיין, יש את שרידי הכפר הטורקמני אבו זריק ותל זריק.
בתל נמצאו חרסים מתקופת הברונזה התיכונה, שניצבים היום במוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, בקיבוץ הזורע.
סטייה נוספת מהמסלול היא הר גחר, שנמצא צפונית לנחל.
אתם יכולים לטפס על ההר בנוחות רבה למדי, כשאתם צועדים בתוך יער הזורע.
קק"ל הציבה לא מעט שולחנות וברזי מים לאורך המסלול, פתרון מושלם לפיקניק עם המשפחה.
הילדים ישמחו לגלות מתקנים באמצע היער.
כמובן, אי אפשר בלי "תצפית הזורע" ומצלמה עם עדשת טֶלֶפוֹטוֹ, כדי שתוכלו לקחת תמונה יפה למזכרת.
חובבי אופני ההרים ישמחו לשמוע שסינגל "האירוסים" יוצא מעין זוריק, שהזכרנו קודם.
לפני שנגיע לנחל, מעניין להיזכר בפרשה מרתקת ונשכחת בסביבה – סיפורה של חוות נחלאות.
זאת הייתה חווה פרטית שהוקמה כשקרקעות מדינה ותקציביה הועברו לידיים פרטיות על ידי פקידים תאבי בצע.
הפרשה התפוצצה בשנת 1955 והיום לא נותר מהחווה אבן על אבן – רק תחנת אוטובוס על שמה, מקום לעצור ולספר סיפור פיקנטי ומרתק.
מקום לפיקניק נחל גחר
מקור: עידן צ'נסי, Boxer, Eden
למי שחיכה רק לנחל – הנה אנחנו כאן!
נגיע אליו בכביש אספלט די נוח שיוצא מעין זריק וניסע עד שנגיע לעין דיצה.
כאן מחכה לנו התחנה הראשונה שלנו – הכניסה למנהרת מנשה.
זאת מנהרה שנחצבה במקום כדי שיוכל לעבור כאן המוביל הארצי.
מרתק לראות את אחד המקטעים החשובים של צינור המים של כולנו.
אפשר גם לחפש את הצריף של הפועלים שעמלו במקום וחפרו 6.5 קילומטר של מנהרה בכוח הזרוע וחומר נפץ.
אולי זה הפכפוך השקט של מימי הנחל או האור הרך שחודר מבעד לעלים הירוקים – אבל מי שנכנס ליער שוקע בשרעפים מתוקים.
גם הצמחים המטפסים הרבים והטחב על האבנים מוסיף לאווירה המכושפת.
לא סתם המקום מכונה גם "יער הפיות".
גם התחנה הראשונה שלנו מזכירה מעגל פיות – ספסל בחצי מעגל מסביב לשולחן עגול נמוך.
ליד פינת הישיבה נמצאת בריכה קטנה שמתמלאת במימי הנחל.
זה המקום לעצור עם הילדים ולספר להם אגדה על יצורי יער, אבירים ונסיכות,
בזמן הרוח הנעימה שעולה מהנחל וכאשר אין הסחות דעת אלקטרוניות.
בריכת בטון נחל גחר
מקור: גיא-דביר
בהמשך הטיול הנחל קופץ מדרגה ויוצר מפלון קטן וציורי.
זה בהחלט מקום מושלם לסלפי עם היער והנחל.
סטייה קטנה מהמסלול תוביל אותנו למקום עם שתי שמות מתנגשים – "גבעת קיפוד" או "ההר החלק", לפי בחירתכם.
זוהי גבעה געשית שעליה מגדל שמירה ישן.
במקום יש מכאן תצפית מצוינת על האזור ורואים את קיבוץ משמר העמק, זה שנמצאת בו "מערת הפלמ"ח" שכתבתי עליה בעבר.
נחל גחר
מקור: Roei Weiss
בהמשך השביל, תגיעו גם למערת נחילה, מערת קבורה עתיקה ומסתורית.
אם נתקדם עוד קצת נגיע לשני מעיינות – עין נטע ועין שכר.
עין נטע נובע מתוך סלע ויבש בקיץ.
עין שכר (סוכר בערבית, "מים מתוקים") מזמין הרבה יותר.
כאן בצל האקליפטוסים התמירים ובוקיצה שעירה, תוכלו להישאר ללון בחניון מוסדר, תחת כיפת השמיים.
תוכלו לנוח ולחלום על סיורים נוספים, כמו שאני עושה תמיד.
עין נטע נחל גחר
מקור: Hyakir, רון גלנטי, אופיר מחמרה, Guyseroussi, עמית1
מערת קבורה עתיקה
מקור: Shimshon36, שמעון כהן
רכס הכרמל זה מקום שממשיך לתת ולתת. תמיד כשאני חושבת שעשיתי את כל המסלולים וגיליתי הכל - מתגלה עוד מסלול, עוד נחל ועוד מערה. וכל אחד שונה, מרתק ושווה ביקור. היום נעשה סיבוב באחד המקומות היפים בכרמל נחל ספונים -...
דמיינו לכם שאתם איכר עברי פשוט, שמעביר את זמנו עם שורו, מאחורי המחרשה. ונקלעתם לוויכוח עם השכן. ויכוח שהפך לתחרות משיכה - "המעדר שלי! לא, שלי!" השכן ניצח - הוא משך את המעדר מהידיים שלך, ואז נפל גרוע...
פעם, מדדו את ישראל "ממטולה עד אילת". הביטוי השתרש בשפה, למרות שכבר מזמן פג תוקפו. אחרי הכל, מטולה הפסיקה להיות הנקודה הצפונית ביותר בישראל. בערך באותו הקו של מטולה, נמצא כפר עג'ר (או רג'ר, תלוי בתעתיק.) כבשנו אותו...
