בית הכרם היא שכונה ותיקה במערב העיר ירושלים.
שכונה זו הינה שכונת הגנים השלישית מתוך שש שתוכננו והוקמו בירושלים – תלפיות, רחביה, בית הכרם, בית וגן, קריית משה ומקור חיים.
בשנת 1920, התאגדו מייסדי השכונה, אנשי העלייה השנייה שעלו ממזרח אירופה וממרכזה וילידי הארץ, ב”אגודת בוני בית” לצורך ניהול והקמת השכונה.
את שם השכונה הציע קדיש סילמן.
כעבור שנה, רכשו המייסדים, בסיוע חברת “הכשרת הישוב”, 280 דונם ממערב לירושלים מידי הכנסייה היוונית האורתודוכסית.
148 חברי העמותה ביקשו להקים במקום שכונת גנים.
השכונה, בתכנונו של האדריכל הגרמני-יהודי הנודע ריכרד קאופמן, (שתכנן גם את מושב נהלל, שכונת רחביה ועוד)..
הותאמה לכיפה שעליה הוקמה. התוכנית כללה שדרת גנים ראשית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ורחובות השכונה הסתעפו ממנה.
בניית השכונה החלה ב-1922. כל בניית התשתיות הציבוריות והבתים היו במימונם המלא של התושבים.
ליד הבתים, הוקמו משקי עזר שסייעו לתושבים בפרנסתם.
השכונה הייתה ידועה גם באווירה הצח, שביחד עם אופייה המיוחד כשכונת גנים, משכה אליה קייטנים ומחלימים רבים מכל חלקי הארץ.
השכונה קרויה על שם בית הכרם המקראית, אשר ייתכן כי שכנה באזור עין כרם של ימינו.
יישוב מקראי זה מוזכר בספר נחמיה (ג‘, י”ד): “ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר הפלך בית הכרם, הוא יבננו ויעמיד דלתותיו ומנעוליו ובריחיו”.
חלק ממייסדי השכונה התגוררו קודם לבנייתה במרכזה של ירושלים, באזור בו בשנות האלפיים נמצא רחוב הלל.
אזור זה כונה אז גם בשם “בית הכרם”, על שם העצים והגנים שהקיפו אותו. ייתכן כי שם זה נדד עימם כאשר התיישבו בשכונה החדשה.
בתחילת שנות החמישים, מסרו התושבים את תשתיות השכונה לעיריית ירושלים ובית הכרם הפכה להיות שכונה במבואותיה המערביים של העיר.
בשל מיקומה בקרבת כפרים ערביים ובידודה מירושלים, סבלה השכונה בשנותיה הראשונות מבעיות ביטחוניות.
כיום, נחשבת שכונת בית הכרם לאחת השכונות היוקרתיות והמבוקשות ביותר בירושלים.
כאשר הוקמה שכונת בוני בית היא הושתתה על פי מספר עקרונות:
בשנת 1932, הוחלט על ידי ועד השכונה, להרחיב את השכונה המקורית ולהציע לעולים חדשים ולתושבי העיר ירושלים שאינם חברי “אגודת בוני בית” המקוריים, לרכוש חלקות מיתרת שטחי האדמה שברשותו.
לשם כך, שונו החוקים של מייסדי השכונה וחברי האגודה באשר לגודל החלקות המינימלי, ואושרה מכירה של דונם אחד שבהם יבנו בתים דו משפחתיים של חצי דונם לאדם בלבד.
המכירה נעשתה במחיר של חמישים לירות מצריות לחצי דונם.
נושא העבודה העברית בשכונה נשמר עד אשר ביולי שנת 1934 הופיע בעיתונות היהודית, מכתב מחאה לפיו החבר דר’ מ. זנדברג הכניס פועלים חורנים מסוריה להכשרת שטח הבנייה בטרם הקמת הבית בניגוד לחוקי השכונה.
בתגובה, השיב זנדברג כי היה קושי למצוא פועלים עבריים לביצוע המלאכה ולכן נאלץ להביא מבחוץ.
עוד תושבים נוספים הודיעו כי אינם מוצאים טייחים עברים לטיוח בתיהם ההולכים ונבנים בשכונה.
בתקופה המנדטורית, פעל דוד ילין לקבלת אישור מהשלטונות התורכיים בישראל להקמת בית ספר למורים בישראל בעיר ירושלים.
האישור לכך ניתן בשנת 1913.
בית הספר הוקם על מנת להכשיר מורים לבתי הספר היסודיים להקניית השפה העברית, וכן לשם הקניית השכלה כללית בארץ ובגולה.
בית המדרש למורים הסמינר הוקם בהמשך למלחמת החורמה שניהלו תושבי העלייה הראשונה והשנייה להקניית ולהנחלת הלשון העברית לתושביה היהודיים של ארץ ישראל.
עד אז, לימדו מוסדות הלימוד בארץ ובירושלים את התלמידים בשפות היידיש, הצרפתית והגרמנית.
בית הספר הסמינר על שם דוד ילין , שתוכנן ע”י בנו, האדריכל אליעזר ילין, בנוי בתצורה הכוללת שלוש קשתות בחזיתו וכיפה לראשו, בהשפעה האוריינטלית של סגנון הבנייה הערבי.
במבנה היו חדרי לימוד, מגרש משחקים ואולם ספורט.
המקום שימש מקום מפלט ומקום מחסה לתושבים בעת המאורעות, וכן נקודת פעילות ויציאה אסטרטגית במהלך מלחמות ופעולות באזור ירושלים.
בתקופת מאורעות 1929, נאספו תושבי השכונה ושכונות סמוכות כשכונת הפועלים וקריית משה למשך שבוע במבנה לשם מציאת מחסה והגנה מפני הפורעים הערבים, עד יעבור זעם.
בתקופת המרד הערבי הגדול בין השנים 1936-1939, הייתה עמדת הגנה ושמירה על גגו של הסמינר ששימשה כנקודת אבטחה של אנשי השכונה ונועדה להגן על המקום נגד התקפותיהם של תושבי הכפרים דיר יאסין ועין כרם.
בית הספר שימש מקלט לאנשי השכונה גם במהלך מאורעות אלו.
בתקופה שקדמה להקמת המדינה, שימש בית הספר אכסניה לארגון ולגיוס חברים לארגוני המחתרות.
במרתף המבנה, התאמנו החברים בנשק שהוצא מהסליק, בבית הספר הושבעו מצטרפים חדשים אמוּנִים למחתרות ולארגונים, אולם הספורט של הסמינר שימש לאימונים וגם כמקום לינה לחברי המחתרות ולחטיבת הראל וכמקום כינוס טרם יציאה לפעולות ולמבצעים.
דוגמה לכך הם אנשי שיירת הל”ה לגוש עציון הנצור, פה הם התארגנו למסע.
כשהבינו שהדרך לשם חסומה, שינו את מסלולם ובציר שיצא מכיוון המושבה הר-טוב, הותקלו על ידי הערבים ונפלו בקרב הירואי.
בעת המצור על ירושלים, התכנסו במתחם הסמינר כ-300 משאיות מזון ואספקה שהרכיבו את אחת השיירות הגדולות שעלו לירושלים.
לציון האירוע, הוקמה “כיכר מלווי השיירות” ברחוב מעלות קדיש יהודה סילמן, פינת רחוב כרמון.
בתקופת הכוננות של מלחמת ששת הימים, התרכזו במבנה חיילי הצנחנים וממנו יצאו לכיבוש הכותל וגבעת התחמושת.
מקור הדגל שהונף מעל הכותל המערבי לאחר כיבושו הגיע מאחד מבתי השכונה.
כאשר חולפים על פני דלת הכניסה למבנה הסמינר, בפנייה מצד ימין, על הקיר תלויות לוחיות נחושת עליהן מוטבעים שמות הנופלים של שכונת בית הכרם במלחמות ישראל השונות, וכן תלמידי הסמינר ובוגריו שנמנים עם הנופלים.
למרות השדרוג והבנייה החדשה בסמינר בשנים האחרונות, נשמרה חזית המבנה כפי שהייתה מקדמת דנא.
מעל קומת הממסד, נבנו שתי קומות חדשות, הורחבו משרדי ההנהלה, הספריות, נבנה אגף חדש מאחור הכולל שש קומות, קומות מרתפים וחנייה.
כיום, לומדים במוסד מעל כ-5000 תלמידים לתעודת הוראה ולתארים אקדמיים במקצועות החינוך וההוראה.
גן זה הוקם בשנת 1938 כחלק מגן בוטני לזכרו של אבינועם, בנו של דוד ילין.
בגן, ניטעו עצי אלון,אלה, קטלב, ועצי ארז, בכניסה לגינה מוצב שלט המספר את קורותיו של אבינועם.
בשנת 2004, החל שיקום הגן בבית הספר, כאתר היסטורי וכגן לגידול צמחי תבלין ועצי פרי.
בגן, ניתן ללמוד על שימור אקולוגי, להכיר צמחי תבלין ארץ ישראליים, לבחון אבנים וסלעים האופייניים לארץ ישראל כסלעי גיר, בזלת מהגולן, גרניט, דולומיט, צור.
סלעים אלה הובאו מכל רחבי ישראל כדי לשמש מוצגים גיאולוגיים.
בגן העשרים, המקשר בין רחוב ביאליק לרחוב החלוץ, חקוקים שמות הנופלים מבני שכונת בית הכרם ושכונת הפועלים הסמוכה במלחמת העצמאות על האנדרטה. היו אלה בניהם ובנותיהם של מייסדי השכונה, אשר חרפו נפשם במלחמה.
גן שהוקם לזכרו של משה (ג’וני) רוזנבלט על-ידי הוריו, משה ושושנה רוזנבלט. הגן ממוקם בין הרחובות אהרונוב לרחוב המייסדים. משה רוזנבלט, שהיה קצין מודיעין נפל במלחמת יום הכיפורים. בגן עצמו נסלל מעבר והוצבו בו מתקני שעשועים לילדים.
רחלה (רולה) לוי (1925-1985) הייתה ילידת הארץ, דור תשיעי בארץ ישראל.
הוריה גרו ברחוב ביאליק 2 בשכונת בית הכרם. היא סיימה את לימודי הסיעוד לפני מלחמת השחרור ועבדה כאחות מיילדת בבית החולים הדסה.
בתקופה שלפני מלחמת העצמאות, נשלחה מטעם “הדסה” לשמש אחות מיילדת ומטפלת בתינוקות שנולדו במחנות המעצר בקפריסין, עבור אותם עולים שנתפסו בדרכם לארץ במבצעי ההעפלה.
כאשר חזרה לישראל, סייעה בהקמת מחלקות הילדים בבתי החולים בירושלים ובבאר שבע.
לאחר שחזרה לירושלים, נישאה לרופא הנשים והמיילד ד”ר אריק זזינסקי, להם היו 2 בנים שגם הם המשיכו במקצוע הרפואה.
כאשר נפטר בעלה הראשון, נישאה רחלה בשנית לד”ר משה פריבס , חברו, שהיה עוזר דיקן בית החולים הדסה ובהמשך דיקן בית החולים סורוקה בבאר שבע, שם עזרה בהקמת מערך לידה וטיפול בתינוקות במגזר הבדואי.
האגדות מספרות כי בעת עבודתה כמיילדת הצילה בלידה את בתה של גולדה מאיר.
בין השנים 1978-9, שהתה בישראל הסופרת רות גרובר שכתבה ספר, בה שימשה דמותה של רחלה כדמות הראשית.
ספר זה זכה “בפרס הספר הטוב” בישראל לשנת 1979.
מיקומה של גינת רחלה הוא במרכז כיכר קטנה, המוכרת כ“כיכר מלווי השיירות”, במפגש הרחוב מעלות קדיש יהודה סילמן ורחוב כרמון, שהוקמה לזכרם של ה”פורמנים” (כינויים של מלווי השיירות, מהגדוד ה-6 של הפלמ”ח)
מיקום בסיסם הראשון שנוסד ב-1947 היה במחנה ביקל, ברחוב בית הכרם 15 בירושלים.
לאחר המעבר מפנסיון ביקל, התמקמה היחידה במחנה שנלר, ואילו המפקדה הראשית של היחידה הייתה ממוקמת בבית הסוכנות.
מיקומה של השכונה ואפיה הירוק גרם לפיתוח ענף קיט ונופש בשכונה בתקופת המנדט.
הוקמו פנסיונים ובתי הארחה ואנשים החלו להשכיר חדרים לנופשים. פרופ’ בן אריה מביא מספרים משנת 1942 בה היו בשכונה 13 פנסיונים וב-55 בתים הושכרו חדרים למטרות נופש.
בשנת 1945, הגיע מספר ימי האירוח לקיט ל-45 אלף.
בשנת 1925, הוחל בבניין בית הועד ברחוב החלוץ. הבניין יועד גם כן לשמש כגן, בית ספר וכמרכז תרבות.
ואכן התקיימו בו טכסים, חוגם, הרצאות וכד’. הדואר הגיע לבית זה ומכאן חולק לתושבים.
עם קום המדינה וסיפוח השכונה לעירית ירושלים, בטל הוועד והבניין שירת את העירייה בשכונה ופעלו בו צרכנייה וגן ילדים.
בשנת 1988, הוחלט לבצע הריסה של הבניין ולנצל את שטח הנדל”ן יקר הערך, אבל אז התגייסו תושבי השכונה למאבק נגד הגזירה.
המאבק הצליח, הבית שופץ ונחנך מחדש בשנת 1990.
הוא משמש היום כמרכז תרבות של המתנ”ס המקומי, מועדון ותיקים, מקום לאירועים וכמו כן מוזיאון לתולדות השכונה.
בשנת 1947, התפרסמה האגדה על פח נשק שנמצא בקרבת השכונה ובו 2 תתי מקלע סטן, תת מקלע אחד מסוג טומיגן, אקדח תופי, כמות גדולה של כדורים ופצצה.
לאגדה זו היו 2 גרסאות :
על-פי הגרסה הערבית, כמה צעירים ערביים ראו צעירים יהודיים משוטטים בין שכונת בית הכרם לשכונת דיר יאסין.
כאשר ניסו ללוכדם, ירו לעברם הצעירים ונמלטו תוך כדי השלכת פח.
כשנבדק בידי הכוחות האנגלים שהוזעקו למקום, נמצאו בו חומרי נפץ ונשקים. חיפוש אחר הצעירים היהודים שנערך על ידי האנגלים, העלה חרס.
על-פי הגרסה היהודית, מספר צעירים הלבושים כערבים התקרבו לשכונת בית הכרם מכיוון הכפר דיר יאסין ובידם משהו חשוד.
כוח משטרתי שחלף בסביבה הבחין בהם.
כאשר נתבקשו צעירים אלו לעצור, הם נמלטו והשליכו על הקרקע פח מתכת.
הכוח ירה על הנמלטים ללא הצלחה, ובפח נמצאו אמצעי חבלה למיניהם המוכנים לשימוש.
בשנת 1965, העביר ועד השכונה של בית הכרם בראשות ראש הוועד חנניה מזרחי את ספר האורחים של השכונה לידי ארכיון עיריית ירושלים.
למרות שמו, שימש הספר במקור לצורך הנהלת החשבונות של ועד השכונה.
במרוצת השנים, חתמו בו אישים ידוענים שהתגוררו בשכונה, והספר הפך לספר אורחים של שכונת בית הכרם או “ספר השכונה”.
הראשון שחתם בספר זה היה המשורר הנודע, חיים נחמן ביאליק אשר רכש שטח אדמה לבניית ביתו בשכונה בעקבות יתר חבריו המשוררים, והיה בין 148 חברי אגודת בוני בית בשכונת בית הכרם.
למרות שרכש את חלקתו בשכונה בפינת הרחובות ביאליק והמייסדים כיום, לא בנה שם ביאליק את ביתו, אלא בכלל בתל אביב, ברחוב ביאליק 22 בשנת 1926.
כיוון שהמגרש שרכש נותר בשיממונו, וביאליק לא עבר להתגורר בו מעולם.
נתבקש ביאליק לנטוע מספר עצים על אדמתו.
ביאליק, שלא בא מרקע חקלאיף שכר אנשים שיינטעו בעבורו כ-30 עצי אורן בחלקה.
במרוצת השנים, הפכה חלקה זו לחורשה על שמו ולזכרו.
כאשר הגיע ביאליק לירושלים, נהג להתארח אצל חבריו בשכונה.
נעמי שוט קליינר נולדה בפולין וגדלה בהרצליה.
לאחר מלחמת העצמאות בה שירתה בחטיבת יפתח, הייתה ממייסדי קיבוץ נתיב הל”ה, שם נישאה לשמואל שוט.
משנת 1956, נעמי גרה בבית הכרם ומעורה בתולדות השכונה ומורשתה.
במשך 22 שנה, הייתה ספרנית והיום היא עורכת ספרי ביוגרפיה ומתנדבת בנושאי תרבות במרכז הקהילתי.
ספר זה מתאר את שפע האומנות והעיצוב בשכונת בית הכרם הנמצאים במרחב הציבורי.
מדריך זה תורם להכרת אוצרות האמנות בשכונה.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
חיבור מעגלי מושלם בין נחל מורן לנריה נחל מורן ונחל נריה הם נחלים כמעט מקבילים היוצרים טיול מעגלי בעל נוף מרהיב למרגלות הר מירון המתאים לכל המשפחה, לאורך המסלול ניתן לראות פרחים, עצים מעניינים, חורש אפלולי...
ארץ ישראל לא נחשבת מדינה גדולה. אפשר להגיע ממטולה לאילת בנסיעה מאומצת של פחות משש שעות. אבל כמה קטנה – ככה מגוונת. מהלבן-צח של פסגות החרמון, לירוק של גבעות הגליל ולמדבריות הצהובות הבוהקות והשקיעות האדומות. היום, אנחנו נבקר בחלק...
כל אחד רוצה להרגיש הרפתקן. לא סתם לנסוע למקום שחדש לו, אלא לגלות משהו בלתי מוכר, להתגבר על הסכנות ולחזור בשלום על-מנת לספר את הסיפור. וכל סיפור טוב צריך כותרת. לדעתי, “מסע לתוך נחל תנינים”, היא כותרת...
