מי שביקר בוושינגטון די.סי. מכיר את גבעת הקפיטול. זה המקום שעליו יושבים הקונגרס האמריקאי, בית משפט העליון ומספר מבני ציבור חשובים. זה המקום ממנו מנהלים את העולם. האם יש גבעה כזאת בארץ? התשובה היא כן והיא נמצאת בגבעת רם...
הקרבות מסביב לירושלים בשנים 1947-8 היו מהקשים במלחמה,
כשעתיד היישוב היהודי בעיר תלוי על בלימה בכל עת.
את הלחימה העיקשת של האויב ניתן לראות, לדוגמה, בקרב לטרון,
שם לא הצלחנו להביס את האויב למרות ניסיונות חוזרים ונשנים.
למרות זאת, יש גם נקודות אור – בין אם בלחימה על הגנת קריית ענבים ורמת רחל,
עליהם כבר כתבתי החודש או בכיבוש הקסטל, אותו נבקר היום.
לפני שנדבר על הקרב, בואו נכיר את שדה הקרב.
דמיינו גבעה על רכס, בגובה של כמעט 800 מטר.
מהגבעה אפשר לראות למרחקים, אבל יותר חשוב
היא יושבת מעל כביש 1, בין תל אביב לירושלים, כביש שבו התנועה זורמת מתקופת הרומאים עד היום.
עכשיו דמיינו כמה חשוב שהכביש יישאר פתוח לתנועה.
אחרי הכל, כמה זמן יוכלו היהודים בירושלים להחזיק ללא מזון, ללא תרופות, ללא תחמושת?
הראשונים שביצרו את הגבעה היו הרומאים, שנתנו את השם למקום
Castellum, גרסה של המילה Castra, כלומר מבצר קטן או מחנה צבאי.
הצלבנים, מאות שנים אחרי, בנו את המבצר Belveer, "נוף יפה" בצרפתית.
מאלו או מאלו לא נשאר זכר.
המקום חוזר לדפי ההיסטוריה במאה ה-19, ככפר מוסלמי קטן על חורבות המבצר הצלבני.
האדמה במקום היתה בבעלות חמולת אבו גוש, וכללה מספר דו-ספרתי של אנשים, שהגיעו לכמאה איש בשנת 1948.
ליד הכפר נמצאת מחצבה, שנקנתה על ידי יהודים ועליה הגנו ב 48' מספר משלטים.
כל סיפור טוב צריך נבל טוב.
במקרה שלנו, את תפקיד הנבל משחק עבד אל-קאדר אל-חוסייני,
מפקדו של "צבא מלחמת הקודש" ובן דודו של המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני.
באמצע שנות ה-30, החל עבד אל-קאדר לארגן פעילות נגד היהודים, הבריטים וגם ערבים ששיתפו פעולה איתם.
הוא זכה לאהדה רבה אצל ערביי הארץ ולכינוי "אבו מוסא".
משפחת חוסייני היתה מהמכובדות בארץ – אביו של עבד אל-קאדר היה ראש עיריית ירושלים.
בני משפחתו בנו מספר בתי מידות ליד או בשכונת שייח ג'ארח,
בהם בתים רבים שהוסבו כיום לבתי מלון, כמו מלון "אמריקן קולוני", מלון "אוריינט האוס", "מלון שפרד" (לשעבר כרם המופתי, שבנה חאג' אמין).
היוצא דופן הוא "דאר א-טיפל אל-ערבי" (בית הילד הערבי), שהיה ביתו של סלים אל-חוסייני.
בדצמבר 1947 חזר לארץ ממצרים כדי לעמוד בראש "צבא מלחמת הקודש",
כנראה הארגון הצבאי המשמעותי ביותר של ערביי א"י.
כוחות בפיקודו הישיר התיישבו בכפר אל-קסטל,
שהתרוקן זה מכבר מתושביו אחרי פשיטה של כוח פלמ"ח בפיקודו של סרן פלאי גדעון "ג'וני",
שנהרג במהלך הפשיטה וקבור בקריית ענבים.
אל-חוסייני ביצר את הכפר שחלש על הדרך בין תל אביב לירושלים והתכוון לדרוך על "צינור החמצן" של הבירה.
מספר שיירות לירושלים נכשלו בגלל השליטה הערבית על הדרכים, ביניהם שיירת חולדה, שיצאה ב-31 למרץ 1948.
השיירה נתקעה בבוץ ליד הכפר הערבי ח'ולדה.
21 מאנשי השיירה ואיש מכוח החילוץ נהרגו והשיירה נאלצה לסגת.
תוכלו לראות אנדרטה לשיירה בצומת חולדה, כחלק מאנדרטת "דרך הגבורה" לחללי חיל ההנדסה ובית מורשת חיל ההנדסה.
את שלדי המשוריינים שהגנו על השיירות אפשר לראות לאורך הדרך לירושלים עד היום.
ראשי היישוב נוכחו לדעת ששיטת השיירות לא עובדת
הם צריכים לאבטח את הדרך לירושלים על ידי כיבוש נקודות אסטרטגיות לאורך המסלול.
"ההגנה" עברה למתקפה ואחד המקומות הראשונים על הכוונת – אל-קסטל.
בליל ה-3 באפריל 1948 התקיף כוח פלמ"ח בפיקודו של אליהו סלע את הכפר המבוצר ולאחר שהפגיז את המקום במרגמות, הסתער
אך הפלמח"ניקים מצאו את המקום ריק.
הם הפקידו את שמירת המקום בידי יחידת ח"יש (ההגנה) ועזבו.
כמאל עריקאת, סגנו של עבד אל-קאדר, הגיע למשלט נחשון עם 100 לוחמים, בשעה 14:00 של אותו יום, הגן על המחצבה שליד הכפר ואילץ את כוחות ההגנה לסגת מהמשלט.
באותו הזמן, עבד אל-קאדר שהה בדמשק וניסה לרכוש תותחים לאנשיו.
כשדרישותיו לנשק כבד לא נענו, הוא זעם והבטיח "אני חוזר לכבוש את הקסטל עם נשק כבד או בלעדיו. אכבוש או אפול בקרב".
ב-5 לאפריל, כבשו הערבים את כל המשלטים ששמרו על המחצבה.
ערבים מכפר קאלוניה תקפו את משק הילדים במוצא ולאחר קרב קשה הם נהדפו.
גם משק הילדים וגם שרידי הכפר נמצאים היום בשטח שכונת מוצא, בירושלים.
לוחמי החי"ש שהגנו על הכפר מהתקפות כבר שבוע, ביקשו תגבורת, אך זו בוששה לבוא.
בליל 7 לאפריל, חבלנים ערבים הניחו מטען ליד המטה, אך זה לא התפוצץ והתגלה. ואז אירע נס.
השעה היא 4:00 בבוקר, ה-8 לאפריל.
הזקיף מאיר קרמיול מצפה לתגבורת מקריית ענבים.
הוא רואה דמויות בערפל – בוודאי חבריו וקורא להם – "תעלו, יא ג'אמה".
אז, כמו היום, היו לא מעט מילים ערביות בסלנג.
ה"ג'אמה" היו בעצם עבד אל-קאדר אל-חוסייני ופמלייתו.
הוא, מצידו, חושב שהם עריקים בריטים פרו-ערביים וקורא לעברם "Hello, boys!".
אלה שבשלב זה, מזהה חברו של קרמיול שאלו לוחמים ערבים וקרמיול יורה לעברם עם ה"סטן".
עבד אל-קאדר נהרג ועוזריו נסים על נפשם.
באותו הזמן, לאנשי היישוב לא היה מושג על זהותו של ההרוג,
אבל הם החלו להבין שכנראה, נהרג מפקד בכיר בקרב הערבים.
הערבים, מצדם, לא ידעו על מצבו של עבד אל-קאדר ואירגנו מתקפת ענק על הקסטל כדי למצוא את אל-חוסייני,
חי או מת, וכבשו את המקום מידי המגינים התשושים, אחרי שאלו קיבלו פקודה מהפיקוד העליון לסגת.
כשהחלו לסגת, נתן המ"מ פקודה – "הטוראים יסוגו והמפקדים יחפו מאחור", דבר שהפך להיות ערך חשוב בצה"ל.
רק מעטים מהמגינים שרדו מהקסטל.
חללי הקרב על הקסטל הובאו לקבורה בקברי אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל וכמובן, מונצחים גם באתר עצמו, בבית המוכתר.
עבד אל-קאדר אל-חוסייני נקבר במתחם של מסגד אל-אקצה,
לצד מוחמד עלי ג'והר, מנהיג מוסלמי הודי וחוסיין בן עלי, מייסד השושלת ההאשמית.
בזמן לוויתו, שבה נכחו אלפים, הקסטל היה כמעט ריק ונכבש חזרה בידי היהודים.
"צבא מלחמת הקודש" לא חזר להיות מה שהיה ומאוחר יותר, פורק מנשקו על ידי הירדנים.
לאחר כיבוש המקום, רב בתי הכפר פוצצו, כדי שלא יוכל לשמש יותר כבסיס לאויב.
עם זאת. בית המוכתר, הוא הנקודה הגבוהה בכפר, ממנה ניתן לראות את הרי ירושלים הציוריים.
מסביב יש תעלות קשר ששימשו את צה"ל ממלחמת העצמאות עד ששת הימים וגם מקלט תת קרקעי.
בתוך בור המים, מתחת לבית המוכתר, מוקרן סרטון שמספר על הקרב הקשה והמרתק.
מסביב לקאסטל, הוקם "שביל הערכים", שמדבר על ערכי צה"ל ודוגמת הגבורה שנתנו מגיני קסטל היהודיים לדורות הבאים.
אני תמיד מתרגשת כשאני מגיעה לכאן – ואני בטוח שתרגישו כמוני.
מי שביקר בוושינגטון די.סי. מכיר את גבעת הקפיטול. זה המקום שעליו יושבים הקונגרס האמריקאי, בית משפט העליון ומספר מבני ציבור חשובים. זה המקום ממנו מנהלים את העולם. האם יש גבעה כזאת בארץ? התשובה היא כן והיא נמצאת בגבעת רם...
בקעת בית נטופה המרהיבה הר עצמון מתנשא לגובה של 547 מטרים מעל פני הים, והוא המערבי ביותר מבין רכס הרי יודפת. בקרב הערבים, היה ההר מוכר כג’בל דידבה שמשמעותו בפרסית הוא “שומר” או “צופה”. חוקרים זיהו את ההר...
עוטף עזה קו הגבול הקו המפריד בין ישראל לרצועת עזה נקבע בהסכם שביתת הנשק בין ישראל ומצרים שנחתם בסוף מלחמת העצמאות, ותוקן בהסכם מפברואר 1950. רבים מהיישובים שבצדו הישראלי של קו הגבול נוסדו עוד קודם לכן, ואחרים כגון...