שרידיה של עיר קדומה בת כ-5,000 שנה. לשיא מעמדה וחשיבותה הגיעה העיר בתקופה הכנענית ובתקופה הישראלית.
בתקופה הכנענית, נקראה העיר “לַיִש” או “לשם”.
העיר נזכרת במקרא, ובמיוחד מסופר על כיבוש העיר בידי בני שבט דן, שהיגרו לכאן מנחלתם המקורית בשפלת יהודה, והסבו את שם העיר ל”דן”, על שם דן אביהם.
דן הייתה נקודת ציון מרכזית בממלכה המאוחדת – “מדן ועד באר שבע”.
לאחר פיצול הממלכה המאוחדת, הפך ירבעם בן נבט את דן לאחד משני מרכזי הפולחן של ממלכת ישראל, שבהם ניצבו עגלי הזהב.
העיר ירדה מגדולתה בד בבד עם פיתוחה של העיר הסמוכה פניאס – בניאס.
או השער הכנעני הממצא המרשים ביותר בחפירות תל דן הוא השער הכנעני הקדום.
שער זה נבנה לבני בוץ, והוא משלב שלוש קשתות הנחשבות לקדומות מסוגן בעולם.
השער השתמר במלוא גובה שבעה מטרים. רשות הטבע והגנים ביצעה פעולות לשימורו של השער מפגעי מזג האוויר.
הוא כולל פתח בצורת קשת לבנים שהשתמרה בשלמותה, שני מגדלים משני צדדיו – האחד פונה אל העיר והאחר פונה אל צידה החיצוני – ושני תאים בכל אחד משני צדדיו (שער 4 מרחבים).
המעבר דרך השער הוא באורך של 10 מטרים והוא מורכב ממדרגות העולות אליו משני הצדדים ובצד הפנימי חובר אל רחוב מהתקופה.
שער העיר דן (המכונה ” שער שלוש הקשתות”) הוא שער העיר השלם הקדום ביותר שהתגלה בעולם, ונראה ששרד מאחר שנסתם מסיבה בלתי ידועה, כוסה בעפר ושימש למעשה גרעין לסוללה שנבנתה עליו.
לגילוי זה חשיבות עצומה, עד גילויו של השער בשנת 1979 סברו החוקרים שבתקופה הכנענית עדיין לא היו קשתות.
חשיפת לבני הבוץ העתיקות לאוויר חשפה אותן גם לפגעי הטבע.
שריד משערי כניסה לעיר דן ומחומות הביצורים מהתקופה הישראלית.
במקום, נמצאו שרידים של אפיריון ששימש מקום מושבו של שליט העיר, לצד ספסלי ישיבה ששימשו את מועצת זקני העיר.
חומת העיר המשוחזרת היא, ככל הנראה, מתקופתו של ירבעם.
ליד שער העיר הישראלי, בדרומו של התל, ניתן להבחין בכך שהחומה הוקטנה, כנראה בידי המלך אחאב, שהפך את האזור מחוץ לחומה ל”חוצות” – שווקים.
כאן התרכזו החיים הציבוריים של העיר, ואף ניתן לראות במקום ספסל עליו ישבו ה”זקנים” לשפוט את העם.
השער גדול למדי וכולל חלק חיצוני, חלק אמצעי שבו ארבעה תאים, וחלק פנימי שמטפס על הסוללה המקיפה את העיר ומוביל לתוכה.
במפתן החיצוני של השער, נותרו אבני הסף, וכן השתמרו שקעים שנבנו לצירי הדלתות והאבנים שעצרו את דלתות השער.
צמוד למגדל שממזרח לשער התגלו חמש מצבות בזלת, שייתכן ושימשו כ”במת השער”.
בצדו הצפוני של התל, ממוקם המתחם המקודש מתקופת הברזל, זהו המרכז הפולחני הגדול ביותר מתקופה זו שנחפר בארץ ישראל.
בשכבה מן המאות 9-10 לפנה”ס, התגלו תעשיות תומכות פולחן.
בית בד ותעשיית שמן זית שהייתה נחוצה עבור פעילות ריטואלית במתחם המקודש, פעילות שהייתה מלווה בטקסי משיחת שמן, הדלקת נרות, בניסוך ובמנחות סולת בלולה בשמן ובאותה שעה שימשה גם מקור הכנסה לכוהני המקדש.
בנוסף, נמצא מכלול מתקנים למיחזור מתכת בגודל של קרוב לדונם, הגדול מסוגו בכל ארץ ישראל.
המקדש מזוהה עם המקדש המתואר במקרא שנבנה על ידי ירבעם בן נבט במאה ה-10 לפנה”ס.
תוכניתו הייתה דומה, ככל הנראה, לזו של בית המקדש הראשון בירושלים, על־מנת שישמש תחליף ראוי לעשרת שבטי ישראל שהתפצלו מממלכת יהודה.
במקום, נמצאו עצמות של חיות כשרות, ומספר חוקרים גורסים כי אלו הן עצמות של קורבנות שהועלו על המזבח.
מזבח זה בנוי כפי שמצווה בתורה – מאבני גוויל בעלות חורים לניקוז דם הקורבן, ואילו הופעת מדרגות שליד המזבח מגלה כי לא קיים אזהרת התורה “וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי” (שמות, כ’, כ”ב).
אחת מקרנות המזבח נתגלתה בסמוך.
סמוך למזבח נמצאו מחתות וקערת נחושת – כלים פולחניים שהיו בשימוש גם בהיכל בית מקדש בירושלים.
במת המקדש המצויה מצפון למכלול המזבח נבנתה אף היא בתקופת ירבעם בן נבט, הורחבה אחר כך בתקופת אחאב במאה ה-9 לפנה”ס, ונוספו לה מדרגות בתקופת ירבעם בן יהואש במאה ה-8 לפנה”ס.
ליד הבמה התגלה מבנה מוארך שככל הנראה שימש את הכוהנים שניהלו את האתר.
סמוך לאתר הפולחן נמצא “מצפור המוצב” הניצב במקום שבו שכן מוצב צה”ל עד מלחמת ששת הימים, ומסביב נחפרו תעלות קשר.
לא רק היסטוריה
באתר ברכת שכשוך – ברכה רדודה שהיא חלק ממסלול הטיול.
אפשר וכדאי להשתכשך ולהתרענן במי הברכה הצוננים.
שביל מונגש למתקשים בהליכה מגיע עד מי הברכה.
בעת האחרונה הורחבה הברכה והוקפה במשטח עץ ובספסלי ישיבה רחבים המונגשים לנכים. ברכת השכשוך היא המקום היחיד בשמורה שמותר להשתכשך בו במים.
בשאר השמורה השכשוך במים אסור כדי לשמור על בית הגידול הטבעי מפני הרחפת חומרים מתחתית הנחל.
עץ גדול ועתיק של מילה סורית – מין צפוני, שישראל היא גבול תפוצתו הדרומי. גזע העץ חלול, ולכך הוא מושך ילדים ומבוגרים.
בעבר, צמחו במורדות תל דן עצים גדולים נוספים של אלון מצוי ואלה אטלנטית, אולם הם נשרפו בגלל רשלנות מטיילים.
באתר, עוד שלל אטרקציות כמו טחנת הקמח ומעיינות “גן עדן”.
לאחר מלחמת העצמאות, הוקם על התל מוצב צבאי גדול, כדי להגן על קיבוץ דן ועל מעיינות הדן.
מוצב זה פעל עד לשנת 1967, ובאתר אפשר לראות שרידים של תעלות קשר ובונקרים.
כמו כן, הועבר לכאן טרקטור סורי ששימש את הסורים בעבודות הטיית מקורות הירדן בשנות השישים/ה-60.
באתר, שביל לציבור המוגבל בהליכה ולמשפחות המטיילות עם עגלות ילדים – שביל מונגש העובר בחלקו הראשון של מסלול ההליכה, ומגיע אל ברכת השכשוך ואל שער אברהם (השער הכנעני).
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
מומלץ לשלב במסלול ביקור בבניאס.
"ענן שחור, מפחיד, שמתוכו פרצו להבות מפוצלות ורוטטות, והגיחו לשונות אש, כמו הבזקי ברק עצומים בגודלם... ואז הענן שקע על הקרקע וכיסה את הים". כך תיאר פליניוס הצעיר, סופר רומאי, את התפרצות הווזוביוס. התפרצות שהרגה את דודו פליניוס...
דמיינו לכם שאתם איכר עברי פשוט, שמעביר את זמנו עם שורו, מאחורי המחרשה. ונקלעתם לוויכוח עם השכן. ויכוח שהפך לתחרות משיכה - "המעדר שלי! לא, שלי!" השכן ניצח - הוא משך את המעדר מהידיים שלך, ואז נפל גרוע...
הקיסר הגרמני לא היה ראש המדינה הראשון ולא האחרון שביקר בארץ ישראל בביקור רשמי ורב-הוד. אבל הביקור בן חודש וחצי השאיר חותם בלתי נדלה על הארץ. לכן שווה לתור אותה בעקבות וילהלם השני ופמלייתו וגם להכיר את...
