בימים כתיקונם, בחודש יוני כל שנה, נוחתים בארץ אלפי צעירים מהעולם.
לא, הם לא באו למקומות הקדושים או לצעוד על משעולי שביל ישראל.
הם כאן כדי להשתתף בחודש הגאווה בתל אביב.
אז איך הפכה העיר העברית הראשונה לבירה חשובה לתרבות הגאה שמושכת לכאן תיירות ומעניקה לישראל תדמית משופרת בקרב האירופאים?
בואו נגלה וגם נבקר במקומות החשובים של הקהילה.
מצב הקהילה הלהטב”קית (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג’נדרים, ביסקסואלים וקווירים) לא היה תמיד מזהיר בארץ ואפשר להגיד שהוא השתפר מאוחר למדי, יחסית לעולם המערבי.
עד שנת 1988 היה בארץ חוק שרדף את חברי הקהילה ובעיקר אסר על משכב זכר.
מנשים, כרגיל, התעלמו.
כמו בהרבה מהחוקים בארץ, גם אותו ירשנו מפקודת העונשין של המנדט.
התרבות הגאה בארץ בעיקר הייתה חשאית – מסיבות בית ומפגשים חשאיים בגנים.
חלק מהגנים, כמו גן החשמל בתל אביב, עדיין מזוהים עם הקהילה.
אבל מחו”ל החלו לנשוב רוחות אחרות.
גן החשמל (גינת השרון) בתל אביב
המקום – שכונת גריניץ’ וילג’, ניו יורק סיטי.
הזמן -יוני 1969.
בבר “סטונוול אין” מתקהלים כמה עשרות להטב”קים.
ושוב המשטרה החליטה לפשוט על המקום, לעצור כל מי שמאפשר החוק המפלה של אותם ימים ואולי לסחוט כמה מהם באיומים או סתם לשים את תמונתם בעיתון ולהרוס את חייהם המקצועיים.
אלה שהפעם הלהטבק”ים מסרבים לשתף פעולה.
המשטרה מצאה את העצמה מוקפת בכמה מאות אנשים זועמים שהגיבו באלימות על אלימות וקבעו שלא ניתן להתייחס לקהילה שאנשים סוג ב’.
כבר בשנת 1970 ציינו את האירוע במצעדים בערים בארצות הברית ובאירופה – מצעדי הגאווה הראשונים.
המהומות שנמשכו מספר ימים נתנו במה להבאת המצב בקהילה לציבור.
מקור: הספרייה הציבורית של ניו יורק
בעקבות המהומות, קמו מספר ארגונים אקטיביסטיים ועיתוני קהילה והחלו לדרוש – לא לבקש – זכויות.
זו הייתה העמדה של אָבִי (אלאן) אֶנְגֶל, פעיל גאה יליד ניו יורק שעלה לארץ בשנת 1968.
בסוף שנת 1975 הוא וקומץ חברים עשו מעשה חסר תקדים בישראל – הקימו את האגודה למען הלהט”ב בישראל.
שמה הרשמי של העמותה היה ונשאר “האגודה לשמירת זכויות הפרט”, בגלל שרשם העמותות התנגד לכל אזכור של להטב”ק במסמכים.
היום האגודה יושבת בתל אביב, ליד גן מאיר.
בגן ממוקמת היום אנדרטה לזכר ההומואים והלסביות שנרדפו בשואה.
האנדרטה היא בצורת משולש ורוד – הטלאי בו סימנו הנאצים את הגייז.
האנדרטה בגן מאיר
צילום: Christian Till
כשאבי אנגל וחבריו התחילו את העמותה, הוא לא הפסיק לעשות היסטוריה.
בשנת 1976, הוא הופיע בתוכנית טלוויזיה על מנת להסביר על הקהילה הגאה לציבור הרחב.
זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו עשה זאת בטלוויזיה הישראלית.
אחרי התוכנית, הוא חזר למילואים בחאן יונס והתקבל בתשועות ביחידה.
אבי אנגל, בשנת 1979
מקור: ניצן אביב, שהעביר את התמונה לאגודת הלהט”ב
בשנות ה-80, הקהילה עשתה מספר צעדים חשובים לביסוס זכויות חבריה.
אחד מהם היה ביטול הסעיף ש”מפליל” משכב שלא כדרך הטבע”.
חברי כנסת, בהם שולמית אלוני, הביאו להצבעה חוק שהחמיר עם אנסים – אבל “בטעות” השמיט את העבירה מהנוסח החדש.
אולי זה עבר מתחת לרדאר ואולי לא גרר התנגדות כמו בעבר – אבל חברי הקהילה הגאה לא נחשבו יותר פושעים על עצם נטייתם.
בנוסף, הקהילה הגאה בארץ, כמו בעולם, התמודדה עם משבר האיידס.
שנות ה 90 התקדמו להם עם חקיקה נוספת לטובת הקהילה הגאה ולעמותה נוספו מספר ארגוני בת.
אף אחד לא הכין את ישראל לזכייתה באירוויזיון של דנה אינטרטשיונל עם שירה “דיוה” – או את העולם לדנה.
זכייתה של דנה, טרנסג’נדרית גאה, הפנה את הזרקור לישראל וככל הנראה, גרם לקהילה סופית לצאת מהמחתרת.
זה לא אומר שהקהילה הפסיקה לסבול מאפלייה – אבל כבר לא היה ניתן להתעלם מהם.
מצעדי הגאווה בישראל הפכו יותר ויותר לקרנבלים שמושכים תיירים גאים מהארץ ומחו”ל.
דנה אינטרנשינל על במת הארוויזיון
מקרו: אתר הארוויזיון
מאז נפתחו ונסגרו מספר מוסדות של הקהילה הגאה בתל אביב.
היום, אחד המקומות המפורסמים הוא בר ה”שפגאט”.
המקום מעוצב קצת כמו אולם ספורט – עם ספסלים מדורגים.
אפשר לשבת על דרינק או לרקוד, בהתאם לליין והמצב רוח.
הרגשה “ברלינאית” נינוחה בארץ זה תמיד עובד.
השפאגט התחיל לפתוח משעות הצהריים והפך למקום בילוי חברתי שאפשר לשבת בו ולהריץ שיחה, לא רק לבלות או לרקוד.
בר השפגאט
מקור: עמוד הפייסבוק של הבר
אם אתם רוצים להגיע למסיבה אמיתית של גייז, תעקבו אחרי הליינים של עופר ניסים ושירזי.
בעבר, המסיבות היו במקומות קבועים כמו מועדון התיאטרון ןמועדון ה TLV, אבל היום המסיבות נודדות בין מועדון למועדון, בהתאם לדרישות הקהל.
המוזיקה היא מוזיקת House, המקושרת באופן מסורתי בעולם לגייז.
עופר ניסים ושירזי, אגב, רבו וכל אחד המשיך לדרכו – שירזי פתח את ליין ה fff במועדון האומן 17 שהוא הארדקור האוס ועד לפני שנתיים היה נורא מצליח.
עופר ניסים ממשיך לככב עד היום ביחד עם היחצן אוהד חיים במסיבות גאווה תוססות בחו”ל ובארץ.
הוא ממשיך למלא איצטדיונים שלמים ואת הביתנים בתל אביב.
צילום: David Shankbone
אם מוזיקת House זו לא כוס הדרינק שלכם, אפשר לבוא לליין Black Milk – מוזיקה שחורה באמצע שבוע בימי רביעי.
אם לא מסתדר ביום רביעי – יש את ליין “הדרעק” בימים אחרים בשבוע.
אם אתם אוהבים דווקא מזרחית, תוכלו למצוא את עצמכם בליין “אריסה” – מסיבות גייז מזרחיות.
אם יותר איכפת לכם איפה לרקוד מאשר מה לרקוד – תגיעו לליין הצי’ץ ביץ’ בחוף בננה ביץ’ התל אביבי.
זה רק על קצה המזלג על הקהילה הגאה התוססת הזו – ואני בטוחה שבעתיד מקומות וליינים ייפתחו וייסגרו, אבל צעירים וצעירות גאים ימשיכו למלא את רחבות הריקודים.
תהנו בכל ליין שלא תגיעו אליו ובואו לתמוך בקהילה במצעד הגאווה התל אביבי או זה שקרוב לביתכם.
נתראה תחת מטרייה גדולה בכל צבעי הקשת!
“אֶאֶאֶאֶל המעיין" (אֶאֶאֶל המעיין) "בא גדי" (בא גדי קטן)... אני זוכרת טוב את הטיולים של בית הספר ואת שירי האוטובוס, שעוברים מדור לדור, משכבת הבוגרים לצעירים, בלי שתהיה יד מכוונת של מורים והורים. פולקלור תלמידים אמיתי. וכמובן, אחד השירים הכי...
כשאנחנו קוראים מאמר, קל לדלג מהצפון לדרום ומים לים. אבל אנחנו לא יכולים לטייל כך, ואנחנו גם לא רוצים! כשאנחנו מגיעים לאזור מסוים, אנחנו רוצים לחוות אותו עד כמה שניתן. על כל גווניו ולו רק כדי שלא נרגיש...
הטיול למצדה זורק אותנו לשלוש תקופות היסטוריות משמעותיות, לימי מצודות המפלט החשמונאיות במדבר יהודה, עולה במלוא עוצמתה דמותו של הורדוס, מלך שנוי במחלוקת. המלך הבנאי רב פעלים בעל הישגים מדיניים מרשימים וכמובן מחדש בית המקדש...
