11 ביוני 1948.
הלחימה בארץ ישראל, שהחלה ב-30 בנובמבר 1947 – מיד עם ההכרזה על תוכנית החלוקה של הארץ – נכנסת למצב של הפוגה, לראשונה מזה חודשים.
כל הצדדים יודעים – המצב זמני ומתחילים להתכונן לעוד סבב לחימה, סבב שעשוי להיות גורלי.
אז בואו נראה מה עשה צה”ל מיד אחרי ההפוגה.
נעשה זאת בעזרת טיול ברחבי הארץ.
היכונו, רבותי, לקרב המאה!
בפינה הכחולה, נמצאת ישראל!
עם צבא בן חודש, חדש-חדש מהניילונים וציוד צבאי שזה עתה ירד מהאוניות.
מי יודע, אולי בסיבוב הבא יהיה יותר מזל.
בפינה האדומה – צבאות ערב – ממצרים, ירדן, סוריה ועיראק הרחוקה.
הם חבולים קצת, אבל העמדה שלהם יכולה להיות מקור לאופטימיות – הירדנים מחזיקים מחצית של ירושלים, כולל הרובע היהודי שנפל בידיהם ממש לפני ההפוגה וגם את רמלה ולוד ומאיימים על תל אביב.
המצרים עושים בנגב כבשלהם.
הסורים יושבים באצבע הגליל וצבא ההצלה של קאוקג’י מחזיק את נצרת ושפרעם.
מפת קרבות עשרת הימים מקור
בגזרת הצפון השקט לא נשמר, גם במהלך ההפוגה.
צבא ההצלה, שכלל מתנדבים מכל העולם הערבי והמוסלמי, כולל גם כמה מאות יוצאי ה- Waffen SS הבוסני, לא ראה את עצמו כמוגבל לתנאי שביתת נשק הזמנית.
צה”ל, מצדו, שם לו למטרה להרחיב את השליטה הישראלית מזרחה.
עוד לפני תאריך הסיום הרשמי של ההפוגה, החל מבצע “דקל”.
כוחות צה”ל יצאו מרגבה וכבשו את הכפר המוסלמי כויכאת, שנכנע ללא קרב ומרבית תושביו ברחו.
היום, עומד על שטחו של הכפר קיבוץ משמר העמק ובאחד הבתים ששרדו מהכפר יש מוזיאון ארכיאולוגי קטן.
משוריין של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה: פגיון נעוץ במגן דויד
מקור: מוזיאון ההגנה
עברו עוד מספר ימים עד שכוחות נוספים יצאו לכבוש את שפרעם.
עם המיעוט הדרוזי הגדול בכפר סוכם על כניעה בטרם ההתקפה – לפי ההסכם, כוחות צה”ל נסעו ברובע הדרוזי וירו באוויר כדי לסמן את הגעתם.
התושבים המוסלמים נמלטו, והנוצרים והדרוזים נשארו.
זה היה החלק הקל.
החלק הקשה היה התמודדות עם המתנדבים של קאוקג’י.
צבא ההצלה צר באותה העת על סג’רה\אילניה, מהוותיקות במושבות היהודיות באזור.
במקום לתקוף את נקודת החוזק, בחר צה”ל לתקוף את המפקדה של קאוקג’י בנצרת.
כוחות צה”ל בליווי משוריינים יצאו משפרעם וכבשו את ספוריה (ציפורי של היום) ואת כפר אל-מוג’ידל (מגדל עמק של היום).
נגדם, מנצרת נשלחו שיירה משוריינת של צבא ההצלה, אך תותח 20 מ”מ יחיד שהיה בידי חיילי צה”ל פגע בשישה שריוניות אויב מתוך תשע ושבר את מורל לוחמי קאוקג’י.
בלילה נטש קאוקג’י את נצרת וצה”ל כבש את העיר ללא קרב.
המצור על סג’רה הוסר עקב נסיגה.
מקור: נתנאל לורך-קורות מלחמת העצמאות
מפקדתו של קאוקג’י, אגב, שכנה בבניין מרתק – “מוסקוביה”, בניין שנבנה למען הצליינים הרוסים, בדומה לבנייני מגרש הרוסים בירושלים.
בזמן המנדט הוא שימש את השלטונות והיום – את משטרת ישראל.
הבניין תוכנן בתחילת המאה ה 20′ על ידי גוטליב שומאכר, הזכור יותר בשל תרומתו לארכיאולוגיה בארץ.
אפשר עדיין לראות שרידים של הישובים שנטשו כתוצאה המהמבצע.
בפארק הלאומי יער כפר החורש נותרו שרידיו של הכפר מעלול – שתי כנסיות, שאחת מהן שופצה בשנת 2010 ומופעלת על ידי צאצאי בני הכפר.
כמו גם שרידי מסגד, בתי הקברות המוסלמי והנוצרי, בורות המים ובתי מגורים.
בשטחה של מגדל עמק תוכלו לראות את מנזר המלאך גבריאל ואת כנסיית הכפר אל-מוג’ידל.
הכנסייה היונית אורתודוקסית שנותרה בשלמותה מהכפר, 2018
במרכז הארץ עמדו כוחות צה”ל מול אויב מיומן ועיקש יותר – הלגיון הירדני שכלל כוחות שאומנו וחומשו על ידי הבריטים, עם ניסיון קרבי ממלחמת העולם השנייה.
אליהם התלווה “צבא הג’יהאד הקדוש”, מנאמני המופתי הירושלמי הידוע לשמצה.
מבצע דני יצא על מנת לכבוש את הערים – לוד, רמלה, ורמאללה ואת מבצר לטרון, שחלש על הדרך לירושלים.
חייל צה”ל בחזית מסגד דהמש בלוד
בעשירי ליולי, הקיפו כוחות צה”ל את הערים רמלה ולוד בטבעת וכבשו את נמל התעופה של לוד.
בקרבות ב-10 ביולי כבש כוח של גדוד 42 את מפקדתו החצי הרוסה של חסן סלאמה, סגן-מפקד של “צבא הג’יהאד הקדוש” אבל לא הצליח לכבוש את רמלה ולהביס את הכוחות הערביים שהיו מרוכזים סביב המגדל הלבן – בניין מוסלמי קדום ומרשים שקיים עד היום.
נמל התעופה לוד לאחר כיבושו במבצע דני
באותו הזמן, פרצו ללוד לוחמי גדוד הקומנדו בפיקודו של משה דיין ובליווי “הנמר האיום” – שריוניות שהם לקחו שלל מהירדנים קודם לכן.
ביומנו של דיין, קיבל תותחן השיריונית קרדיט על הפריצה – “עם כל ירייה של ה”נמר” התמוטטו שקי העפר של העמדות ונראו ערבים בורחים מעמדותיהם”.
הפשיטה, שארכה 47 דקות בלבד, היממה את מגיני העיר ונתנה הזדמנות לכוח מחטיבת “יפתח” להשתלט על העיר.
ניסיון פריצה חזרה לעיר של שריוניות הלגיון לווה בירי צלפים של תושבי העיר שלא צלח והעיר נשארה בידיים ישראליות. רמלה נכנעה לאנשי חטיבת “קרייתי”.
שריונית מרמון-הרינגטון מאותו הסוג של הנמר הנוראי, במוזיאון יד לשריון בלטרון
תוכלו גם היום לבקר בבניין המתפרק של מפקדת חסן סאלמה.
חשוב לזכור שהמפקדה נהרסה ברובה בפיצוץ חבלני “ההגנה”, מספר חודשים לפני מבצע “דני”.
היא מעולם לא שופצה וניתן לראות את תוצאות הפיצוץ האדיר שהרעיד את המפקדה.
מפקדת חסן סלמה לאחר פיצוצה
מקור: הספר “חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות”
קרבות לכיבוש לטרון (היום – יד לשריון) נכשלו, למרות מספר הניסיונות הרבים ושימוש ראשוני של צה”ל בטנקים.
גם בגזרת הדרום נעשו מספר ניסיונות שעלו בתוהו – בהם עוד שני ניסיונות כיבוש של משטרת עיראק סווידאן (היום מצודת יואב, מוזיאון מורשת חטיבת גבעתי).
ניסיונות מצריים לכיבוש ישובים יהודיים נהדפו, חוץ מכפר דרום, שננטש כשנראה שאין אפשרות להגן עליו.
הפריצה לנגב תצטרך לחכות.
גם בצפון לא הייתה התקדמות משמעותית מול הסורים.
קבר אחים לחללי הקרבות באזור לטרון בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים
מקור: Deror avi
לאורך כל הקרבות, דרש האו”ם לחדש את ההפוגה והצדדים נאלצו להסכים להפוגה שנייה.
למרות השם, הקרבות לא פסקו לחלוטין בזמן ההפוגה השנייה, אבל היא כן מסיימת את המאמר שלי.
האם אתם גרים בישוב שחייב לקרבות עשרת הימים את קיומו?
האם אתם מכירים סיפורים מהקרבות?
אשמח לשמוע מכם!
כבר ביקרנו מספר פעמים בעיר רמלה וגילינו דברים מדהימים על ההיסטוריה שלה וגם על אמת המים מהתקופה הערבית שהשקתה את העיר בעבר. היום נבקר ונטעם את שוק רמלה - אחד המקומות המיוחדים והטעימים בארץ! ברוכים הבאים לשוק אחד השווקים המרהיבים...
ישוב הארץ התחיל במאה ה-19 ובמידה מסוימת, נמשך עד היום. אבל בשום שלב הוא לא היה אחיד ותמיד הושפע מגורמים שונים. בין אם זה העליות הגדולות, הצרכים הביטחוניים של המדינה והשטחים שבשליטתה. אחת התוכניות היזומות החדשות להקמת ישובים...
בקעת בית נטופה המרהיבה הר עצמון מתנשא לגובה של 547 מטרים מעל פני הים, והוא המערבי ביותר מבין רכס הרי יודפת. בקרב הערבים, היה ההר מוכר כג’בל דידבה שמשמעותו בפרסית הוא “שומר” או “צופה”. חוקרים זיהו את ההר...
