כלניות במנחת מגידו ונחל הקיני

כלניות במנחת מגידו – מרבד של צבעים ליד המנחת

מדרום למנחת מגידו על גבול עמק יזרעאל נמצא אחד מריכוזי הכלניות היפים ביותר בארץ ישראל.

לאחר רדת גשמי הברכה, בדצמבר ובינואר, פורחות כלניות על כל צבען ומכסות בשטיח צבעוני את מרבדי השדות.

בקשתי אליכם אם אתם מבקרים במקום לא לרדת מהשבילים המסומנים.

ישנם עשרות אתרי טיול מרתקים ומעניינים במרחב

הכלניות הן צמח רב-שנתי ממשפחת הנוריתיים.

רוב הכלניות הינן בצבע אדום, אך באזור זה ניתן לראות עוד כלניות בשלל צבעים מרהיבים בהם כחול, לבן, סגול ועוד.

משך הפריחה של הכלנית הוא קצר יחסית: מדצמבר עד מרץ. חודשי החורף הקרים.

עלי העטיף של הכלניות נפתחים בבוקר, ונסגרים בלילה כדי להגן על איבריהן העדינים שבפנים.

דבורים, חיפושיות ועוד חרקים מעופפים מנצלים זאת, ונוהגים להסתתר ולישון בתוך הפרחים הסגורים.

בשנות ה-50, הכלניות עמדו בפני סכנת הכחדה ממשית, בשל קטיפה מאסיבית וחסרת אחריות, וכיום זהו פרח מוגן שאסור בתכלית האיסור לקטוף אותו.

נחל הקיני – מסע בין פלגים, עצים ושרידים עתיקים

נחל הקיני זורם ברמות מנשה, ממנו ממשיכים המים לנחל עירון לא הרחק מקיבוץ מגידו.

מעיינותיו של הנחל יוצרים פלג לאורך כמה מאות מטרים, מה שטרם לגדילה של צמחייה רבה שמשרה צל רב באזור.

בקטע המעיינות ולצידם, אפשר למצוא צמחיית נחל עשירה: עצי ערבה, קנה מצוי ושיחי פטל קדוש, עצי בוסתן כגון תאנה ותות וכן ניתן לראות שרידי טחנות קמח קדומות ששימשו את תושבי האזור, ומסביב יערות ברושים ואקליפטוסים פסטורלים.

הנחל עובר מרמות מנשה אל עבר עמק יזרעאל מדרום לתל מגידו וכאן הוא ממשיך כתעלה אל נחל קישון.

מי מעיינות אלו הפעילו בעבר את אותן טחנות קמח שהזכרנו קודם ושרידיהן נראות עד ימינו.

ייתכן שמי מעיינות אלו הם אותם “מי מגידו”, הנזכרים בשירת דבורה:

“בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ” (שופטים ה, יט).

בדרך כלל, בערוץ זורמים מים, אך אפשר לצלוח את מעברי המים מבלי להרטיב את הנעליים והגרביים תוך כדי דילוג על אבנים שמטיילים הניחו בו בעבר.

במעלה הנחל, אם נסתכל מעט לציגדי השביל הרחוקים יותר נוכל לראות סכר בטון קטן.

הוא יוצר מפלון ומעליו שיח פטל שלא ניתן לעבור דרכו.

לפני מספר שנים, עוד יכולנו לראות כאן את שרידים עתיקים של גשר אבן מתקופה אחרת שכנראה היה חלק משרידיה של טחנת קמח ישנה, היא טחונת אל-ג’יסר (טחנת הגשר).

בהמשך, הדרך במעלה הערוץ ניתן לראות שרידים של טחנת קמח נוספת – טחונת אל-חליל. ייתכן ששמה מגיע משום שסיפקה את הקמח שנדרש בתקופה העות’מאנית למושל של חברון.

ממש מעבר לשרידי הטחנה הזאת, נובעים עינות קיני.

קורותיו של הנחל לאורך ההיסטוריה

לנחל עבר עשיר במיוחד שעובר לאורך שלל תקופות היסטוריות.

השם העברי נחל קיני שואב את שמו משני מקורות היסטוריים.

המקור הקדום יותר הוא הזיכרונות של פרעה תחותמס ה- 3, שיצא בשנת 1458 לפנה”ס ,למסע צבאי נגד ערי כנען שמרדו בשלטון המצרי בארץ במטרה להענישן.

הצבא המצרי בחר לעבור בנחל עירון היישר למגידו. מגידו נפלה לאחר כשבעה חודשי מצור ובתיאור הקרב מוזכר שהמלך הגיע אל שפת נחל קינה, לדרומה של מגידו.

השם קיני נקשר גם בשבט בשם זה, שנזכר גם הוא בשירת דבורה כבן המקום.

סיסרא, שר צבאו של יבין מלך חצור, נס מפני דבורה וברק ומצא מחסה אצל יעל אשת חבר הקיני.

בהמשך, סמוך למעיינות הקימו הרומאים את מחנה הלגיון.

בתחילה, נראה שכאן שכן הלגיון השני טריאנה ואחר כך הלגיון השישי פראטה.

מחנה הלגיון פעל מראשית המאה ה-2 עד ראשית המאה ה-4 לספירה.

המחנה חלש על סעיף הדרך החשובה שהובילה מקיסריה לבית שאן.

בצומת, עברה גם הדרך לציפורי, שהייתה עיר בעלת חשיבות באותם הימים.

בתקופה הרומית, שכן במקום כפר עותנאי, ובו התגוררו יהודים ושומרונים.

נראה כי בתקופה הביזנטית הפך היישוב לנוכרי ואז הוא נקרא מקסימיאנופוליס, היישוב הזה הותיר אחריו פסיפס רצפת נדירה ביותר, שהתגלתה בתחום כלא מגידו של ימינו.

הפסיפס נושא כתובות מרתקות.

אחת מהן מספרת שקצין בצבא הרומי בשם גאיאנוס תרם מכספו לבניית רצפת הפסיפס.

כתובת אחרת מזכירה אישה בשם אקפטוס, אוהבת האל, שתרמה את המזבח לאל ישו כריסטוס.

זהו בית התפילה הראשון בעולם שבו נזכר ישו בשמו.

בעתיד, מתכוונים להעתיק את מקומו של כלא מגידו כדי להציג את הפסיפס לעולי רגל נוצרים.

למסכת היישובים במקום שייך גם הכפר הערבי לגיו, שנוסד במאה ה-19 וננטש במלחמת העצמאות בשנת 1948.

הכפר מנציח בשמו את זכר מחנה הלגיון הרומי. בגדה הצפונית של נחל קיני נשמר בית הקברות של הכפר ומצפון לו שוכן קיבוץ מגידו.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)