חוף אולגה ומפרץ בנימין מהווים מקום לא מוכר מספיק שמהווה פנינה של ממש מבין חופי ארצנו.
מפרץ בנימין קרוי על שם הברון רוטשילד שעגן במפרצון זה, באחד מביקוריו בארץ הקודש.
מי שמגיע לראשונה לחוף בנימין שבגבעת אולגה, סביר להניח יתהה איך לא הגיע לחוף נפלא כמו זה לביקור קודם לכן.
הדרך אל חוף הים עוברת דרך כפר הים, פרויקט דירות יוקרתי ומטופח.
הדירות פונות מערבה אל הים וניראה שגם הים שלהן כחול יותר.
במבט כללי, אפשר להכתיר את רצועת החוף כאחת היפות והמזמינות שיש באזור.
החוף אינו גדול ונמתח לאורך מפרץ קטן ומסולע.
החול הלבן והנקי, מצוקי הכורכר משני עברי המפרץ, הסלעים הגדולים שבמים ובית חנקין המשקיף מלמעלה, הופכים את המקום לפנינה של חוף.
סיפורו של חוף זה מתחיל במפרץ הקסום בו אנו נמצאים על חופו של הים התיכון.
סירה זעירה נטשה את החוף, משוטיה הכו במים, והספנים המנוסים הוליכו את הסירה בין הגלים.
הסירה שייטה אל אונייה שהמתינה בכניסה למפרץ היפה.
על סיפון האונייה המתינו מספר אנשים לבושים היטב ובהידור, שהיו חייבים להיאחז היטב בחבלי התורן כדי שלא ייפלו למים מתנודותיה של הספינה בגלים.
הרוח, במשחקה, ניסתה להפיח את המפרשים והחבלים נשקו לתרנים.
כמה שחפים עצבניים ליוו את תנודות הספינה, קיוו שמעט אוכל ייפול לים.
העומדים החזיקו את כובעיהם המגונדרים שהרוח לא תיקח אותם עמה.
בינתיים הסירה צלחה את הגלים ונצמדה לספינה המיטלטלת, כשביד זהירה ותומכת הוליכו את הלבושים בקפידה אל ספסליה הבטוחים של הסירה וספניה החלו לחתור אל החוף.
זה היה אירוע קטן בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל שאירע בשנת 1914, אך עם חשיבות גדולה להמשך.
ה-VIP שעמד על הסיפון היה הברון רוטשילד בכבודו ובעצמו!
בנימין דה רוטשילד, הגיע לביקור אצל חקלאי המושבה חדרה שנוסדה בידי אנשי העלייה הראשונה עוד בשנת 1891, ומכל המקומות לאורך החוף, בחר קברניט הספינה את המפרץ הזה כדי להוריד את הברון בנימין דה רוטשילד ופמלייתו.
אותו אירוע העניק למפרץ הקסום את השם “מפרץ בנימין”.
במשך השנים, המפרץ השתנה, אך קסמו של המקום נותר.
בין שתי גבעות כורכר שוכנים פיסת חול רך, מי הים צבועים בתכלת-טורקיז מפתה וגלים דוהרים אל החוף.
כיום, כמה גושי כורכר שהתנתקו מהקיר שוכבים על החול רך, ולנופשים ממתינה סוכת מציל וסככות צל.
כיום, לצערנו, צל כבד ומכוער נח על המפרץ היפה בשעות הבוקר, צילם של בתי כפר הנופש “כוכב הים”.
את החלום של כפר נופש הגה יהושע חנקין, גואל האדמות המפורסם ומנהלה של חברת “הכשרת הישוב” שרכש את האדמות ובחר את המקום הבולט ביותר להקים את ביתו – מעל המפרץ, על מנת שאנשים יראו ויבואו אל המקום לבנות את ביתם.
ואכן בשנת 1936 החלו לבנות את הבית, בסגנון הבאוהאוס הבינלאומי שרווח אז בארץ ישראל.
בשנת 1938, הסתיימה הבנייה והבית ניצב בודד על הגבעה, חשוף לרוחות הים, ממתין בסבלנות ליהושע ואולגה חנקין אך לשווא.
באותם הימים, אולגה חנקין כבר הייתה חולה ומבוגרת מאוד, אך יהושע חנקין לא עזב אותה.
כך נותר בית האוהבים על ראש המצוק, ומעולם לא יצא להם להתגורר בו.
המלח ורוחות הים העזות צלקו וצרבו ביופיו, עד שנעשה מעשה: המקום שוחזר ושופץ על ידי המועצה לשימור אתרים ועיריית חדרה, אך המשיך לעמוד בבדידותו ביופיו המתנשא מול גלי הים.
עד שזוג צעיר, אלה ואריק, שכר את המקום בתחילת המאה ה-21 כדי להפוך אותו למוזיאון קטן לזכרם של אולגה ויהושע חנקין – וגם כדי לנהל במקום מסעדה חלבית.
אלה, שחקנית במקצועה, הכינה מחזה על אולגה ושילבה את הגשת האוכל עם הצגתו.
במשך השנים, הלחץ וגידול הילדים השאירו רק את סיפור המוזיאון הקטן והמסעדה החלבית הכשרה.
אל המסעדה מטפסים במדרגות רבות – הפרס למי שמתמיד בטיפוס.
לאט-לאט מתגלה לפניו נוף המפרץ וגלי הים שרוכבים על ים הטורקיז ובקצף לבן ומסתערים על החוף.
בלילה, נפרסת מסביב מניפת אורות חדרה, ובלב הים ניתן אף לראות אם יתמזל מזלכם, נקודות אור בודדות של דייגים.
בהמשכו של חוף אולגה, ניתן לראות עוד מפרצונים סודיים וסלעי ענק, אינספור גוונים של סלעי כורכר ואפילו גם שרידי מטווח בריטי מתקופת המנדט.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
איך אתם מדמיינים שקט נפשי? בשבילי, שקט נפשי הוא מצב שבו אני סוגרת עיניים, נושמת-נושפת ומקשיבה לקולות. אם קולות הרקע האלו הם ברווזים, נמיות ותאו ולא מכוניות, אנשים ואלקטרוניקה, אני יודעת שאני נמצאת בשמורת אפק. זה המקום...
פתגם יהודי עתיק אומר – “במקום שיש שני יהודים, יש שלוש דעות”. בשנת 1931, חילוקי דעות ביישוב היהודי התפתחו לידי פילוג והביאו להקמתו של אצ”ל (ארגון צבאי לאומי) בירושלים. למרות התנגדותו של המיינסטרים הציוני, המחתרת הימנית השפיעה...
לפעמים, אני נוסעת מחיפה לתל אביב ברכבת. אחרי שאני עוברת את תחנות חיפה, בדרך לבנימינה והמרכז, יש תחנה אחת שחולפת בחלונות של הרכבת, בלי שהרכבת עוצרת בה. זאת תחנת עתלית. במידה זו או אחרת, כך גם העיירה הזו...
