יגאל תומרקין – מעצב נופי ישראל

ישראלים רבים מכירים את החוויה – הם נוסעים להם במכוניתם בכבישי ארצנו או פוסעים בשביליה ואז עושים פנייה.

אחרי הפנייה עומדת מפלצת, יצור כלאיים ממתכת ובטון.

הם ראו פסל של יגאל תומרקין וזה חוויה שהם לא ישכחו במהרה.

היום נעשה מסע בעקבות פסליו של יגאל תומרקין, הילד הרע של האמנות הישראלית, עוד מהזמן שזה היה מקורי.

תמונתו של האמן כנער צעיר

כדי להבין את איש, צריך לנסות להבין את הילד שהיה.

פטר מרטין גרגור היינריך הלברג נולד בשנת 1933 בדרזדן, גרמניה.

אמו היתה יהודיה ואביו – גרמני-נוצרי.

כשהיה בן שנתיים, עלתה אמו לארץ ומאוחר יותר – נישאה בשנית להרצל תומרקין, אביו החורג.

בגיל תשע הוא גילה שהוא מאומץ, דבר שגרם למתחים בבית.

כילד ונער, הוא נדד בין בתי ספר שונים, עד שסיים את לימודיו בבית ספר מקצועי, הפך לנער סיפון ועבד בעבודות שונות.

כעיסוק צדדי, הוא למד פיסול אף מכר פסלוני חיות שפיסל בחנויות שונות.

בצבא, היה מדריך חבלה בשייטת ולאחר השחרור מצה”ל למד אמנות עם הפסל רודי להמן בעין הוד.

לאחר כשנה, נסע לגרמניה המזרחית, שם עבד כבונה תפאורה והכיר באופן אישי את ברטולד ברכט – אדם שהשפיע על יצירותיו העתידיות.

אחרי מותו של ברכט, נדד באירופה והתחתן עם זוגתו הישראלית נעמי.

בפריז, נחשף לדאדא ולזרמים אמנותיים אחרים ובשנת 1960 נקרא הביתה.

תומרקין נביא בעירו

תומרקין נקרא לארץ כדי לעשות תערוכת יחיד בארץ ולהביא לכאן את “בשורת האובייקט והאסמבלאז'”, לדבריו.

מהו אסמבלאז’? הנה דוגמה “קטנה” – בכניסה לירושלים, על דרך חברון, עומד אובליסק אבן גבוה פי כמה מאדם ממוצע.

האובליסק, עמוד שבעת העתיקה סימל ניצחון לרוב, עומד על מסה שחורה של נשק שהותך ביחד.

אפשר להזכיר שיש על העמוד כתובת עם ציטוט מפורסם מספר ישעיהו “וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות”.

אפשר, אבל לא נחוץ – הפסל מעביר את המסר באופן ויזואלי, מבלי להכביר במילים.

הנשק, אגב, הוא נשק אמיתי לגמרי ויהיה חלק מיצירותיו של תומרקין, גם בהמשך.

את הנשק הפגום, יש לומר, קנה האמן ישירות מצה”ל בטונות.

עבודה נוספת בה מותך הנשק לתוך היצירה תוכלו למצוא בקצה טיילת מואב, בעיר ערד שבנגב.

הפסל נראה, מרחוק, כמצודה נטושה או חללית שהתרסקה במדבר, עם חלק מרכזי של פלטה בצורת דיסקית, היושבת על צידה.

הפסל כולו נבנה בבטון חשוף והכיל בעבר נשק פגום, כמו העבודה הקודמת, אך הנשק נגנב זה מכבר.

ביקורת (לא) מרומזת

כמובן, אמן רב-פעלים כמו תומרקין אינו מזוהה עם סגנון אחד בלבד.

בשנות ה-70, נדד לכיוון יצירות מופשטות יותר.

לדעתי, ה-עבודה המפורסמת שלו מאותה התקופה היא “אנדרטה לשואה ולתקומה” שהוצבה בשנת 1975 בכיכר רבין.

לדעת האמן, היצירה היא “כלוב כלא הנפתח ונפרץ.

פירמידה הפוכה, אשר הבא בתוכה כלוא בבסיסה הצר והמעיק”.

הבסיס המשולש מזכיר את מגן דוד – בהקשר של הטלאי הצהוב.

לפי דעת המוחים נגד הפסל, הוא מהווה “לעג מר לאיומה בזוועות שפקדו את העם היהודי” והוגשו גם תביעות בבג”ץ שקראו להסרת הפסל.

אני מזמינה אתכם לבקר בתל-אביב ולשפוט בעצמכם.

מחאה ופרובוקציה לא היו זרים לפַּסָּל.

בשנת 1978, הוא הציב את הפסל “שבח יונים” מול ההתנחלות שילה, באופן חשאי, כמחאה על הקמתה.

הפסל, שמורכב מאדמה בצורת שובך, מוצב על 6 עמודי ברזל גבוהים.

אין בו יונים, כמובן – בגלל שהוא רואה את ההתנחלות כמכשול לשלום.

שני גנים שיש – ואחד שאין

פסלים של תומרקין ניצבים לאורכה ולרוחבה של הארץ.

אם אתם מעדיפים לראות את הפסלים באופן מרוכז, יש לכם מספר אפשרויות.

על הראשונה כבר כתבתי במאמר על ביקור בנחל לוטם – גן הפסלים בחיפה, ליד אכסניית אנ”א.

בגן נמצאים 21 מפסליו של יגאל תומרקין, שנאספו ממקומות אחרים בארץ ושופצו, במטרה להנגיש את האמנות לכל אחד שמתעניין.

ברחבי חיפה, פזורות יצירות נוספות, כך ששווה לחפש.

בנוסף, יש את גן הפסלים בגן הלאומי כוכב הירדן, עם 50 מיצירותיו.

אחד הפסלים, “בלוואר (5)”, (יפה נוף בצרפתית), כולל מראה ענקית שמשקפת את נוף הפארק ואת המבצר הצלבני.

את שאר הפסלים ושאר אוצרותיו של הפארק המרשים תוכלו לגלות כשתגיעו לשם.

בקריית אונו, יש גן פסלים לא גמור.

כלומר – יגאל תומרקין בנה גן שעשוי כמבוך בטון עם קירות בשיפוע וקוביות בטון שעליהן היה אמור לעמוד פסל.

ליגאל תומרקין זה מזכיר עיר עתיקה ולי – בית בקונייטרה, בית דו-קומתי שרק אחד מהם נבנתה, האנדרטה לפוטנציאל.

יש עוד. יש עוד הרבה פסלים, גם במטרופולין וגם בערי השדה.

חלקם – שמורים וצבועים בצבעים עזים וחלקם מחלידים באוויר הים.

כולם, עד אחד, מרשימים ביותר ותמיד מהווים נקודות ציון בנוף.

בואו לטייל ותגלו לי איפה יש עוד פסלים שלא הזכרתי.