חברון עיר האבות ערש ישראל

חברון אחת מארבעת ערי הקודש

בדרום הרי יהודה, שוכנת לה העיר חברון – “אל חליל” בערבית, ברום של כ-1,000 מ’ מעל פני הים.

גובה זה מעניק לה את המעמד של העיר הגבוהה בארץ ישראל. אקלימה נוח, קריר בקיץ וקר ולעיתים מושלג בחורף.

העיר טובלת בכרמי גפנים וזיתים ובנוף הררי אופייני.

אך, ייחודה של עיר עתיקה זאת אינו במיקומה ובנתוניה הגיאוגרפיים – אלא בתולדותיה המרתקים ועברה המפואר.

חברון היא אחת הערים העתיקות בארץ ובעולם כולו.

היא מיושבת ברציפות זה כ-5,000 שנה, ומהווה במה להתרחשויות היסטוריות – מהחשובות בתולדות העם היהודי וארץ ישראל.

לחברון מקום ייחודי ומרכזי בתולדות עם ישראל: בה החל הקשר בין העם והארץ, קשר חי ונצחי שנמשך אלפי שנים, בה טמונים האבות והאמהות – שרשי העם היהודי.

אבי האומה, אברהם אבינו, קנה בה את הנחלה הראשונה לפני כ-3,800 שנה, שדה המכפלה.

מעמד קניית המערה מתואר בתורה בהרחבה ובפירוט, המדגיש את חשיבותה לדורות (בראשית כ”ג).

נחלה זו הפכה לחלקה אשר בה טמונים גדולי האומה, שהעניקו לנו את זהותנו היהודית.

האבות והאמהות – אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה – הקימו את ביתם בחברון, ובה הניחו את יסודותיו של העם היהודי; כולם נטמנו במערת המכפלה, אותה בחר אברהם לאחוזת הקבר המשפחתית.

האבות קשרו את חייהם עם חברון ועם מערת המכפלה, והורישו קשר זה לבניהם ולבני בניהם.

בצוואתו של יעקב, פירט את תולדותיה ותיאור מקומה של מערת המכפלה, וציווה את בניו לקברו בנחלת אבותיו (בראשית מ”ט – נ’).

כך נקבע מעמדה של העיר חברון לדורות בתודעת עם ישראל כ”עיר האבות”.

מערת המכפלה

מערת המכפלה הינה אתר היסטורי מרשים, בעל משמעות רבה לעם ישראל ולדתות היונקות מתורת ישראל.

ראשית תולדות המקום עם שחר האומה הישראלית, והן משתרעות לאורך הדורות עד ימינו אנו.

חוויה גדולה צפויה למבקר בו, חוויה המעמידה בפניו בראש ובראשונה את דמותם של האבות והאימהות – מייסדי האומה.

המבנה המפואר מעל למערת המכפלה עומד בשלמותו מתקופת בית שני – כאלפיים שנה – והוא מוסיף הוד והדר לאתר.

בנייתו מיוחסת להורדוס המלך. סגנון הבנייה הנאה דומה לסגנון חומות הר הבית ההרודיאניות.

במקורו, נועד המקום לשמש מקום כינוס למבקרים במערה. צורתו הייתה כחצר פתוחה גדולה המוקפת ארבע חומות והמרוצפת ללא גג.

בתקופות מאוחרות יותר, נהפכו חלקים מהמתחם המקורי לבית תפילה, זאת על ידי בניית קירות פנימיים וקירוי.

סגנון בנייתה של מערת המכפלה מזכיר עד מאוד את סגנון הבנייה ההרודיאני.

חלקה החיצוני המפואר אינו מעיד על חלקה הפנימי הפשוט יחסית.

בספר הזוהר, כתוב כי האדם הראשון חצב את המערה וטמן בה את עצמו ואת אשתו. “מהיכן ידע האדם הראשון היכן המערה?

אלא ראה אור אחד דקיק עולה באותו מקום, שיוצא מגן עדן, ורצה אותו לקברו. ושם הוא המקום, סמוך לשער גן עדן.” (בראשית נז).

בית רומנו

על פי הכתובת שחקוקה על פתח המבנה, הוא נבנה בשנים 1876-1875.

את הבניין הקים חיים ישראל (מרקדו) רומנו, יהודי עשיר מקושטא שעשה את הונו מסחר בתבואות.

הבית נבנה במרכזו של שטח אדמה רחב אותו רכש.

הבניין המקורי כלל שלוש קומות רחבות ידיים, בורות מים ומתקני שירותים.

הבית מהווה ציון דרך בהתפתחות העירונית של חברון. זוהי היציאה הבנויה הראשונה מחוץ לתחומי העיר הישנה (הקסבה), וממנה התפתחה העיר החדשה לכוון מערב.

הבית שימש כמרכז אירוח והיה בו גם בית כנסת מפואר ששמש קהילה קטנה של יוצאי טורקיה, שכונה “בית הכנסת האיסטנבולי”.

בבית כנסת זה התפלל גם הרב מדיני, ה”שדי חמד”, שגר בבניין וגם הקים בו ישיבה.

מאוחר יותר, נקנה בית רומנו ע”י האדמו”ר הרבי מלובביץ’, ושכנה בו ישיבת “תורת אמת”, הישיבה הראשונה והחשובה של חב”ד בארץ ישראל.

כיום, משמש המקום כמשכנה של ישיבת שבי חברון.

בית הכנסת אברהם אבינו

בית הכנסת על שמו של אברהם אבינו הינו בית הכנסת העתיק בחברון, ומיקומו הוא בלב הישוב היהודי בחברון.

ביה”כ נבנה על ידי הקהילה היהודית-ספרדית בחברון בשנת 1540, בהנהגת הרב מלכיאל אשכנזי.

שמו של בית הכנסת לקוח מאגדה המספרת כי באחד מערבי יום כיפור הגיעו לבית הכנסת רק תשעה יהודים בחברון והיה חסר העשירי להשלמת המניין.

בהיכנס החג, הגיע יהודי אלמוני ובזכותו נתקיימה בחברון תפילה במניין.

במוצאי החג, נעלם האיש והופיע שוב בחלומו של רב הקהילה וסיפר לו כי הוא אברהם אבינו.

בעקבות אגדה זו, נקרא בית הכנסת בחברון בית הכנסת על שם אברהם.

ב”מאורעות תרפ”ט”, הרסו הערבים את בית הכנסת.

המקום ניטש והיה למזבלה. לאחר מלחמת ששת הימים התגלה כי במקום הוקם מתקן לשירותים ציבוריים ודיר עזים.

אחרי חידוש היישוב היהודי בחברון, נחשף בית הכנסת על ידי פרופסור בן ציון טבגר והוא פעל לשיקומו מחדש (הוא פעל גם לשיקומו של בית העלמין היהודי של חברון שאף הוא נהרס וחולל על ידי הערבים אחרי הטבח בתרפ”ט).

בית הכנסת שוחזר על פי תמונות ועל פי זכרונות של בני חברון שניצלו בתרפ”ט, וכיום הוא שוב משמש לתפילה.

לבית הכנסת הוחזרו ספרי תורה עתיקים שנלקחו ממנו לירושלים לאחר הטבח בתרפ”ט.

בחדרון בקומה התחתונה של בית הכנסת, שוכן בית כנסת חב”ד שקנה האדמו”ר האמצעי מחב”ד מכספו. זהו בית כנסת חב”ד העתיק בעולם.

בית הדסה

בניין זה נבנה בשנת 1893, ע”י כספים שגייס הרב החרי”ף, והוא שימש כבית מרפא ונקרא “חסד לאברהם”.

ב-1912, נבנתה קומה נוספת ומאוחר יותר נפתחה בו מרפאה של ארגון “הדסה”. במקום הוגש טיפול רפואי לכל (יהודים וערבים כאחד) ללא תשלום.

חיי השכנות עם הערבים היו מצוינים, וחיו בהרמוניה ודו-קיום.

בשנת תרפ”ט (1929), התנפלו הערבים על בתי היהודים, הרוקח בן ציון גרשון ומשפחתו נרצחו בעינויים ומרפאת הדסה נחרבה כליל.

לאחר הפרעות, גורשו שארית היהודים מחברון ע”י השלטונות הבריטים. בבית הדסה נפתח בית ספר ערבי לבנות ומאוחר יותר הבניין הועבר לרשות אונר”א.

עם שחרורה של העיר חברון בשנת 1967, כשלו הניסיונות לשוב לבית הדסה.

בשנת 1979, התנחלה בבניין קבוצת נשים, שחיו בו במשך שנה, בתנאים קשים ביותר.

בערב שבת י”ז אייר תש”מ (1980), פתחו מחבלים פלסטינים בהתקפת טרור ושישה בחורים שבאו כמנהגם מידי ערב שבת לרקוד ולשמח את נשות הדסה הנצורות, נרצחו.

בעקבות האירוע, החליטה הממשלה לאפשר מגורי יהודים בחברון.

קבר ישי ורות

הקבר ממוקם בראש תל רומיידה (תל חברון).

תל חברון הוא על פי המסורת, מיקומה של העיר חברון המקראית, עיר האבות ובירתו הראשונה של דוד המלך.

על פי המסורת, בתקופת מלוכת דוד בחברון, אביו ישי בא לביקור, בו נפטר במהלכו ונקבר במקום.

מעל המקום בו נקבר על פי המסורת ישי אבי דוד, נבנה מבצר צלבני במאה ה-12.

המקום מכונה ע”י הערבים “דיר אל ארבעין”: החוקר הצרפתי האב ונסאן העלה השערה שהשם שימר את שמה הקדום של חברון “קרית ארבע”.

במתחם, נמצא גומחת קבר הנושאת ציון לזכרה של רות המואביה, סבתא רבא של דוד המלך.

בסמוך למקום, נמצא בית מנחם שניאורסון, שמגגו ישנה תצפית מרהיבה לעבר העיר חברון וסביבתה.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)