בארץ ישראל, שוכן מגוון מסחרר של דתות, עדות וזרמים, השוכנים בישובים שונים ברחבי הארץ.
לכל אחד מהם יש ייחוד משלו ושווה להכיר ולבקר במקומות המזוהים איתם.
היום, נכיר את ג’יש, שנמצא לא רחוק מצפת, הוא הכפר היחיד בארץ שמיושב ברובו על ידי העדה המרונית – קבוצה נוצרית קתולית ומיעוט לאומי עם שורשים עתיקי-יומין.
מוצאם של המארונים הוא ככל הנראה פיניקי והם התפתחו כעדה דתית ואתנית נפרדת בערי החוף וההרים הסמוכים של לבנון.
שמם מגיע משמו של מייסד הכנסייה, מארון הקדוש.
הפיניקים-הארמים הפגניים המירו את דתם לנצרות ושמרו על הדת ועל שפת התפילה הייחודית שלהם עד היום.
באזור, למוד מלחמות כמו המזרח התיכון זה היה בוודאי לא קל, והמארונים נאבקו בלא מעט קבוצות לאורך הדורות – בין אם בקיסרים של האימפריה הביזנטית היוונית-אורתודוקסית ובין אם בערבים מוסלמים.
בגלל קשיי תקשורת והמרחק בימי הביניים, בכנסייה המרונית השתרשו מנהגים שונים מהכנסייה הקתולית ככלל.
הבולטים בהם היא האפשרות של כמרים להתחתן ושימוש בשפה הארמית בתפילות.
המארונים מונים כמה מיליונים ברחבי העולם, אבל עיקר האוכלוסייה עדיין חיה בלבנון.
זוהי קבוצה גדולה ומשפיעה ורוב נשיאי לבנון היו מארונים.
לפי האמנה הלאומית הלבנונית מ-1943, נשיא המדינה חייב להיות מארוני.
דתם הנוצרית ושאלת ערביותם היתה ונשארה אבן מחלוקת בלבנון ותרמה להתלקחויות במדינה, שוב ושוב.
בארץ, חיים כ 11,000 מארונים, חלקם פליטי צד”ל וחלקם ישבו בארץ מאות בשנים.
בג’יש גרים מעל 3,000 תושבים בגובה של מעל 700 מטר מעל פני הים.
יותר ממחציתם הם נוצרים מארונים והשאר – מוסלמים ונוצרים-קתולים אחרים.
חלק מהמארונים נמצאים בכפר מהמאה ה 18 וחלקם הגיעו בשנת 1948 מהכפר בירעם ונשארו לגור במקום.
זהו כפר משגשג ונמצא בשכנות טובה עם ישובים יהודיים סמוכים.
בכפר, קיימות שלוש כנסיות – שתיים מארוניות ואחת קתולית.
הכנסיה המארונית החדשה היא כנראה המרשימה ביותר מבין השלוש.
אבני הכנסיה מבהיקות בלובנן, על הגג – פסלי מלאכים וקדושים.
בתוך הכנסייה, ניתן לראות ויטראז’ים מפוארים.
ליד הכנסייה, עומד בנפרד מגדל הפעמון ובקצהו – מריה הקדושה מברכת את הבאים לשלום.
ליד הכנסייה הקתולית המקודשת לבוטרוס (פטרוס) הקדוש, תוכלו למצוא סימן ראשון לישוב יהודי עתיק – הריסות בית כנסת מהמאה השנייה לספירה.
זה רחוק מלהיות הסימן היחיד להתיישבות היהודית הקדומה מסביב לכפר ולאורכו של נחל גוש חלב הסמוך.
בתוך ג’יש קבורים שמעיה ואבטליון, גרי צדק שהפכו לנשיא ואב בית הדין של הסנהדרין.
בנוסף, סמוך לכפר, בתוך ואדי ציורי, נמצא קברו של הנביא יואל בן פתואל, נביא מסתורי משהו שלא ידוע הרבה על פועלו או על התקופה שבה פעל.
את הקבר ניתן לראות מרחוק בגלל צבעה הכחול של כיפת הבניין.
כשיוצאים מהכפר ויורדים בערוץ נחל גוש חלב, אפשר לראות את בית הכנסת ששימש את הישוב במאות השלישית עד השישית לספירה.
תוכלו לעבור בין שדרת העמודים ולחפש את עיטור הנשר עם זרי פרחים ואת הכתובת הארמית “יוסה בר נחום עבד האדן תהא לה ברכתה” (יוסה בן נחום עשה את זה, תהא לו הברכה).
כשהולכים לאורך הנחל, ניתן ליהנות מהנוף הגלילי הקסום.
כאן תראו עצי צפצפה ושקדיות וחדי העין יכולים להבחין בצמחי לוטם, פרג וכלניות.
לאורך המסלול, שוכנים גם שרידים של חמש טחנות קמח שהוזנו במי הנחל ואמת מים ארוכה שקישרה ביניהם.
כמות טחנות הקמח מצביע על יישוב חקלאי עשיר ביותר וכך גם השם – גוש חלב – אות לשפע ועושר.
הישוב ניסה להישאר מחוץ ללחימה בזמן מרד בר כוכבא, אבל נגרר ללחימה ונאלץ להיכנע לרומאים. אחרי הטיול בערוץ, אפשר לחזור לכפר ולסעוד את ליבנו באוכל משובח.
האוכל בג’יש עולה אפילו על הציפיות הגבוהות ממילא מאוכל גלילי, אולי בגלל השפעת המארונים.
לארוחת בוקר תוכלו להצטייד במאפייה המסורתית הזו במיטב המאכלים בסגנון לבנוני – מקום מוצאה של העדה המארונית.
יש כאן למשל מאפי בצק עם גבינה וזעתר או גבינה וזיתים.
למשהו רציני יותר תוכלו לבחור מתוך שפע של מאפים מטוגנים או אפויים בתנור עם בשר, פטריות, ג’רג’יר הנחלים בעונה ועוד.
ויש גם תבשילים של ממש כמו במיה, שושברק, מלוחיה, קובה ניה וממולאים שונים.
מסעדה ותיקה, מוכרת ואהובה המציעה אוכל ערבי בהשפעה לבנונית.
כאן יגידו לכם בשרים בכל מיני סגנונות, ממולאים וכמובן את מבחר הסלטים העצום שאליו אנחנו כה רגילים מהמסעדות המזרחיות רק שכאן הם יותר מעודנים.
מה שבטוח זה שמכאן לא תצאו רעבים.
אם אתם רוצים קצת אסקפיזם מהמזרח התיכון, בבית הצייד יספקו לכם אותו בשמחה.
המקום המשרה תחושה של בקתה אירופאית בלב יער עבות, מלא באביזרי ציידים כמו כובעי פרווה, בגדי עור ופריטים נוספים אשר מכניסים אתכם מיד לאווירה.
בתפריט שלל נתחי בשר צלויים החל ממנות ראשונות וכלה במנות עיקריות כשלצמחונים מוצעים כאן פסטות ודגים.
היין נמזג כאן בנדיבות ואתם מוזמנים להתמסר לחוויה.
לסיכום, ג’יש הוא מקום מרתק, מעניין וטעים, ומציע שפע של פעילות בכפר ובטבע.
אז קדימה, בואו לגליל מיד! את המקל והתרמיל נקנה בדרך.
לעוד סיורים באזור לחצו כאן
דמיינו לכם שאתם איכר עברי פשוט, שמעביר את זמנו עם שורו, מאחורי המחרשה. ונקלעתם לוויכוח עם השכן. ויכוח שהפך לתחרות משיכה - "המעדר שלי! לא, שלי!" השכן ניצח - הוא משך את המעדר מהידיים שלך, ואז נפל גרוע...
בקרוב תוכן טבע וזרימת מים מדהימים הנקשרים בסיפורים היסטוריים רחוקים וגם קרובים
גֵיא אוֹנִי ב-1875, רכש אליעזר רוקח מצפת, יחד עם אחדים מחבריו בני היישוב הישן, מחצית מאדמות הכפר הערבי ג’עוני, ששכן למרגלות צפת בסמוך לדרך צפת-טבריה, וב-1878 התיישבה במקום קבוצה של 17 משפחות יהודיות מצפת. המתיישבים קראו ליישוב...
