בחג חנוכה של שנת 1884 (תרמ”ה), הגיעה לכאן קבוצת הבילויים הראשונה.
תנועת ביל”ו – ראשי תיבות של המילים “בית יעקב לכו ונלכה”,
קמה בעקבות הפרעות ברוסיה, שכונו “סופות בנגב” אשר פרצו במרץ 1881 ונמשכו כארבע שנים.
זו הייתה תנועת הגשמה אידיאולוגית יהודית, שהגיעה ליפו ב6 ליולי 1882.
רק כעבור שנתיים וחצי, נמצאה קרקע לרכישה אשר תשמש להקמת התיישבות יהודית.
מדובר היה ב-3000 דונם קרקע בסמוך לכפר הערבי קטרה, ובנר שני של חנוכה, ה-14.12.1884, עלו הביל”ויים הראשונים אל הקרקע, ויסדו את המושבה גדרה.
פירוש השם גדרה מגיע מהתנ”ך- מקום מוקף גדר לכליאת הצאן. על פי הביל”ויים, במקום בו נמצאת נחלתם, שכנה גדרה הנזכרת בתחום שבט יהודה.
בתחילה, הם גרו בצריפים בתנאי מחיה קשים ולא פשוטים כלל, עד אשר הם הקימו את מבני היישוב ומוסדותיו השונים.
בשנת 1949, המושבה הפכה למועצה מקומית.
בחג החנוכה של 1884, 14.12.1884, כאשר הגיעה לכאן לראשונה קבוצת הביל”ויים, כבר עמד צריף מגורים גדול שהקים עבורם פטרונם, יחיאל מיכל פינס.
לא היה ברשותם רישיון להקמת אורווה לבהמות העבודה, ולכן יעץ להם נציג “מזכרת משה”, מויאל, לחפור בור באדמה שאורכו 20 מטר ולכסותו בגג רעפים – שאמנם, הרי בחוק נאסרה הבנייה, אך לא נאמר דבר על חפירה בתוך האדמה.
בתאריך 17.10.1885, החלה העבודה, ועלה בידי הביל”ויים לחפור את הבור.
במהלך הכנת העצים לבניית הגג, הופיעו לפתע “חיילים” – כפי שכונו השוטרים בימים ההם, וסתמו את הבור.
לבסוף, הצליחו בכל זאת אנשי גדרה להשלים את המבנה.
בבור, התגוררו בסמוך לסוסים ושאר בעלי חיים.
במעלה עלייה, מאחורי בית הכנסת, נמצא בית הספר הראשון שהוקם במושבה גדרה. הביל”ויים ביקשו לשלב בתכני הלימוד השכלה כללית, יחד עם תכנים לאומיים.
ב-1892, היו כבר מספר ילדים בגיל החינוך היסודי.
יוסף ויתקין, ממנהיגי תנועת הפועלים בעלייה השנייה, היה מורה בבית הספר הביל”ויי בגדרה.
מאחורי בית הספר, מול בית הכנסת, נמצא מגדל המים, שנבנה ב-1935. הקומה התחתונה שימשה חדר לימוד ומאוחר יותר כחדר מורים.
הקומה השניה שימשה למתקני המים והבריכה.
המגדל שימש בין השאר גם כעמדת שמירה וכעמדת קשר, ובחדר התחתון גם היה סליק.
ב-1912, נבנתה בריכת הברזל, שהכילה 80 מטר מעוקבים.
לראשונה בתולדות גדרה, העבירו מים בצינורות מבריכת הברזל לחצרות, ולאחר מכן לתוך בתי המושבה עצמם.
בית הכנסת נבנה בשנת 1912 – ברחוב הביל”ויים.
בשטח שבנוי עליו כיום בית הכנסת היה קודם לכן צריף גדול, ששימש כבית כנסת, כחדר תלמוד תורה וכמקום אסיפה כללית לביל”ויים.
ליד צריף בית הכנסת היה תלוי פעמון המושבה.
בוקר וערב צלצלו בפעמון כאות להתחלת הפעילות וסיומה, וצלילי הפעמון ליוו את המושבה ביגון, בשמחה ובעת סכנה.
בשנת 1917, בזמן מלחמת העולם הראשונה, נהרס גג בית הכנסת על ידי תותחי הצבא הבריטי, שהתקדם מעזה לעבר גדרה. הגג כמובן תוקן בהמשך.
כמו בתי כנסת רבים אחרים, פרט לפעילות הרוחנית שימש בית הכנסת גם כמרכז קהילתי לתושבי המקום.
צריף זה הינו אחד מששת הצריפים הראשונים שנבנו בשנת 1887. הצריף ממחיש בצורה אותנטית את אורח חיי המתיישבים הראשונים.
הצריף שייך למשפחת סברדלוב. בחנוכה תשמ”ב-1982 נערכו בו שיפוצים בסיוע בנק לאומי שמייסדו זלמן דוד ליבונטין, פעל רבות החל מימי העלייה הראשונה כציוני נלהב, חלוץ ומתיישב.
הצריף משמש אכסניה למוצגים ומסמכים מראשית התנועה הביל”ויית וראשיתה של גדרה.
בחצר בית סברדלוב יש מטמורה. מקום בו מאכסנים את התבואה.
צריף זה הוא היחיד ששרד בשלמותו מתקופת העלייה הראשונה, נחשב אתר לאומי, ושימש מקום מגורים לחסרי דיור.
ד”ר משה מינץ נמנה עם חברי תנועת ביל”ו, אך פרש מהתנועה ערב עלייתם על הקרקע.
בשנת 1925, הגיע ד”ר מינץ עם אשתו לגדרה והקים את בית העם במבנה מרשים ומיוחד. הבית נבנה על פי התפיסה הארכיטקטונית של המאה ה-19, בסגנון צרפתי-קלאסי מפואר, מעוטר בפסלים.
הבית נבנה על פודיום בגובה מטר מעל פני הקרקע, מוגבה מבתי האיכרים כארמון, אליו מוביל גרם מדרגות יפהפה.
גג הרעפים האופייני מוסתר על ידי גמלון בו משולבים עמודים.
עם ההחלטה על שינוי הייעוד של הבית והקמת המוזיאון בשנת 1985, שוחזר הבית תוך שימור החזיתות, הפתחים והעיטורים באופן אותנטי.
בימיו של ד”ר מינץ, שימש הבית “בתור בית להעם ומרכז סוציאלי ואינטלקטואלי, ולששון החיים לכל בית במושבה גדרה” – האולם המרכזי שימש כאולם תיאטרון, קונצרטים וסינמה וכן לחגיגות ביישוב.
לימים שימש הבית כספרייה ציבורית, מרפאה, בית-חולים צבאי, גן ילדים ומשנת 1963 שופץ והיה לבית המועצה המקומית עד שנת 1979.
בשנת 1985, נפתח הבית כ”מוזיאון לתולדות גדרה והביל”ויים” ובו מבקרים קבוצות שונות ומכל הגילאים ובו מספרים את סיפור ביל”ו והקמת גדרה. המוזיאון החל באיסוף, רישום ושימור מסמכים, תמונות ופריטים המהווים עדות חומרית לסיפורה של מושבת הביל”ויים – גדרה.
תל קטרה נמצא בגובה של 55 מטרים מעל פני הים ומשקיף על גדרה. במקום שכן כפר ערבי עד 1948, על פי המקורות עולה הסבירות כי השם גדרה נגזר מהשם קטרה הערבי.
השם קטרה מקורו ככל הנראה בשם העיר קדרון הנמצאת בסמוך, שהייתה מוכרת עוד מתקופת החשמונאים. בתל קטרה ישנם שרידים החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה הביזנטית.
על תולדות האתר בתקופות הכנעניות, אין הרבה מידע ושברי החרסים שנמצאו על התל ובמורדותיו אולי מעידים על כך שהישוב הכנעני היה דל יותר מן הישוב שהוקם במקום בתקופת בני ישראל בארץ כנען.
מתל קטרה, ניתן לבצע תצפית מרהיבה על כל האזור המקיף את המושבה גדרה ואף לראות את גבעות מע’אר הסמוכות בהם כדאי לסייר באביב, בזמן שהפריחה במקום מרהיבה.
ממליצה לשלב ביקור בגן הפסלים של יומה שגב!
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
העפלה לא”י ניצנים סיפורנו מתחיל בקיבוץ ניצנים אשר הוקם בשנת 1943 על ידי קבוצות מתנועת “הנוער הציוני” אשר התאחדו ביניהן והגיעו מפולין ורומניה. הקבוצה מפולין קיבלו הכשרה עוד בארץ מוצאם, והגיעו לארץ חלקם כמעפילים, וחלקם באופן לגאלי....
מתחילת העלייה השנייה, הסיפור הציוני מתואר מנקודת מבט חילונית. אחרי הכל, היו אלו החילונים שהובילו את התרבות הישראלית החדשה, שעבדו על מנת לבנות את הארץ. הם גם יישבו נקודות מרוחקות והרחיבו שטחים בשליטה יהודית, לא? כן, אבל זה...
חברון אחת מארבעת ערי הקודש בדרום הרי יהודה, שוכנת לה העיר חברון - “אל חליל” בערבית, ברום של כ-1,000 מ’ מעל פני הים. גובה זה מעניק לה את המעמד של העיר הגבוהה בארץ ישראל. אקלימה נוח, קריר...
