אנדרטאות לצוללות וספינות אבודות

הים התיכון.

הוא תמיד חיבר וניתק את הארץ מהעולם.

מצד אחד, היום כמו בעבר, הים משמש את כולנו להעברת סחורות, יותר מכל אמצעי אחר.

מצד שני, מצולות הים אף פעם לא היו "ידידותיות" לאנשים ולאנושות.

אפילו היום, במאה ה-21, יש מידה של סכנה שם, בימים.

זהו מאמר על אוניות וצוללות שהוצנחו בארץ, ממגוון סיבות, וסיפורן.

צילום: Zion Susi Photography

גורלה המטלטל של הפנצ'ו

אפשר להגיד שהימאות בארץ החלה מתוך הצורך להביא מעפילים לארץ.

והימאים הישראלים הראשונים היו אנשי "המוסד לעלייה ב'" והפלי"ם.

על ספינות ארכאיות ורעועות, העולים ניסו להתגנב לארץ.

לעיתים, הם היו פליטים מאירופה הבוערת ולא היה להם לאן לחזור.

אבל אפילו ברשימה המפוקפקת של ספינות שנרכשו ככרטיס לכיוון אחד, הפנצ'ו ("Pentcho") היא יוצאת דופן.

זוהי ספינה ישנה מסוף המאה ה-19 עם תקלות, שבמקור שטה על נהר הדנובה.

הייתה ספינת קיטור, בזמן שספינות רבות נבנו עם מנועי בעירה פנימית.

לבסוף, זו הייתה אוניית משוטה (Paddlewheel), עם גלגלי ענק משני צידי הספינה, שנים אחרי שהעולם עבר למדחפים.

הספינה נשכרה על ידי התנועה הרוויזוניסטית, במסגרת עליית "אף על פי" של התנועה הרוויזיוניסטית.

על הסיפון היו כ-400 יהודים סלובקים וגרמנים, חלקם ניצולי המחנה בוכנוולד.

אליהם הצטרפו כ-100 יהודים אוסטרים בהמשך המסע.

האונייה קרטעה לכיוון ארץ ישראל, ואז נתקלו בבעיה נוספת – מחסור במי שתייה.

המעפילים נאלצו לשאוב מים מהדוד של ספינת הקיטור ולמלא אותו במי מלח.

הדוד לא עמד בזה והתפוצץ.

הספינה נסחפה בים, אבל למעפילים היה סוג של מזל.

הם הצליחו לרדת מהספינה על אי יווני לא מיושב בשם כמיסי, ב־9 באוקטובר 1940.

הם ניצלו וחזרו לעצמם בבית חולים באלכסנדריה.

הניצולים נאספו על-ידי האיטלקים והוחזקו ברודוס בבסיס צבא, שם עזרה להם הקהילה היהודית המקומית.

אחרי כן הם הועברו למחנה בדרום איטליה ושרדו שם.

עד ששוחררו על ידי-בעלות הברית ועלו לארץ באופן חוקי, על בסיס המחסה הבריטי בשנת 1944.

שנים עשר מהנוסעים נפטרו בעת השהייה ברודוס, שם הוקמה לזכרם אנדרטה.

בשנת 2008 הותקנה אנדרטה וקיר זיכרון למעפילי "פנצ'ו" בנתניה, לשם הגיעו רבים מהעולים.

האנדרטה היא בצורת ספינה העולה על אבן.

הסיפור המדהים, מצית את הדימיון ונכתבו על הספינה ספרים, החל משנת 1945 וכלה בשנת 2020.

אנדרטה לספינת המעפילים נוספת, "ולוס" נמצאת בחוף בית ינאי, לא רחוק מנתניה בנקודה שנקראת ""מצפה העפלה".

אנדרטה למעפילי 'פנצ'ו', נתניה
צילום: avishai teicher

טנקים, עולים ושוב טנקים

אוניית מעפילים מפורסמת שכן שרדה את המסע היתה "אף-על-פי-כן" של המוסד לעלייה ב'.

האונייה החלה את דרכה כנחתת טנקים בריטית, שאף השתתפה בפלישה של בעלות הברית לסיציליה.

אחד הניסיונות הראשונים לשחרר את אירופה מידי מדינות הציר.

אחרי המלחמה, את הספינה קנו המוסדות היהודים והעמיסו עליה עולים צעירים, בעיקר יוצאי פולין.

ב-26 בספטמבר 1947, הספינה זוהתה על-ידי השלטונות הבריטים ליד פורט סעיד.

לאחר קרב פנים-אל-פנים עם העולים (הרוג אחד, מספר פצועים), צוות המשחתות הבריטיות השתלט על הספינה.

העולים הועברו למחנות גירוש לקפריסין והגיעו לארץ עם קום המדינה.

הספינה הגיעה בסופו של דבר לצה"ל.

היא שימשה כספינת אימונים לנחיתת כוחות מהים, עד שהועברה למוזיאון ההעפלה וחיל הים.

שם תוכלו לראות אותה עד היום.

מוזיאון חיל הים, מבט מהאוויר
צילום: צבי רוגר

המסע האחרון של הצוללת דקר

עוד במוזיאון –  אוניית חיל הים "גל".

אחת מתוך שלוש צוללות מסוג "גל" ששירתו בצה"ל החל משנת 1976 והוצאו מהשירות בתחילת שנות ה-2000.

הצוללות היו חמושות בטורפדו, טילים נגד ספינות ומארך טילים נ"מ, דבר נדיר בצוללות.

הן השתתפו במלחמת לבנון הראשונה.

לא כל הצוללות של צה"ל זכו לפרוש כך, בשיבה טובה.

הצוללת אח"י דַּקָּר, לשעבר אוניית הוד מלכותה הבריטית "Totem", יצאה לישראל ב-9 בינואר 1968 ואבדה עם כל צוותה, 69 איש,  בנסיבות מסתוריות.

לקח 31 שנה לאתר את השרידים של הספינה בעומק של שלושה קילומטרים בים, לאחר שארה"ב הסכימה להשתמש בציוד איתור תת-מימי מסווג, בתום המלחמה הקרה.

בשנת 1999 נמשה מן הים גשר הספינה (המגדל הבולט בצוללת) והועבר למוזיאון.

עוד במוזיאון – מדיו של הרב"ט יוסף אלמוג (סוויסה).

אחד הממצאים היחידים ששרדו במצולות שהיו שייכים לצוות הספינה והשתמרו עטופים בשקית פלסטיק ומעיל.

צוללת אחי "גל"
מקור

בדרך הקשה

סיפור עצוב נוסף הוא הטיבוע של המשחתת אח"י אילת בקרב מול המצרים בשנת 1967.

חיל הים איבד בקרב 47 מלחים ונפצעו 91, מצוות ספינה של 180 איש.

הפעם, הנשק הסובייטי החדיש של טילי "סטיקס" תפס את צה"ל לא מוכן.

ספינות קטנות למידי של המצרים יכלו לתקוף את המשחתת שלנו מטווח של כ-22 קילומטרים.

הצוות ששרד נטש את הספינה לפני שזו התפוצצה וחולץ על-ידי מסוקים וספינות אחרות.

צה"ל הגיב על-ידי השמדת בתי הזיקוק בעיר סואץ.

בהמשך, עבר חיל הים לספינות טילים בעצמו והתעשייה האווירית פיתחה את הטיל "גבריאל", והיה מהראשונים במערב לבנות טילי ים-ים.

הטיל הופעל בהצלחה מול הסורים במלחמת יום הכיפורים והביס סטילים חמושים בטילי "סטיקס".

את האנדרטה לזכר אח"י אילת בנה יגאל תומרקין, ביוזמת מפקדת חיל הים.

היא הוצבה בשנת 1994 על שובר הגלים הראשי בנמל חיפה.

הבעיה במיקום הזה הייתה חוסר נגישות לטקסים ומבקרים והיא הועברה לעמוד בקרבת המוזיאון בשנת 2009.

ליד האנדרטה צומחים 47 ברושים, לזכר הנופלים.

כאן נסיים לדבר על האדם והים, הפעם.

יש עוד המון ספינות שלא זכו להיכלל, בהן ספינות שונות שטבעו לצד חופי ישראל ומשמשות כיעדים לצלילה.

צרו איתי קשר אם מעניין אתכם לקרוא עליהן ואני מבטיחה לכתוב!

ספינת חיל הים "הדבור", סמוך לגני הנדיב
צילום: Green Lady Tour Guide // גילי שולץ מורת דרך מוסמכת

נהניתם לקרוא על אנדרטאות לצוללות וספינות אבודות? אולי תרצו לקרוא גם על _____

אם כבר הגעתם לביקור במוזיאון חיל הים בחיפה, שכונת בת גלים אהובה עלי במיוחד!