אירופה בעמק יזרעאל – אלוני אבא

היום נכיר את היישובים הטמפלרים אלוני אבא על שם אבא ברדיצ’ב ובית לחם הגלילית עם קצת תיבול.

בית לחם הגלילית

הינה מושב עובדים בצפון עמק יזרעאל, סמול ליישוב אלוני אבא. בית לחם יישוב ישראלי עתיק שעוד בימי יהושוע נקרא “בית לחם” ותואר בסמוך לנהלל ושימרון – כדי שלא להתבלבל נאמר בית לחם יהודה / בית לחם זבולון, הרי אנחנו בנחלת זבולון. זבולון – כיום משמש זבולון כשמו של האזור במישור החוף שבין חיפה ועכו. אזור זה אינו חופף במדויק את אזור נחלת שבט זבולון, נחלת שבט אשר חוסמת את המוצא לים לשבט זבולון. למעשה הדבר סותר את הכתוב: “זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן. נושא שאינו מיושב. הגר”א פירש “שהיה לזבולון מובלעת בנחלת אשר שגבלה בתחום ארץ הצידונים והגיע עד הים

לאחר חורבן בית שני, יושב על ידי משמרת הכהונה מלכיה, לאחר המרד הגדול של היהודים ברומאים התפזרו כל משמרות הכהונה בגליל ועד היום נשתמרו לנו שמותיהם – הקוץ, אלישיב, יקים.

משמרת כהונה

קבוצות כוהנים, אשר עבדו במשכן ובבית המקדש בתורנות, וכל אחת נקראה משמרת. כל בני המשמרת, היו בני משפחה אחת, והתגוררו ביחד באחת מערי ישראל, משה בימי המשכן תיקן 6 כאלו, שמואל הגדיל עשות ל-16 ודוד המלך הרחיב ל-24 משפות כהונה. כל משמרת שבועיים בשנה ובשלושת הרגלים כל המשמרות מתכנסות. ראש בית האב היה צמוד לכהן הגדול.

עם התפשטות הנצרות, היישוב הפך נוצרי וזאת לפי שתי כנסיות מהתקופה. הבלבול הביא לפה נוצרים מאמינים שזוהי בית לחם בה נולד ישוע מייסד הנצרות, כך גם בתקופה הצלבנית, אפילו היום הארכאולוג אושרי אבירם מזהה את האתר עם אתר הולדת הבן. בשנת 1906, הקימה את היישוב מאותן סיבות קבוצת הטמפלרים / טמפלרים נוצרים פרוטסטנטים שפרשו מהכנסייה האוונגליסטית, שמם על שם אמונתן טמפל המקדש שבלבם, קהילה יצרנית היא מקדש בו שוכן האל לאמונתם. פה בבית לחם הגלילית התיישבו 13 משפחות בני המייסדים של המושבה הגרמנית בחיפה, הם רכשו גם את שטח אום אל עמד ממשפחת סורסוק הלבנונית, בפיהם נקראה ולדהיים והיום אנחנו מכירים אותה בשם אלוני אבא.

הטמפלרים שנקראים על שם המקדש שבלב על פי אמונתם מגיעים לארץ מוירטמברג שבדרום גרמניה באמצע המאה ה-19 הגיעו אחרי אביהם הרוחני – כריסטוף הופמן, ששאף להכשיר את הקרקע לקראת שיבתו השנייה של ישו המשיח ולקרב את הגאולה, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים ועבודה קשה בארץ הקודש, הקמת כפרים יצרניים. עד תחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר, וקיימו חיים קהילתיים עשירים תוך יחסי שכנות טובה עם ערבים ויהודים.

הסוף של ההתיישבות הגרמנית

עם עליית הנאצים לשלטון, הזדהו הטמפלרים עם המפלגה הנאצית והתגייסו לצבא הנאצי. בפרוץ מלחמת העולם השנייה ריכזו שלטונות המנדט הבריטי את הטמפלרים במחנות מעצר בשרונה, ולדהיים, וילהלמה ובית לחם הגלילית, מושבות שהפכו למחנות הסגר. משם גורשו לאוסטרליה. תמורת שחרור חלק מהם הוחזרו לארץ יהודים ששהו במחנות ריכוז באירופה. רכושם של הטמפלרים, לרבות המקרקעין רב הערך של מושבותיהם, הועברו ב-48 למדינת ישראל ואחרוני הטמפלרים גורשו גם לקפריסין. כחלק מהסכם השילומים בין ישראל לגרמניה לאחר 10 שנות מו”מ, הוסכם שעד שנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מארק גרמני (כשלושה עשר מיליון דולר) כפיצוי.

במושבה מבני ציבור בהם בית העם, בית ההכנסות של הקהילה, מגדל מים ומחלבה, שהייתה ענף פורח עם העלייה היהודית. לאחר הכיבוש במלחמת העצמאות, קם מושב עובדים אשר מתיישביו אכלסו את הבתים הטמפלרים, עם חלוף השנים המושב התרחב והפרנסה מחקלאות הוחלפה בענף התיירות. האנדרטה מנציחה את בני משפחות המייסדים שנספו בשואה. במושב פזורים בתים טמפלרים, מבנה בית העם המשמש כבית העם והספרייה של היישוב. המבנה המחובר למגדל המים משמש כמזכירות היישוב ומועדון נוער

אלוני אבא / ולדהיים

שנה לאחר הקמת בית לחם הגלילית התרחב היישוב הטמפלרי לאלוני אבא שנקראה ולדהיים (נווה יער) זאת עקב פיצול אידיאולוגי, חלק מחברי הקהילה חזרו לאמונתם הישנה האוונגליסטית ובנו על הציר הראשי ביישוב כנסייה בסגנון נאו-גוטי, מה שלא היה מקובל אצל הטמפלרים שהאמינו במקדש שאינו פיסי, אלא רוחני. הגרעין ב-48 נקרא “מאבק” ובשנת 51 הוקם מושב עובדים שיתופי בשם אלוני אבא, שם מתבקש המשלב בין יער האלונים סביב ועל שם אבא בן מדרכי הכהן ברדיצ’ב מהמייסדים, מצנחני היישוב לצד חנה סנש, “סרג’נט רוברט ויליס” זהותו הבדויה, כאשר נתפס נחקר באכזריות בשבי עד שהוצא להורג, גופתו מעולם לא נמצאה. המבנה שאנו מולו שימש עד שנת 71 כמרכז תרבות ביישוב, 2011 הוחלט לשפץ אותו, אך לא נראה שהיום הוא פעיל. הבנייה ביישוב שקפת כמה תקופות, אם ניסע לאט ונהיה ערניים נראה כמו סגנונות בנייה, הבתים הטמפלריים, בתי המושבה וצריפים בריטיים – בתי סוכנות הנישאים על עמודים ונוטים לגוון כתמתם. רכבת העמק העותמנית הופעלה עי הסקת עצים, התוצאה: רוב יערות האלונים בישראל הושמדו לטובת המיזם התחבורתי המעשן הזה, למעט כמה בודדים. שמורת אלוני אבא היא דוגמה ליער לא נגוע, בזכות הטמפלרים שגרו כאן ושמרו עליו מכל משמר.

וכמובן שאפשר לעשות מסלול רגלי ירוק, ארוך ויפה בין תל שמרון נהלל לבית לחם הגלילית ואלוני אבא