"גרין ליידי" מזמינה אתכם לטייל בפוסט קורונה, תוך שמירה על ההנחיות של משרד הבריאות. שילוב של מוקדי העניין מרתקים עם הדרכות וסיפורים על האזור, יביאו אותנו לטיול שכולו כיף.
ההיסטוריה של ארץ ישראל במאה ה-20 היא היסטוריה של בנייה.
דיברנו רבות על יישובי הספר שקבעו את גבולות הארץ ועיצבו את דמותו של הישראלי החדש.
בנוסף לאלו, קמו ישובים עירוניים רבים, כדוגמת תל אביב וראשון לציון.
אבל גם ישובים ותיקים, שהיו מנומנמים יחסית לאורך דורות – השתנו ללא היכר, עם תנופת בנייה שלא ידעו בתקופות קודמות.
צרות החומות מלהכיל
במאה ה-19, גדלה אוכלוסיית ירושלים היהודית מעבר למה שיכלה להיכנס לחומות.
חלק מזה היה כמובן הריבוי הטבעי של הישוב הישן, אבל גם העליות הראשונות רצו לגור קרוב לעיר הקודש ובנו בה שכונות משלהם.
אבל זה לא הסיפור של משכנות שאננים ומונטיפיורי או של נחלת שבעה ויואל משה סלומון – זה סיפור של מודרנה ארצישראלית – בנייה חדשה בסגנון חדש.
בשנת 1911, רצה ד”ר יצחק לוי, מנהל בנק אנגלו-פלסטינה (היום – בנק לאומי) להיטיב עם עובדיו ולהקים בשבילם שכונת מגורים ראויה.
הקרקע נקנתה מידי הטמפלרים הגרמנים, והחל התכנון של “עיר יהודית מודרנית” לצד ירושלים, בגודל של כ 800 בתים.
הכסף החליף ידיים, עפרונות שרטטו רחובות על מפה ו… החלה המלחמה.
מה קורה כשלוחצים גם על גז וגם על ברקס?
כשנלחמים, לא רק המוזות שותקות, גם תוכניות הבנייה נעצרות.
שכונת תלפיות תיאלץ לחכות לסוף המלחמה.
בינתיים, הוקם במקום מחנה צבאי תורכי ולידו מנחת המטוסים הראשון באזור.
כשהבריטים יכבשו את המקום, המנחת יחליף בעלים ויסולק מהמקום רק אחרי תלונות רעש של תושבי תלפיות החדשים, אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.
ההפסקה הכפויה נותנת לבוני השכונה שהות לחשב מסלול מחדש ולהגדיר מה היא מודרנה, שוב.
לשם כך, מגויס ריכרד קאופמן, באחד הפרויקטים הראשונים שלו בארץ.
לימים יתכנן קאופמן ישובים ושכונות רבות בארץ.
כשתיכנן שכונות, עמד לעיניו הרעיון של “עיר-גנים”, ניסיון לשלב בין עיר לכפר, עם שדרה ירוקה מרכזית והפרדה בין מגורים לבין מסחר ותעשיה.
למרות ההנחיות הבריטיות שעל המבנים להיות מצופים באבן ירושלמית, מתכנני תלפיות קיבלו אישור חריג לצפות את הבטון בטיח ואפשר לראות חלק מהבתים הייחודיים האלו עד היום.
בנוסף, תוכלו להגיע לגן משחקים “חורשה”, כפי שהוא נקרא על ידי התושבים המקומיים, ולראות את הריאה הירוקה עם ברושים ואורנים, כמו שתכנן קאופמן במקור, לצד צריף ששימש את בית הכנסת הראשון של השכונה.
בית ונחלה
השכונה היתה בית למספר אישים חשובים בתולדות א”י, ביניהם ההיסטוריון וחוקר הספרות יוסף קלוזנר, אָבֵּל פַּן צייר ומורה בבצלאל וכמובן, ש”י עגנון.
הסופר היטיב לתאר את מיקום השכונה כך: “ים המלח מכאן, מקום מקדשנו מכאן ורוח צחה מנשבת והאוויר טוב ונאה מכל המקומות שבארץ”.
את בית עגנון ניתן לראות בשכונה עד היום והוא אחד מאותם בתים חריגים מצופי טיח.
אליעזר בן-יהודה, מחייה השפה העברית, בנה גם הוא את ביתו בשכונה, אך לא זכה לגור בו.
הבית משמש כיום את “אות הכפרה והשלום” – ארגון גרמני המאגד צעירים שרוצים להתנדב בארץ על-מנת לקדם פיוס בין העם היהודי והגרמני.
השכונה, שהייתה מבוקשת ביותר כשנבנתה, לא צולחת.
פרעות תרפ”ט ובעיות ביטחוניות אחריהם מונעות ממנה להפוך לאטרקטיבית, עד שנת 1948.
אחרי מלחמת העצמאות, נותרת ירושלים מחולקת בינינו לבין ממלכת ירדן ותלפיות ניצבת על קו התפר.
רק אחרי איחוד ירושלים השכונה הופכת לאטרקטיבית.
בנייה לגובה משנה את סוג הבתים הנפוץ בשכונה, אבל נראה שהאופי הפסטורלי נשאר כאן ב- DNA.
חַדֶש ימינו כקדם
עם הבנייה בא גם טיפוח השכונה.
בגלל קירות הטיח של השכונה, מצא הגרפיטי את דרכו לתלפיות.
ולא סתם גרפיטי מזדמן – לכאן הגיע בשנת 2018 “פסטיבל הקירות”, אחרי שנתיים בחיפה.
על קירות השכונה נותרו טביעות אצבע של אמנים כמו Broken Fingaz החיפאים, Know Hope הישראלי-אמריקאי ו-BICICLETA SEM FREIO מברזיל.
התמונות ברשת לא עושות חסד עם יצירות הגרפיטי, שחלקן מגיעות לגובה של 4 קומות וחלקן משתלבות בנוף כ”כ יפה שאפשר לדמיין שהיו כאן תמיד.
משפחות הנכן מוזמנות לטיול חווייתי בשמורת מעיינות הסטף.
בוייז “סטף” כביש 395 הרי ירושלים עם סימון לוגו קק”ל
נתכנס בגן המשחקים הסמוך לחניון העליון (בחניון קיימים שירותים כימיים).
כקבוצה, נמשיך להליכה מתונה בשביל השומרות.
בדרך, נראה מבנים עתיקים, טרסות...
בסוף שנות ה-90, יצאה לאוויר העולם סדרה שתפקידה היה, ככל הנראה, לגרום לדור חדש של צעירים לעבור (או לרצות לעבור) לתל אביב, לבד-לבד, בלי הורים ומסורת על הראש.
הסדרה הייתה כמובן “פלורנטין” – סדרה ישראלית שהראתה...
כשנוסעים מתל אביב לירושלים בפרוזדור ירושלים המפורסם, הכביש מתפתל לו בין ההרים המיוערים.
ולפעמים רואים עליהם ישובים.
רבים מאתנו שאלו בלב - מי גר כאן ומה סיפורם?
הנה סיפור שלא חשבתם שתשמעו.
סיפור על הפינים שבאו בתחושת שליחות נוצרית...