חוויה מטלטלת היא לנסוע למקומות חדשים שמחוץ לסביבה הטבעית, מטבעי אני אוהבת לבלות, מי לא? לאכול אוכל טרי ובריא, לחייך חיוך ענק להתבשם משיקויים מקומיים ולרקוד לצלילי המוזיקה. אני נותנת ללב להוביל אותי, בסקרנותי חושפת פינות רומנטיות ופרטיות שמאוחר יותר אני מכריזה שהן שלי ומביאה אתכם להכיר אותן. כמובן שכיף להירגע ולהתפנק בספא, להימרח בשמן ריחני, לטבול במי המעיין המקומי ולהרגיש את השמש על הפנים. אחר כך, לחזור לחדר המפנק עם המיטה הקפיצית, או אפילו יותר טוב להישאר בשטח לאור הירח. אלו רגעים ששווה לזכור.
אין כמו להרגיש את הרוח ואת האנשים, להבין את הדינמיקה הייחודית המורכבת מהדברים הקטנים, מהעסקים ונותני השירות, לצפות בתקשורת שבין הנותנים והלוקחים ולהבין איך כל החברה הזו משתלבת במרחב וכיצד המרחב עצמו משפיע עליה, השילוב בין טבע ואנשים, אלו הדברים שמעניינים אותי. תוך כדי שאני בדרכים אני מאתגרת את עצמי בשיאים חדשים, לומדת להכיר תרבויות והתשוקה לרדת לעומק ממגנטת אותי לספרים, להיסטוריה, לאגדות. אני נפתחת לעולמות חדשים של ערכים ואמונות שמרתקים.
העם היהודי ידוע כעם הספר – העם שנתן לעולם את התנ”ך והמוסר, שיצאו ממנו סופרים ופילוסופים בעלי שם. אבל, בגלל הגבלות דתיות ותרבותיות, לא היו היהודים ידועים באמנות פלסטית – עד לתקופת ההשכלה, בה רעיונות חדשים...
שכונת מוסררה (מורשה) עבר ירושלמי מפואר לצד הווה אפור ואופטימיות לעתיד שכונת מוסררה – שכונת מוסררה או מורשה בשמה העברי שלא נמצא הרבה בשימוש, נוסדה כשכונת יוקרה ערבית, אך התדרדרה במרוצת השנים לשכונת פליטים יהודית מוזנחת, והפכה סמל...
במאמרים קודמים, יצא לי להשתמש בביטוי העברי המעולה "כעץ שתול על פלגי המים". כמו שאתם יודעים, הביטוי מתייחס למשהו (או מישהו) שצומח בתנאים אופטימליים. אבל הביטוי מתייחס בעיקר לעץ. הפעם אני רוצה להתייחס דווקא לפלגי המים אותם נחלים שעליהם...
