בעקבות הדרוזים ברמת הגולן

הדרוזים ברמת הגולן

בשנת 1981, התקבל חוק הגולן שסיפח למעשה את הגולן למדינת ישראל וכשנה לאחר מכן כבר היו מועצות מקומיות דרוזיות. הדרוזים ברמת הגולן קיבלו את החוק במחאה חריפה והכריזו על שביתה כללית,

אם כי 5 ראשי יישובים דרוזים בגולן הצטרפו כבר ב-11 בינואר 1978 לקריאתם של ראשי היישובים היהודיים בגולן – לספח את הגולן לישראל באופן מלא.

מסעדה – לא רק אוכל

4,000 דרוזים באחד המיקומים הפסטורלים, סמוך ממזרח ליישוב שוכנת שמורת הטבע “בריכת רם”, המכונה בפי המקומיים “בִּירכָּת ראן”.

במרכזה, אגם מים מתוקים טבעי, ממנו משקים גידולים באזור.

אגן הבריכה ממוקם במוצא בקעת יעפורי, הקרויה על-שם קברו של נבי יעפורי, אחד מארבעת הקברים הקדושים לעדה הדרוזית.

יער אודם שבשמורת יער אודם שוכן מדרום ליישוב ואלו ביחד עם הקןלינריה הדרוזית במסעדת סלים שופי, בעלת קשר ציוני חזק, מהווים אבן שואבת לתיירים.

ביקתה בבוקעתה

היישוב הוקם בשנת 1886 על ידי משפחות ממג’דל שמס (לפני 150 שנה בערך) בעקבות רצח של אחד המכובדים, גורשה משפחת הרוצח מהכפר דווקא למקום נמוך, לבקעה המוקפת הרים.

משפחת הרוצח הצטרפה אליו וככה נוסד הכפר המונה כיום כ7,000 דרוזים, והרס בשנת 1888 בעקבות סכסוכים בין היושבים באזור, ושוב במהלך מרד הדרוזים.

היישוב ממוקם בצפון רמת הגולן, בגובה של 1070 מטרים מעל פני הים בין הר חרמונית והר ורדה.

שמורת הר חרמונית נמצאת דרומית מזרחית לכפר, מערבית מהכפר נמצאת שמורת יער אודם.

עיקר כלכלת היישוב מתבססת על גידול תפוחים, ענבים ועל תיירות, בקתות וצימרים לאירוח.

עין קנייא – הכפר הקטן והמיוחד

המילה “קנייא” פירושה “תעלת מים” – בשל תעלות המים הרבות באזור.

הכפר הכולל כאלפיים תושבים, שוכן על מורדות רכס החרמון מעל נחל סער, בגובה של 750 מטרים מעל פני הים.

הכפר קיים במיקום זה החל מהמאה ה-14. עין קניה הוא תוצר לוואי של עזיבת משפחות את מג’דל שמס.

בעבר, היו הגברים יוצאים לעבודות האדמה ולא חוזרים הביתה כל הקיץ, לאט לאט הבינו שעדיף לפרוש מהכפר ולהקים את ביתם בסמוך לאדמות.

בכפר, נמצא קבר שעואנה. על פי המסורת הדרוזית, קבורה בו בת מבני ישראל אשר הייתה מתלבשת בבגדי בן כדי שתוכל ללמוד את דרכי האלוהים מחבורה של קדושים.

מגדל שמס היא מגדל השמש

השמש מאירה מעל 11,000 תושבים המתגוררים במורדות הר חרמון, כמה מאות מטרים מערבית לגבול הסורי.

דרומית לכפר, שוכנת “שמורת גבעות מג’דל שמס”, המורכבת מגבעות חוואר שעליהן צמחייה אופיינית.

היישוב הגבוה ביותר במדינה ועל כן מכונה מגדל. עוד הפתעה – חיי הלילה במג’דל שמס, למרות שמדובר בכפר ובחברה שמרנית וסגורה, ישנה פתיחות, סובלנות וגם ביטוי לחילונות.

זהו אחד מהשינויים המהותיים המתחוללים בחייהם של תושבי הכפרים הדרוזיים שבצפון רמת הגולן ובחברה הדרוזית כולה.

גבעת הצעקות – ואדי הדמעות

במלחמת ששת הימים, נכבש היישוב על ידי ישראל, וקו הגבול נקבע כמה מאות מטרים מזרחית ליישוב.

הכיבוש הישראלי הוביל לניתוק תושבי הכפר מסוריה. בני משפחות מהכפר המתגוררים משני עברי הגבול, מצאו שיטה של תקשורת על גבעה ב”עין אל תינא” שבמבואות הכפר, באמצעות צעקות לקרוביהם שבעברו הסורי של הגבול.

משפחותיהם תושבי סוריה יכולים להגיע רק עד נקודה במרחק של כ־200 מטרים מקו הגבול.

לאחרונה, התמעטו פגישות כאלה לאור המצב הבלתי יציב בגבול ולאור התפתחות אמצעי התקשורת החזותיים כמו סקייפ.

מעמד הדרוזים – הסטטוס קוו

רוב הדרוזים ברמת הגולן מוכרים כתושבי קבע בישראל, אולם לא כאזרחים.

הם רשאים לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם, 677 איש במרשם האוכלוסין של 2006, ניצלו את האפשרות.

מי שמחליט להתאזרח בישראל, מסתכן בהטלת חרם מצד בני קהילתו בארץ ובסוריה.

גישת ישראל לגבי הדרוזים ברמת הגולן

ישראל אינה מכירה בדרוזים ברמת הגולן כאזרחים סורים, אך כן מתקיים קשר מסוים עם סוריה, בעיקר באמצעות שליחת צעירים ללימודים באוניברסיטאות בסוריה.

הנהגת הדרוזים שמחוץ לרמת הגולן אינה מתערבת בדרך כלל בסוגיית אזרחותם של הדרוזים ברמת הגולן.

שורה תחתונה – נאמנות

הדרוזים ברמת הגולן מרגישים חלק מהקהילה הדרוזית בסוריה. לאורך השנים, נתגלו מספר פרשיות ריגול בהם היו מעורבים הדרוזים.

אולם, באופן כללי היחסים בין השלטון הישראלי לבין הדרוזים ברמת הגולן נוחים בדרך כלל, בין היתר הודות לכך שבישראל כבר קיימה ב-1967 קהילה דרוזית גדולה שהשתלבה בחיי המדינה.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)