לח”י – מירושלים עד חיפה

“טרוריסט של אדם אחד הוא לוחם החופש של האחר” – כך אומר הציטוט המפורסם.

לח”י (לוחמי חירות ישראל) היה ארגון קטן וקיצוני שהתפצל מהאצ”ל, על רקע של מה שנראה לחברים בו מדיניות פשרנית של האצ”ל בעקבות תחילת מלחמת העולם השנייה.

הבריטים והעיתונות בעולם קראו לחברי הלח”י בשם המזלזל “כנופיית שטרן” ולזרם המרכזי של היישוב היו יחסים סבוכים עימם, במיוחד אחרי קום המדינה.

בואו ונטייל בעקבות הארגון המרתק הזה.

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים

בראשון לספטמבר, שנת 1939, החלה המלחמה לה כולם ציפו וממנה פחדו.

היישוב היהודי, ובכללו האצ”ל, בחר לתמוך בבריטים.

מתא הכלא הורה דוד רזיאל להקדיש את מירב הכוחות כדי להלחם בנאצים לצד האימפריה ובעלי בריתה.

אברהם שטרן (כינוי מחתרתי – “יאיר”, על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי מצדה) חשב אחרת.

אחרי שהשתחרר מהכלא הבריטי (בית הכלא המרכזי בירושלים), הוא וחבריו התפלגו מהאצ”ל והקימו ארגון שנקרא בתחילה “הארגון הצבאי לאומי בישראל” ואחרי שנת 1943 – “לוחמי חירות ישראל”.

יאיר כתב את המנון הלח”י “חיילים אלמונים”, ממנו ציטטתי בכותרת.

צילם דוד שי

הארגון ראה בבריטים כוח כובש ובחר לשתף פעולה עם אויביהם – האיטלקים הפשיסטים ולאחר מפלתם של אלו ביוון ובלוב – עם השלטון הנאצי.

במכתבו לשגרירות הגרמנית באנקרה כתב יאיר:

“קיימים אינטרסים משותפים לכינון סדר חדש באירופה בהתאם לתפיסה הגרמנית להגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות…כינונה של מדינה יהודית על בסיס לאומי וטוטליטארי הקשורה בהסכם עם הרייך הגרמני תחזק את מעמדה של גרמניה כמעצמה במזרח הקרוב”.

המכתב לעולם לא הגיע ליעדו ולח”י המשיך במערכה נגד הבריטים ללא עזרה ממדינות הציר.

בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ

דרכו של הארגון לא היתה קלה. ללא כספים ומוגבלים בנשק, בחרו אנשיו לגייס כספים לארגון בעזרת שוד בנקים, סוחרי יהלומים, רכבי דואר ועוד.

פעולות ראשונות אלו עוררו תגובה קשה של הבריטים ורבים ממנהיגיו נעצרו על ידי השלטונות בדצמבר 1941.

את החיפוש אחר אנשי האצ”ל הובילה הבולשת הבריטית (ה- C.I.D.) ובאופן אישי – קצין הבולשת מורטון, שרדף אחרי שטרן עוד מימיו באצ”ל.

בינואר 1942, פרצו מורטון ואנשיו לדירת מסתור בדיזנגוף 30, ירו למוות בשני אנשי לח”י ועצרו שניים.

יאיר החליט – יש לפגוע בבולשת ובמורטון.

התוכנית היתה בשלושה שלבים:

ראשון – לבצע פיצוץ מבוקר על גג הבניין ברחוב יעל 8.

שני – לחכות שקציני המשטרה יבוא לחקור.

שלישי – לפוצץ מטען נוסף שנמצא על גג הבניין בשלט רחוק מהגג הסמוך.

התוכנית עבדה – על הגג נהרגו 3 קצינים בכירים במשטרת המנדט, 2 מהם יהודים.

מורטון לא היה במקום.

הבית ברחוב יעל 8 – מקור: אתר מכון זבוטינסקי

מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת

ב-12 בפברואר 1942, זה היה תורו של ג’פרי מורטון.

הוא מצא את דירת המטה של הלח”י ברחוב מזרחי בתל אביב (היום – רחוב שטרן).

כאן הסתתרו יאיר ומספר פקודיו.

מורטון, יחד עם מספר קטן של שוטרים, הפתיע את אנשי המחתרת והצליח לעצור את כולם ללא קרב.

מכאן – הגרסאות סותרות.

מורטון טוען ששטרן ניסה לברוח.

השוטר הנוסף היחיד שהיה בחדר טוען שמורטון העמיד את שטרן האזוק ליד החלון, ירה בראשו וגופו לאחר מכן – דרש מהשוטר לתאם גרסאות.

הארגון היה בצרות.

רבים ממנהיגיו נהרגו או נעצרו.

הפעילים ירדו למחתרת וצמצמו פעילות – חוץ ממספר ניסיונות כושלים לנקום במורטון, שאגב שרד את כולם ומת בשיבה טובה בגיל 89.

נקודת האור היחידה היתה שיצחק שמיר (כינוי מחתרת – “מיכאל”, על שם מייקל קולינס האירי) נמלט ממעצר והחל לשקם את הארגון.

הבניין ברחוב מזרחי ב’ 8 – מקור: העמותה להנצחת מורשת הלח”י

בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים, וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

בין הפעולות המפורסמות של הלח”י הייתה ההתנקשות בלורד מוין, שר המושבות הבריטי שהמחתרת ראתה בו אחראי ל”ספר הלבן” שמאוד הגביל את העליה לארץ.

שתי אנשי מחתרת ארבו לו בקהיר וירו בו למוות – ולאחר מכן נתפסו והוצאו להורג.

לאחר המלחמה, כל המחתרות “העלו הילוך” במאבק נגד הבריטים ולח”י לא טמנו ידם בצלחת.

ביוני 1946, יצאה לפועל ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה, בה פוצצו מכונות, קטרים ומתקנים רבים.

בזמן שלוחמי המחתרת נסוגו מן המקום, הם נתקלו בכוח טנקים בריטי ו-11 נהרגו, 22 נפצעו והשאר נעצרו.

לזכר ההרוגים יש אנדרטה ברוטליסטית מרשימה בקרית אתא.

אבישי טייכר cc-by-sa-2.5

יָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים

עוד פעולה מפורסמת היא פיצוץ בניין הממשל (הסאראיה) ביפו, על מנת לפגוע במורל הערבי.

הפיצוץ בוצע בעזרת משאית תופת וגבה 28 קורבנות.

בניין הסאראיה נהרס בחלקו, אבל עדיין ניתן לראות את חזית הבניין בכיכר השעון ביפו.

מקור: לח”י-כתבים חלק ב’

לאחר קום המדינה, הצטרפו רוב אנשי ה לח”י לשורות צה”ל הצעיר.

בזירת ירושלים, נלחם הלח”י באופן עצמאי.

לאחר ההתנקשות במתווך השלום פולקה ברנדוט, מטעם האו”ם, הממשלה הזמנית של ישראל הכריזה על הלח”י כארגון טרור, ועצרה כ 200 מפעיליו, ששוחררו בחנינה כללית מאוחר יותר.

מודעת עיתון שמכריזה על אנשי הלח”י כמבוקשים.

רבים מאנשי ה לח”י הפכו למשפיעים במדינה החדשה.

גאולה כהן, פעילה ושדרנית הרדיו המחתרתי של הלח”י הפכה לחברת כנסת.

יצחק שמיר, כמובן, היה לראש הממשלה בישראל.

הארגון עצמו זכה להנצחה ממלכתית החל משנות ה-80.

תוכלו לבקר במוזיאון בית הלח”י ברחוב שטרן 8.

על קירותיו – שיריו של אברהם “יאיר” שטרן.

ליד החלון בקומה השנייה – חור מכדור תועה, עדות לאותו יום דרמטי בחורף 42′ שבו סיים “יאיר” את חייו.