גבעת הרקפות שבסמוך לקיבוץ גלעד, נמצאת באחד האזורים הפסטורליים והיפים יותר בארצנו – רמת מנשה.
מדובר באחד מאתרי פריחת הרקפות היותר מרהיבים בארץ ישראל, ובמקום אף הקימו מסלול הליכה מעגלי וקצר יחסית.
העונות המתאימות לביקור במקום הם בחורף ובאביב, אז יש פריחה אדירה של רקפות וכרכומים.
הרקפת היא גיאופיט רב שנתי הנפוץ בעיקר באזורים הקרים והממוזגים של כדור הארץ.
גבעול הרקפת הוא פקעת רב שנתית שמצמיחה שורשים כלפי מטה , ופרחים ועלים כלפי מעלה.
בישראל, נפוצים שני מיני רקפת – הרקפת המצויה והרקפת היוונית.
הגננים פיתחו זנים תרבותיים מפוארים, המצטיינים בפרחיהם הגדולים וההדורים.
הרקפת היא צמח מוגן בישראל ואסור לקטוף אותה.
הרקפת המצויה נבחר אף לפרח הלאומי של מדינת ישראל כדי לייצגה בתערוכה בוטנית בבייג’ינג בשנת 2007.
לעיתים קרובות, היא צומחת בין הסלעים המסתירים אותה למדי.
בדרך זו, מואנשת הרקפת לעיתים קרובות בספרות ובאמנות, ומוצגת כביישנית וכצנועה.
לוין קיפניס כתב עליה את שיר הילדים הפופולרי “רקפת” (“מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד…”).
הרקפת היוונית לעומת זאת, קטנה יותר מהרקפת המצויה.
הרקפת היוונית גדלה בישראל סביב עצים ובין הסלעים.
הצמח שכיח בחרמון ברום 1,300-1,900 מטר, וביער אודם שבצפון הגולן.
במרום הגליל, קיימות מספר אוכלוסיות קטנות, על פסגות ההרים.
אוכלוסיות אלה הן ככל הנראה שריד מתקופה קדומה, בה שרר באזור אקלים קר יותר.
אוכלוסיות אלה הן גם גבול התפוצה הדרומי של מין זה, ולכן חשיבותן לשימור גדולה במיוחד.
מבחינה מורפולוגית, המין נבדל מהרקפת המצויה במספר מאפיינים: העלים קטנים יותר, צורתם כמעט עגולה ופחות דמוית-לב, ושפתם חלקה.
הגבעולים הנושאים את הפרחים קצרים יותר.
הפרחים קטנים יותר, וצבעם ורוד עז, עם כתם ארגמני בבסיסם. אונות הכותרת קצרות ורחבות והן מפותלות ככנפי מאוורר.
עוקץ הפרח קצר והוא מסתלסל מאוד והפקעת קטנה, כדורית ופחוסה.
הצמח פורח בעיצומו של החורף, בחודשים ינואר-מרץ. הרקפות שאנשים מגדלים לעיתים בעציצים מגדלים הם טיפוסים שתורבתו כנראה ממין זה.
המסלול הקצר מתחיל בהליכה בדרך עפר לעבר הקצה המערבי של חורשת האורנים.
כאן נעלה בעלייה מתונה כ- 30 מ’ בגובה, ונפנה בשביל צר יותר אל תוך חורשת האורנים.
עד מהרה, יתגלו לנגד עינינו מרבדי פריחת הרקפות.
כדאי לשים לב לא רק לשפע ומגוון הפריחה, אלא גם לשונות הרבה בקרב עלי הרקפת – בהם מופיעים דגמים שונים ומגוונים.
השביל חולף בחורשה לכל אורכה, וצופה מזרחה לעבר מפגש הנחלים ספלול מצפון וחלמית מדרום.
עם סוף ההליכה בגבעה, יורד השביל לדרך העפר החולפת מצפון לחורשה עצמה. כאן נפנה שמאלה ונשוב חזרה לנקודת ההתחלה.
לאחר גשמים, קטע דרך העפר החוזר לנקודת ההתחלה עשוי להיות בוצי, ובמקרה כזה ניתן פשוט לחזור באותה הדרך.
הקיבוץ הוקם בשנת 1945 על ידי גרעין של גרעין של חברי תנועת הבונים ותנועת החלוץ מגרמניה שנתארגן בשנת 1938 בהנהגתו של גיורא יוספטל.
בדצמבר 1939, הקימה קבוצה של 40 חברים, שהיו בהכשרה בגבעת חיים, את קבוצת “הגרעין רעננה” במחנה זמני בין רעננה לגבעת ח”ן.
ב-13 מרץ 1945, עלתה הקבוצה להתיישבות, בסיוע תנועת הקיבוץ המאוחד, על גבעת טרשים כ-500 מטר מצפון מערב לכפר חביזה.
בנובמבר 1945, נחנך כביש שחיבר את הקיבוץ לשאר יישובי אזור רמת מנשה (שמו הקודם “הרי אפרים”).
השם שנתנו לו המוסדות המיישבים הוא “אבן יצחק” על שמו של יצחק אוכברג , שהיה נדבן יהודי עשיר מדרום אפריקה ושבתרומתו נקנו אדמות בשטח שלכ-6500 דונם בהם נבנו הקיבוצים דליה וגלעד.
חברי הקיבוץ העדיפו את השם “גל עד” על שם חברי תנועת הבונים אשר נספו במלחמת העולם השנייה.
מקודם, נודע המקום בשם “הגרעין”.
ב-1946, קלט הקיבוץ קבוצה של ילדים מהולנד שהציל חסיד אומות העולם יופ וסטרויל.
חברי קיבוץ גלעד היו ביחסים טובים עם תושבי הכפרים הערבים בסביבה ובמלחמת העצמאות הגיעו להסכם אי התקפה.
בתחילת מאי 1948, היזהרו את תושבי הכפר הסמוך חביזה מההתקפה צפויה של האצ”ל, לאחר ששומר השדות של גלעד, פגש סיור מקדים לפני מבצע של האצ”ל.
תושבי הכפר נטשו אותו, והאצ”ל כבש אותו ללא קרב ב-12.5.48.
חברי הקיבוץ סירבו לשתף פעולה במבצע עם האצ”ל לאחר פרשת דיר יאסין.
בשנת 2000, החליטה ועדת השמות הממשלתית על הסבת השם מאבן יצחק ל”גלעד, אבן יצחק” ולאחר מכן לגלעד (אבן יצחק)
ענפי הפרנסה של הקיבוץ הם: שותפות במפעל המשגשג “תמה” יחד עם קיבוץ משמר העמק.
בשנת 1979, הוקמה בגלעד שלוחה של המפעל המייצרת רשתות פלסטיק,
בנוסף, בבעלות הקיבוץ מפעל “ביוגל” למוצרי דיאגנוסטיקה וטרינרית.
בנוסף, מתפרנס הקיבוץ מענפים חקלאיים של שדות ומטעים, וכן רפתות לחלב וגידול בקר לבשר.
בנוסף, בקיבוץ יש מוזיאון ארכיאולוגי של מיכאל מאיר, שליקט מהאזור ממצאים מכל התקופות.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
גבול הצפון הגבול מראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח. באוגוסט 1936, הגיע לארץ ישראל פאוזי אל קאוקג’י, יליד לבנון, ששימש כמפקד הצבאי של המרידה, ועמו מאות חמושים שחצו את הגבול מסוריה ומירדן. המורדים ניסו להשתלט על אזורים...
חיפה היא עיר שנותנת עבודה. החל משפך הקישון, שם מתחיל אזור התעשייה לחופו של המפרץ ועד המספנות של חיל הים ובית חולים רמב”ם. על חופה של חיפה יושבים מבנים שתורמים לכלכלתה, בריאותה ובטחונה של הארץ. אבל המבנים הללו...
להחיות את האבנים האבנים יקומו לתחייה ביחד עם ממלכה אולי מאוחדת ואולי לא, אולי של שלמה ואולי של אחאב. נבחן את המרחב ואת המחלוקת – נבין ארכאולוגיה מקראית מה היא, נחפש את הפסוקים מתחת לאבנים.. ממש כמו...
