שפע בשפרעם

באלפי שנות קיומו, ידע העם היהודי עליות ומורדות רבות.

ראוי לזכור את הניצחונות, את בנייתם של שני בתי המקדש, את ממלכת יהודה, ממלכת ישראל ואת החשמונאים, אבל יש גם הרבה מה ללמוד מהעמידה האיתנה של העם בזמנים הקשים ואת אלו שחרפו נפשם ליצור המשכיות של הדת והתרבות היהודיים אחרי חורבן בית המקדש ותבוסת המרד הגדול של בר כוכבא.

כדי להכיר יותר טוב את יהדות התקופה, בואו לבקר בשפרעם של תקופת התנאים, במאות הראשונות לספירה.

עֵת כְּנוֹס אֲבָנִים

לאחר חורבן בית המקדש השני, עמדו היהודים מול בעיה – איך להתאים את המסורות שמתרכזות בעלייה לרגל וזבחים למצב חדש שבו אין יותר מרכז יהודי בירושלים.

רבן יוחנן בן זכאי העביר את מרכז לימוד התורה מירושלים ליבנה.

תלמידיו הקימו מרכזי לימוד נוספים, ביניהם מרכזים חשובים בגליל.

התנאים היו אלו שכתבו את קובץ הלכות ודינים המכונה “המשנה” והובילו לבנייה מחדש של עם ישראל כ”עם הספר”, במלוא מובן המילה.

אחת מגזרות הרומאים הייתה לרדוף את הסנהדרין, גוף הפוסקים העליון של העם היהודי.

בגלל גזרות אלו, ובגלל פגיעה קשה ביהדות במרכז הארץ, עבר הסנהדרין לגליל.

במשך כעשרים שנה במאה השנייה לספירה, ישב הסנהדרין בשפרעם.

יש שמסבירים את השם של שפרעם כ”שופר עם”, זכר לסנהדרין וחשיבותה.

אחרי מות קדושים

גזרה נוספת היתה פגיעה בהסמכה לדיין, תואר חשוב להמשך פעילות יהודית בארץ ישראל.

מי שהסמיך דיינים חדשים הסתכן בגזר דין מוות.

רבי יהודה בן בבא חירף את נפשו והסמיך חמישה רבנים.

על כך הוצא להורג ע”י הרומאים, שלפי המסורת דקרו אותו בכידונים “ג’ מאות” (300) פעמים ולא נתנו להביא את גופתו לקבורה יהודית הולמת.

לפי המסורת, הוא נקבר מאוחר יותר ליד שפרעם, בצומת באזור, הנקראת “צומת סומך”, על שם סמיכתו של רבי יהודה בן בבא.

הוֹרָה הֵיאחזות

הקהילה היהודית באזור ידעה עליות ומורדות ובמאה ה-17 נבנה בית כנסת היכן שישב הסנהדרין בעבר.

בית הכנסת “מחנה שכינה” היה ברשות היהודים עד לשנת 1920, כאשר עזב אחרון היהודים את העיר שפרעם והשאיר את המפתח למשפחה ערבית האחראית על בית הכנסת עד היום.

בשנות ה-50, עבר בית הכנסת שיפוץ וחזית בית הכנסת עוצבה בדומה לבית הכנסת העתיק בפקיעין. ניתן לבקר במקום ולזכור את התרומה של היישוב הישן לקיום יהודי מתמשך בארץ ישראל.

שפע-אמר, אותה העיר בניגון אחר

כמובן, שפרעם אינה רק עיר יהודית היסטורית.

היא גם עיר ערבית מודרנית, עם יותר מ -40,000 תושבים ששווה ביקור מיוחד גם בגלל העתיקות בה וגם בגלל אופייה האקלקטי.

לפי אגדה מקומית, שמה של העיר מגיע מאגדת ריפויו הפלאי של עמר בן אל-עאץ – מנהיג מוסלמי בן תקופתו של הנביא מוחמד.

על פי האגדה, עמר שתה ממי המעיין במקום והבריא ממחלתו.

בעיר, יש מספר מבנים מתקופות שונות.

אחד המבנים העתיקים המפורסמים בעיר הוא מצודת שפרעם, בניין שנבנה על ידי על ידי דאהר אל עומר במאה ב-18, על-מנת להבטיח שליטה בגליל.

המצודה בנויה על בסיסו של מבצר צלבני מהמאה ה-12.

המצודה שימשה כתחנת משטרה יותר מאוחר וכעת משמשת בתור מרכז קהילתי.

לצידו, עומד “המסגד הישן”, בן אותה תקופה.

המסגד עבר שיפוצים והרחבות לאורך השנים ועדיין משמש כייעודו המקורי.

את המיעוט הנוצרי הגדול משרתים חמש כנסיות.

אחת המרשימות ביותר היא כנסיית “פטרוס ופאולוס הקדושים” מהזרם היווני-קתולי ו”מנזר וכנסיית אחיות נצרת”, שנבנה על שרידי כנסייה קדומה.

ומה לגבי השפע הקולינרי?

בשפרעם, יש בתי אוכל רבים ומגוונים.

כל אחד ימצא בה את מבוקשו.

בחרתי עבורכם שלושה מקומות מנצחים הנודעים באיכותם הגבוהה.

חומוס אבו שאדי

החומוסייה הזו נחשבת לאחת הטובות בארץ.

עסק משפחתי קטן וחף מיומרות.

כאן מתרכזים בחומוס, מקסימום חומוס עם פול או מסבחה.

המרקם והטעם מעודנים מאוד וכדאי לבקש גם את כדורי הפלאפל החמים שמוכנים על המקום עם טעם מורגש אך עדין של כוסברה בתערובת.

דגי הרייס

בצמוד לחנות הדגים העונה לשם דגי הרייס, של משפחת עודה, פועלת לה המסעדה.

התפריט מוקדש ליצורים הימיים – דגים ופירות ים מכל הסוגים והמינים.

תמצאו אותם כאן הכל שיטות ההכנה וכל צורות ההגשה.

שווה להגיע לשם בסופי שבוע ובימים ראשון עד שלישי – בן המשפחה מהדי עודה, שף בהכשרתו, מגיש ספיישלים לא קונבנציונליים כמו קובניה דגים וסביצ’ה מדג ים מתחלף וגם חצילים ממולאים בדגים ועוד ועוד.

גלידת שפרעם

הגלידה כאן ששמעה יצא למרחק – היא גלידת מסטיקא – מתובלת בתבלין המיוחד ומגיעה בשלושה טעמים בלבד: חלב, לימון ופיסטוק.

זה או שאוהבים או שממש לא.

אם לא התחברתם, יש כאן גם מגוון של כל הטעמים המוכרים כמו שוקולד, וניל, ריבת חלב, קינדר בואנו, לואקר וכו’.

אם תרצו טעם מיוחד שאינו מסטיקא, יש כאן את גלידת הכנאפה שהיא שוס רציני.

לעוד טיולים באזור לחץ כאן