ב-1875, רכש אליעזר רוקח מצפת, יחד עם אחדים מחבריו בני היישוב הישן, מחצית מאדמות הכפר הערבי ג’עוני, ששכן למרגלות צפת בסמוך לדרך צפת-טבריה, וב-1878 התיישבה במקום קבוצה של 17 משפחות יהודיות מצפת.
המתיישבים קראו ליישוב החדש בשם גיא אוני, בדומה לצליל היישוב הערבי.
המושבה הוקמה שבועות מספר לפני הקמת המושבה פתח תקווה בידי מתיישבים מירושלים ולכן היא המושבה היהודית הראשונה שנוסדה בארץ ישראל בתקופה המודרנית.
מטרת המתיישבים הייתה שינוי אורח חייהם – מהתבססות על כספי החלוקה לפרנסה מעבודת אדמה.
אולם בצורת, רעב, מחלות והעדר ניסיון מקצועי-חקלאי אילצו את המתיישבים לנטוש את המקום, וזאת למרות העזרה לה זכו מתושבי ג’עוני הערבים ולמרות ניסיון לגייס כספי תרומות שיעזרו לעבור את תקופת ההקמה.
מרבית המתיישבים ששרדו את המחלות שבו לצפת, שם זכו ליחס עוין מהתושבים
בעקבות הסכסוך האידאולוגי, המר שפרץ על עצם היציאה מצפת התורנית, הנסמכת על כספי החלוקה והקמת יישוב חקלאי שאמור לחיות על תוצרתו.
רק שלוש משפחות המשיכו להיאחז בגיא אוני עד להצטרפות קבוצת העולים הבאה למרות כל קשיי הקדחת והבצורת – פרידמן, קלר ושוורץ.
בשנת 1882, לאחר קונגרס פוקשאן, הקונגרס הראשון של חובבי ציון, החליטה קבוצה של 30 משפחות חסידים מהעיר מוינשט ברומניה, לעלות לארץ ישראל ולעסוק בחקלאות.
הם שלחו את נציגם, דוד שוב, אליו הצטרף האיכר דוד בוקששתר, לאתר מקום מתאים להתיישבות.
בחודש תמוז תרמ”ב (1882), הגיעה לארץ ישראל קבוצת חלוץ של חמש משפחות ובתוכן ברוך ואביו יצחק גולדרינג, זאב בן שמעון בלום, אברהם בן שלום רוטברג וגרשון בן שבח גולדמן, שהצטרפו בצפת לדוד שוב.
ב-24 ביולי 1882, רכש דוד שוב, כנציג חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה, את הקרקעות שהיו חלק מאדמות גיא אוני ואדמות נוספות מהכפר ג’עוני.
בחודש אוגוסט 1882, יצאה האוניה “טטיס” מנמל גאלאץ ועליה עשרות משפחות נוספות.
במהלך ההפלגה, פרץ סכסוך על רקע דתי בין הנוסעים – יהודי מוינשט היו קפדנים יותר במצוות הדת מיהודי גאלאץ – לכן נפרדו הקבוצות.
מרבית יוצאי מוינשט ירדו בחוף ביירות ובמסע רגלי בעזרת חמורים ופרדות הגיעו לצפת וממנה לגיא אוני.
הם החליטו לשנות את שם המקום לראש פינה לפי הפסוק מתהילים, קי”ח, כ”ב: “אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה”.
שינוי השם רמז על הכוונה להניח את אבן הפינה ולבנות מחדש את ההתיישבות במושבה, וכן מסמן את ההתגברות על כישלון ההתיישבות הקודם.
יתר העולים המשיכו עם האוניה לחיפה ובהמשך ייסדו את זכרון יעקב.
השלטונות הטורקים אסרו על בנית מבנים חדשים במושבה, ולכן נאלצו המתיישבים להמשיך ולחיות בבתים שנרכשו מהכפר הערבי.
המתיישבים שלא היו בעלי רקע חקלאי סבלו מקשיים שונים וממצוקה כספית.
הבתים נבנו בחלקה העליון של המושבה, בצפיפות גדולה בסמיכות לכפר ג’עוני, במקום הקרוי כיום ‘הרחוב העליון’.
ב־1883, נחלץ הברון רוטשילד לעזרת ראש פינה, שהפכה לאחת מהמושבות הראשונות אותן לקח תחת חסותו.
בתמורה להעברת בעלות על כל האדמות ומבני המושבה לידי הברון, דאג הוא להמשך קיומה ובנייתה ותשלום החובות שצברו.
הברון דאג לבניית בית מגורים מרווח לכל משפחה ולתפעול שירותים שונים במושבה, כדוגמת מורה, רופא, שו”ב ורב.
השליטה במושבה הייתה בידי פקיד מטעם הברון.
במהלך השנים הוקמו בראש פינה בית כנסת (1887), בית הספר העברי-לאומי הראשון בגליל (1899) שהוקם על ידי יצחק אפשטיין, מפעל ליצור חוטי משי, יקב, בית בד, בית המלון הראשון בגליל ועוד.
בראשית המאה ה-20, הייתה ראש פינה המושבה הרביעית בגודלה בארץ ישראל.
בשנת 1900, בעקבות כישלון משטר הפקידות וסכסוכים רבים שהתגלעו בין האיכרים לפקידי הברון,
העביר הברון את המושבה לחסותה של חברת יק”א, שהייתה כפופה לברון הירש.
אזור המושבה נכבש על ידי הצבא הבריטי בשלהי ספטמבר 1918 במסגרת כיבוש צפון ארץ ישראל, סוריה ולבנון.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, עברה רמת הגולן לשליטת המנדט הצרפתי על סוריה.
קו הגבול נמתח לאורך נהר הירדן, ובראש פינה הסמוכה לקו הגבול החדש נבנתה תחנת משטרה אזורית ותחנת מכס – מבנה המשטרה משמש גם כיום את משטרת ישראל.
המושבה שימשה כנקודת ההתיישבות המרכזית באזור, וכמרכז אזורי של המושבות והישובים השונים שנוסדו.
בשנת 1920, היוותה המושבה בסיס פעולה ליוסף טרומפלדור וחבריו, ובשנות השלושים פעל בה הפרופסור גדעון מר לחקר והדברת מחלת המלריה.
בהמשך, שימשה המושבה בסיס להברחת יהודים מסוריה במסגרת העפלה מארצות המזרח.
בראש פינה גם שהתה פלוגת העבודה של בית”ר בה היה חבר עולה הגרדום הראשון שלמה בן יוסף.
ב-1978, הוקמה ביוזמתו של יגאל אלון, נכדו של אלתר שורץ ממייסדי ראש פינה, העמותה לשחזור מושבת הראשונים, במטרה לשחזר את המושבה הישנה.
מטרת העמותה – להסב את האתר למרכז חינוכי ותיירותי.
בשנת 1983, הכריז שר הפנים יוסף בורג על הגרעין הישן של המושבה כאתר לאומי.
הוחלט לשקם את רחוב החלוצים ולשחזרו בקפידה כפי שהיה.
מרבית אתר השימור הושאר בתבניתו המקורית והוא למעשה מעין מוזיאון פתוח הכולל את הרחוב העליון אשר נבנה על ידי החלוצים ומקיף את בתי הפקידות וגן הברון המפורסם.
שופץ בית הרופא, נפתח מוזיאון לתולדות היישוב וההתיישבות בגליל העליון, נוסד ארכיון ראש פינה ומבנים ישנים הפכו לצימרים.
הוקמו גלריות ואומנות פזורה בכל פינה שנבחר לבקר.
אשמח לבנות איתכם מסלול אל העבר של ראש פינה ועד היום. לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
“אֶאֶאֶאֶל המעיין" (אֶאֶאֶל המעיין) "בא גדי" (בא גדי קטן)... אני זוכרת טוב את הטיולים של בית הספר ואת שירי האוטובוס, שעוברים מדור לדור, משכבת הבוגרים לצעירים, בלי שתהיה יד מכוונת של מורים והורים. פולקלור תלמידים אמיתי. וכמובן, אחד השירים הכי...
כנסיות יפות, תצפיות מרתקות – נצרת וסביבתה נצרת וסביבתה – בדרך לנצרת בירת הגליל וערש הנצרות נמצאים מספר מוקדי עניין היסטוריים שלא תמיד נמצאים על מפת התייר הישראלי הממוצע. נצרת וסביבתה שופעת בנופים מרהיבים, וסיפורים מרתקים שעוזרים...
דמיינו לכם סצנה כזו – האב חוזר הביתה מבית הכנסת עם הבנים, ואחרי כמה ברכות ושירים לכבוד יום הקודש שנכנס, הוא מוזג יין קידוש לגביע מתכת, מברך ונותן לכולם לשתות. הנה, נכנסה השבת. ומה עם סצנה אחרת?...
