ניצני תיירות בניצנה

ארץ ישראל לא נחשבת מדינה גדולה.

אפשר להגיע ממטולה לאילת בנסיעה מאומצת של פחות משש שעות.

אבל כמה קטנה – ככה מגוונת.

מהלבן-צח של פסגות החרמון, לירוק של גבעות הגליל ולמדבריות הצהובות הבוהקות והשקיעות האדומות.

היום, אנחנו נבקר בחלק הצהוב – מערב הנגב, לאורך הגבול המצרי, נהנה מהנוף ונראה מה בנינו בצד שלנו של הגבול.

ניצנים של עתיד הנגב

קודם כל, ננחת בכפר ניצנה להתרענן מהדרך הארוכה.

ניצנה הוא ישוב מיוחד שנבנה בשנת 1986 כדי לשמש כקהילה חינוכית.

לדוגמה, לכאן באים עולים צעירים ממדינות דוברות רוסית כדי ללמוד עברית.

בנוסף, מתקיימות במקום תוכניות מנהיגות לצעירים, כדוגמת שנת שירות ותוכניות לידיעת הארץ.

מה אתם תעשו בניצנה?

יש כאן מספר רב של מוזיאונים מכל הסוגים.

אם אתם רוצים ללמוד על אקולוגיה ושימור הסביבה, תגיעו לפארק סולארי, בו לומדים על השמש, אסטרונומיה, וטכנולוגיות לניצול קרינת השמש.

בטח גם תהנו ממרכז המיחזור – מתחם אמנותי העשוי מחומרים ממוחזרים.

ב”חדר הפלאות על שם יצחק מובשוביץ”, תמצאו פוחלצים, פרפרים נדירים, תמונות טבע ואוספי פריטים נוסטלגיים משנות החמישים, השישים והשבעים.

לבסוף, ב”מוזיאון עתיקות תל ניצנה” תוכלו לראות את העתיקות מימי הנבטים, הרומיים, הביזנטיים והטורקים שנחפרו לא רחוק מכאן.

מה עומד על תילו בתל ניצנה

מכאן, בודאי תרצו להמשיך לתל ניצנה, לראות איפה נחפר העושר הארכיאולוגי הזה.

עיקר הבנייה במקום נשארה מהתקופה הביזנטית הנוצרית.

במקום, נחפרו שרידים של שלוש כנסיות, שהתקיימו ביישוב שוקק חיים, מוקף חומה.

למעלה התל, מוביל גרם מדרגות מרשים ששרד מעל אלף שנה.

כמו ממשית, שביקרנו בה במאמר הקודם, גם הוא נבנה ע”י הנבטים כדי לתמוך בסחר על דרך הבשמים.

לאחר נטישת היישוב בתקופת הכיבוש המוסלמי, הישוב קם שוב לתחייה כבסיס צבאי עות’מאני.

בשנת 1916, העות’מאנים בנו תחנת רכבת בקרבת מקום לשימוש צבאי.

המקום הפך לתחנת משטרה בריטית ואחר מכן – לבסיס מצרי ולאזור קרבות קשים במלחמת העצמאות בשנת 1948.

חטיבה 8, חטיבת השריון הראשונה של צה”ל, כבשה את המקום מידי מצרים.

מהמאה ה-20, נשארו במקום מגדל המים של תחנת הרכבת, למילוי רכבות קיטור, שרידי בית החולים העות’מאני בראש התל ואנדרטה לחללי חטיבה 8.

טעמי המדבר

בשלב הזה, אתם בוודאי רעבים.

מה דעתכם לנסות את “טעם במדבר” – משאית אוכל גורמה של האזור?

בעל המקום, ניר אלקסלסי מגיש אוכל ביתי בחיק הטבע.

כדאי ליצור קשר עם המסעדה הניידת כדי לראות מה המיקום ומה התפריט היומי.

רוצים משהו מתוק אחרי זה? תנסו את בית הדבש בקדש ברנע!

כאן תוכלו לקנות דבש טהור של דבורי המדבר וגם תוכלו לראות אותם עובדות בכוורת שקופה, בליווי הסברים.

תוכלו גם לצאת לסיור שכולו דבש.

למזכרת אפשר לקחת, בנוסף לדבש – דונג ופרופוליס.

עוד מקום מתוק בקדש ברנע הוא “קסם המדבר”

מפעל משפחת שמייצר ריבות, קונפיטורות, רטבים וממרחים, המבוססים כולם על חומרי גלם טריים: פירות, ירקות, שמן זית ועוד.

לפסח האחרון הם הכינו, לדוגמה, חרוסת בשלושה “ניגונים” שונים – פרסי, מרוקאי ותימני. ו

מי שלא טעם ממרח עגבניות מיבשות עם עלי זעתר לא טעם גן עדן מימיו.

בנוסף לדבש של קדש ברנע, תוכלו לקנות מתבליני שירת המדבר, ליד באר מילכה.

כאן יש הכל, החל מתערובות צמחים אורגניות לחליטה ולתיבול וכלה בשמנים אתריים וקוסמטיקה טבעית.

תוכלו לסייר בגן ולהכיר צמחי מרפא ותבלינים, להשתתף ב”חדר בריחה” בגן התבלינים או לעבור טיפול אצל ההרבליסט שבמקום.

המקדש לשמש

בדרך חזרה, אפשר להכיר עוד מפלאי הנבטים בגן הלאומי שבטה.

הכנסייה הצפונית היא מבנה ששרד בצורה הטובה ביותר, עם קירות בגובה עשר מטר ואגן טבילה מרשים בצורת צלב, כולו חצוב באבן אחת.

על שער הכניסה חקוקות האותיות אלפא ואומגה היווניות – מעין ציטוט מדבריו של ישו: “אני ההתחלה (אלפא) והסוף (אומגה)”.

בנוסף, תוכלו לראות כאן קולומבריום – מגדל לגידול יונים שהתנשא לגובה של עד 10 מטרים.

אולי החלק הייחודי ביותר בפארק הוא הבוסתן המשוחזר.

כאן מגדלי עצי פרי של חרוב, תאנה, שקד, שזיף, זית, רימון, אלה, אפרסק, משמש וגפן בשיטות נבטיות עתיקות, תוך שימוש במי גשמים שהוטו לשם.

כדאי גם לעצור ולהצדיע לאנדרטה לזכרו של “הקומנדו הצרפתי”, ליד הישוב אשלים.

זו הייתה למעשה יחידה של הפלמ”ח שהכילה דוברי צרפתית יהודים ונוצרים שלחמה במצרים כאן, בחולות.

מפקדם היה תָדֶה דִיפְרה, בעל ניסיון קרבי עשיר בצבא צרפת החופשית.

מהאנדרטה, תראו מחזה מרהיב – תחנת הכוח באשלים.

בתחנה, מפיקים חשמל גם באמצעות שריפת גז וגם בצורה פוטו-וולטאית, עם לוחות שממירים שמש לזרם חשמלי ודומות למראה לדודי השמש הביתיים.

אבל לכולם גונבת את ההצגה השיטה השלישית.

לתוך ראש מגדל גבוה מרכזים את קרינת השמש במראות.

המגדל הלוהט מחמם מים בטמפרטורה של 550 מעלות ומפעיל טורבינת חשמל.

בשעות היום, זוהי אולי ההצגה הכי טובה בנגב.

אני בטוחה שנהניתם מהטיול בגבול הדרום ותרצו לראות את הפלאים במו עיניכם.

כל מה שאתם צריכים זה מעט רצון ומעט דלק. נתראה בדרכים המאובקות!

ביקור בבית השנטי

השם קצת מטעה, מדובר במיזם בתים חמים לנוער בסיכון וסכנה, חסר קורת גג אשר נוסד בשנת 1984 ומאז סייע כבר ליותר מ-20,000 בני נוער.

בני הנוער השוהים בבית השנטי משתייכים לקבוצת נערים ונערות שנאלצו לעזוב את ביתם עקב פגיעה פיזית, מינית, מילולית, יתמות, נטישה, או בני נוער אשר נפלטו ממסגרות טיפול פורמליות, עולים חדשים וחיילים בודדים.

בית השנטי קולט בני נוער מכל הארץ, מכל שכבות האוכלוסייה, מכל המגזרים וללא הבדלי דת, גזע, מין ולאום.

בשני בתי השנטי שוהים בו זמנית בין 40-80 בני נוער בטווח הגילאים 14-21 אשר מגיעים בכוחות עצמם מהרחוב או נשלחים אליו על ידי הרשויות.

עבור רבים מבני הנוער, בית השנטי הוא הזדמנות אחרונה לבית חם ואוהב לפני התדרדרות לחיי רחוב.

לאחר שנים רבות שבית השנטי היה קיים ויציב בשכונת נווה צדק בתל אביב,

בשנת 2002, עלה רעיון לבנות בנוסף את כפר הנוער “שנטי במדבר”- כפר נוער לטיפול רב תחומי שמטרתו הרחבת כלי הטיפול של בית השנטי ומתן מענה לבעיה בדרום בפרט ובשאר הארץ בכלל.

הפרויקט כולל בתוכו בין השאר את בית עזרה לנוער, חוות סוסים טיפולית, בריכת וואטסו, אוהל מונגולי לאירוח וכרם ענבים.

המטרה והמהות היא קליטת בני נוער מידי שנה מהדרום ומשאר חלקי הארץ, תוך המשכיות ה”אני מאמין” של בית השנטי והרחבת כלי הטיפול באמצעות כוחו המרפא של המדבר וניתוק בני הנוער מגירויים שליליים.

לעוד טיולים באזור לחצו כאן