נצרת חוגגת כריסמס

אשמח את תשתפו את חבריכם:

נצרת-  סיור כריסמס חגיגי בבירת הגליל

בין עצי אשוח, כנסיות ומטעמים

נצרת חוגגת כריסמס באירועי החג המגיעים לשיאם בתהלוכת חג המולד המסורתית, שמתקיימת ב-23 בדצמבר, ומומלץ מאוד להגיע ולבקר בעיר בתקופה קסומה זו.

בסיור חגיגי זה נלך בין מגוון מוקדי הדת הנוצרית בעיר וכמובן בשוק הססגוני, העוטים הילה של קדושה יותר מתמיד בתקופה זו של השנה.

מדי שנה לקראת חג המולד עוטה נצרת קסם מיוחד והופכת לזוהרת מתמיד בשלל האורות הססגוניים וקישוטי החג המעטרים את עצי האשוח,

המבנים והכיכרות ברחבי העיר,  ומקבלת אווירה אירופאית למדי.

סמטאותיה הציוריות של נצרת, על כנסיותיה ומסגדיה, מהוות תפאורה רבת הוד לדוכנים המקושטים של שוק הכריסטמס שכבר הפך למסורת,

ומוסיפות למראה משנה קסם.

אם ההגעה לנצרת, ישר מרגישים בחו”ל.

את האווירה המיוחדת אפשר לחוש כמעט בכל פינה בעיר.

הדוכנים בשוק העתיק עמוסים בכובעי סנטה קלאוס, קישוטים והרבה מתנות לחג, שורות ארוכות של סנטה קלאוסים משוקולד ושאר אביזרים.

חלונות הראווה מנצנצים למרחוק בעיצובי חג המזכירים בירות אירופאיות קלאסיות, וגם המסעדות השונות מציעות תפריטי חג מגוונים.

בנוסף ניתן לראות עצי אשוח גדולים, מרשימים ומקושטים במיוחד מקשטים מספר מוקדים ברחבי העיר, כדי להוסיף לאווירת החג.

נצרת היא אחת מהערים מהמעניינות והמרתקות ביותר בישראל.

כאן, בילה ישו הנוצרי את כל תקופת ילדותו.

נופי עמקי הצפון והגליל התחתון נפרסים ממרומי העיר והר הקפיצה הוא נקודה מצוינת לפתוח תנ”ך ולספר את סיפורי השופטים בתקופת המקרא.

בנצרת מתגוררים 80 אלף תושבים כ-70% מהם מוסלמים והיתר נוצרים ממגוון עדות.

נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון והעיר הערבית הגדולה ביותר בישראל.

מקור השם “נצרת” אינו וודאי, אך בהיות היישוב העתיק במקום יהודי, סביר שהשורש הוא עברי/שמי.

ייתכן שמדובר בשם שמקורו במילה “נצר” (במשמעות של חוטר, ענף), והנוצרים רואים בכך רמז לכך שישו הוא נצר לבית דוד.

אפשרות אחרת היא שמדובר בשורש “נ.צ.ר.” במשמעות שמירה, שכן ההר שעליו נמצאת העיר משקיף על עמק יזרעאל, ויכול לשמש עמדת הגנה מפני פולשים זרים.

שמה של העיר העניק לנוצרים ולנצרות את שמם בעברית.

היסטוריה נצרתית על קצה המזלג

בעת העתיקה, הייתה נצרת כפר קטן במרכז הגליל התחתון.

כאן התגלה המלאך גבריאל למרים ובישר לה על כך שהיא תיכנס להריון ותישא ברחמה את המשיח העתידי.

סצינה זאת, הנקראת “הבשורה” מונצחת על-ידי כנסיית הבשורה בשפע תצוגות אומנותיות שבמרכזה החדר בו התגלה המלאך למרים.

זהו למעשה האירוע המכונן הראשון בתולדות הדת הנוצרית.

בהמשך, בילה ישוע את מרבית ילדותו ובגרותו בעיר ועד יומו האחרון כונה “ישו מנצרת”- זהו גם המקור למילה נוצרים (ההולכים בדרכו של ישו).

על פי חפירות ארכיאולוגיות ומחקרים, מתברר כי בתקופה הפרהיסטורית התגוררו בני אדם במערות באזור נצרת.

הממצאים כללו שלדים שלמים, כלי אבן ושרידים בעלי חיים שונים.

שנים רבות לאחר מכן ועל פי המסורת הנוצרית חיה משפחתו של ישו בנצרת שם הופיע המלאך גבריאל ובישר למרים על הולדתו.

לאחר מכן נדדה המשפחה לבית לחם שם נולד, וחזרה לנצרת בה ישו גדל ועבד כנגר עד גיל 30.

כתוצאה ממסורת זו הפכה נצרת למוקד משיכה למאמינים נוצרים מכל רחבי העולם המבקרים באתרים הנוצרים בעיר ובעקבות משפחתו וחייו של ישו.

בתקופה הביזנטית החלה נצרת להפוך לעיר קדושה ונבנו בה כנסיות רבות.

עם בואה של התקופה הערבית הקדומה שהביאה את האסלאם לארץ ישראל הפסיקה נצרת לשמש מוקד דתי נוצרי ושמה שונה.

כשהצלבנים כבשו את הארץ, חזרה העיר לשגשג והפכה לעיר גדולה וחשובה לצליינים הרבים שעלו אליה לרגל.

השלטון הממלוכי ששלט בארץ ישראל במאה ה-13 עצר את פריחתה של העיר והיא ירדה מגדולתה וחזרה להיות כפר קטן וחסר חשיבות.

השלטון העות’מאני התיר למיעוט הנוצרי לשקם את נצרת והעיר החלה לפרוח.

הכנסיות חולקו בין העדות השונות, נבנו המסגד הלבן ובתי החולים הצרפתי והאיטלקי ונסלל כביש חיפה – נצרת.

העיר נכבשה על ידי הבריטים בחודש ספטמבר 1918.

הבריטים הפכו את נצרת לבירת מחוז הגליל וערב מלחמת העצמאות התגוררו בעיר כ-17 אלף תושבים.

העיר נכבשה ע”י חטיבה 7 במסגרת “מבצע דקל” ועם השנים הפכה למוקד תיירות בינלאומי.

בשנת 2000 ביקר בעיר האפיפיור יוחנן פאולוס השני  ובשנת 2009 ביקר בה האפיפיור בנדיקטוס ה-16 שלקראת בואו עברה העיר שיפוץ נרחב.

כיום נצרת היא העיר הערבית הגדולה בישראל ומרכז תיירותי, תרבותי וכלכלי חשוב.

מדי שנה מגיעים לעיר מבקרים רבים ונהנים מחוויה רב חושית, ממיזמים תיירותיים ובעיקר מקסם מיוחד שגורם לכולנו להתאהב בה מחדש.

כיכר המריבה- מוקד חיכוך מוסלמי-נוצרי

מקאם שהאב א דין הנקראת גם “כיכר העיר”, הוא קברו של שהאב א-דין- אחיינו של צלאח א-דין, שמצא את מותו בקרב קרני חיטין ב-1187.

המקום נמצא מול חאן אל-באשה בדרום השוק העירוני בעיר ובסמוך לבזיליקת הבשורה.

במקום שוכן מבנה קטן הנושא כיפה ירוקה ובו חדר בודד. פרוזדור חיצוני מוביל אל חצר קטנה וממנה עולה גרם מדרגות אל הגג, המשמש כמסגד.

לשהאב א-דין מיוחס גם קבר שייח’ בעל כיפה השוכן בחצר המסגד הגדול ברמלה. על-פי המסורת, תחת הכיפה הירוקה נמצא קברו של שיהאב.

בשנת 1997 מחליטים להקים בסמוך לכיכר מסגד מפואר עם מינרט בגובה כנסיית הבשורה.

בתחילת הדרך הצליחו היזמים לקבל את כל האישורים הנדרשים, אולם במהרה קמה צעקה בעולם הנוצרי.

הסוגיה סביב המסגד הביאה להתערבותו של האפיפיור. הדבר הביא לתסיסה רבה בעיר ומוסלמים יצאו נגד נוצרים ולהיפך.

בשל המחלוקת נקראת הכיכר גם ”כיכר המריבה” והמסגד קיבל את הכינוי מסגד המריבה.

בשנת 2000 בעקבות לחצים מצד הוותיקן הקפיאה מדינת ישראל את הבנייה.

היום, לאות מחאה מתאספים המוסלמים של נצרת ברחבת הכיכר על מנת כאן לבטא את כוונתם להקים כאן מסגד.

הם מותחים סככות שחורות להצל על המתפללים ועורכים כאן את תפילת הצהריים.

גם במאי 2009 בזמן ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בעיר ובהר הקפיצה הם הגיעו לכאן והתפללו, דבר שהעלה את המתיחות בעיר.

כנסיית הבשורה הקתולית

החלק החגיגי של הסיור יתחיל בכנסיית הבשורה. כנסייה זו היא מהמפוארות, הגדולות והמרשימות ביותר במזרח התיכון.

בזיליקת הבשורה נוסדה בראשית התקופה הביזנטית במאה ה-4 לספירה ומאז נחרבה ונבנתה מחדש פעמים רבות לאורך ההיסטוריה.

כנסייה זו הוקמה מעל פתחה של המערה שבה על פי האמונה הקתולית בישר המלאך גבריאל למרים הבתולה, אמו של ישו,

כי היא נושאת ברחמה את בן האלוהים.

במבנה הנוכחי, שתוכנן על ידי האדריכל האיטלקי ג’יובאני מוציו ונחנך בשנת 1969.

המערה היא חלק מהקריפטה האפלולית שבה יש קפלות עם מזבחות, פסיפס קדום ושרידי הכנסיות הקודמות מהתקופה הביזנטית והצלבנית.

גרמי מדרגות מוליכים את המבקרים בכנסייה מאווירת ימי הביניים המסתורית ואפלולית של הקריפטה אל ההוד וההדר האדריכלי של חלקה העליון של הבזיליקה,

הגדוש בפסיפסים ואלמנטים אמנותיים מעוררי השתאות.

לאורך החצר המקיפה את הבזיליקה מוצגות עשרות יצירות אמנות שנתרמו על ידי עשרות מדינות שונות מרחבי העולם,

שכל אחת מהן עיצבה את האיקונות של ישו ומריה בהשראת תרבותן.

ביניהן ניתן למצוא את מריה בגרסה סינית, תאילנדית, וייטנאמית (מלוכסנות עיניים) וכן אפריקאיות ועוד.

כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוכסית

כנסיית גבריאל היא כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוכסית הנמצאת צפונית לכנסיית הבשורה הקתולית. הכנסייה מוכרת גם בשם “מעיין מרים”.

האירוע המונצח במקום הוא התגלות המלאך גבריאל בפני מרים בעת שהלכה לשאוב מים מן המעיין, כפי שכתוב בברית החדשה:

“ותצא לשאוב מים, והנה קול נשמע”. לפי המסורת  האורתודוכסית, כאן שמעה מרים לראשונה את קולו של המלאך גבריאל.

הנכנסים פנימה יעברו על פני האולם המרכזי שמימיננו חולפים על פני איקונוסטזיס מחיצה המפרידה בין המתפללים לכומר.

בתוך מערה המשולבת בכנסייה נמצא מעיין הנובע מהסלע. האזור שמסביב למעיין עצמו הוא שריד עתיק של הכנסייה הביזנטית שנבנתה במאה הרביעית.

ייתכן וזוהי הכנסייה הראשונה שנבנתה בנצרת.

כנסיית יוסף הקדוש

במתחם בזיליקת הבשורה, מצפון לכנסיית הבשורה הקתולית, נמצאת כנסיית יוסף הקדוש.

על פי המסורת, זהו בית המלאכה ובית מגוריהם של יוסף, מרים וישוע לאורך תקופתם בנצרת.

מתחת לכנסייה התגלו שרידיהם של שלושה בורות מים, פסיפסים שמתארים את נהר הירדן, מערות ואסמים המתוארכים למאות הראשונות לספירה.

הכנסייה הוקמה ב-1914 על גבי שרידי כנסיה קדומה, בדומה לרבות מהכנסיות המודרניות בארץ הקודש.

המסורת על “ביתו של יוסף” היא מאוחרת יחסית, ואיננה נזכרת בכתבי עולי הרגל הראשונים.

ב-1908 נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות שגילה שרידי כנסייה עתיקה מהתקופה הביזנטית.

הגרעין להקמת הכנסייה היה לדעתו המערה שבקריפטה, שככל הנראה ששימשה למגורים בתקופות קדומות.

הדעות והמסורת חלוקות אם כאן שכנה הנגרייה של יוסף או שזה היה בית מגוירו.

ב-1956 שופצה הכנסייה ביוזמת ארכיבישוף הגליל, ג’ורג’ חכים.

כנסיית בית הכנסת

הכנסייה נבנתה לראשונה בשנת 330 לספירה והיום היא נמצאת בתוך השוק של נצרת.

זוהי כנסייה יוונית-קתולית והיא נחשבת לאתר היסטורי וארכיאולוגי קדוש וחשוב מאוד.

על-פי המסורת הנוצרית, כאן היה בית הכנסת של נצרת היהודית בימי בית שני ובתוכו דרש ישו ביום השבת לפני המתפללים.

בערבית שמה של הכנסייה היא “מדרסת אל מסיח”  (מדרשת המשיח).

מבנה הכנסייה מורכב מחלקים מתקופות שונות: הריצוף הוא רומי, הקירות צלבניים והתקרה הינה עות’מאנית.

הכנסייה היוונית קתולית שימשה בעבר כדיר לבעלי חיים, עד ששוקמה במאה ה-18 בעזרתו של מושל הגליל דאהר אל-עומר.

כאן נהג ישו המשיח ללמוד ולהתפלל בעת היותו בנצרת. מהמאה ה-12 ואילך מדווחים עולי רגל על כנסייה שניצבה באתר.

האתר והכנסייה הסמוכה אליו שנוסדה ב-1887 שייכים לקהילה היוונית קתולית (הקהילה הנוצרית הגדולה בארץ).

האקוסטיקה של המבנה מביאה קבוצות של מאמינים וצליינים לשיר בכנסייה. מכאן ברח ישו אחרי שדרש את דרשתו בבית הכנסת, וזקני הכפר ששמעו זאת התרגזו.

אז אמר ישו את המשפט המפורסם “אין נביא בעירו”. לפי הברית החדשה ניסו זקני הכפר להשליך את ישו מההר שלפי המסורת הנוצרית מזוהה עם הר הקפיצה.

כנסיית מנזה כריסטי

זהו סלע הגיר אליו עלו הרגל במאה ה-17 במקום שבו סעדו על פי המסורת ישו והשליחים.

הכנסייה הנוכחית הוקמה במאה ה-19 על ידי המסדר הפרנציסקני-קתולי והיא לא פעילה כיום.

מדובר בכנסייה קטנה למדי ובעלת חלל בודד בצורת ריבוע.

בפנים הכנסייה כמעט ואין ריהוט, ובצידה הרחוק מהכניסה מונח סלע גיר גדול ולא מסותת, הנחשב לשולחן הסעודה.

מאחוריו מזבח קטן משיש צבעוני, הצמוד לקיר שמאחוריו, ומעליו ציור של סעודת ישו והשליחים.

על קירות הכנסייה לוחות שיש אדמדם, והיא מעוטרת בסגנון איטלקי בציורי קיר וביצירות סטוקו בגוונים בהירים, המתארים מוטיבים מעולם הצומח. 

השוק הססגוני בנצרת- מקום של מטעמים במגוון צבעי הקשת 

לאחר הביקור בכנסייה אפשר להמשיך את סיורנו החגיגי בשוק העירוני בנצרת שהוא שוק ססגוני ואותנטי במיוחד בעל סמטאות רבות בעיר העתיקה.

המטיילים בשוק מוזמנים ליהנות משפע החנויות והסחורה המגוּונת ואפשר לשים לב לאדריכלות העות’מאנית.

ראשיתו של השוק במאה ה-17, אך התפתחותו העיקרית הייתה במאה ה-19.

לשוק מבנה של קור עכביש. כניסה אחת, המתפצלת לסימטאות רבות ויציאות רבות בסופן, בניגוד לשוק בעיר העתיקה בירושלים, שמחולק למספר רבעים.

בעבר היו הסמטאות בשוק מחולקות לפי מקצועות שונים כמו סימטת הכלות (בוא ניתן למצוא עד היום בגדי כלולות), סמטת הנגרים, הפחחים, הירקות ועוד.

עדיין ניתן למצוא בעלי מלאכה כמו חרשי מתכת לתיקון פרימוסים.

מסביב למה שהיה פעם שוק הירקות, ניתן למצוא בתי נרגילות ואחר-כך גם את שוק הכלות המפורסם של נצרת (מוכרים שם כמובן, בגדי כלולות).

בשוק ניתן למצוא פירות, ירקות ותבלינים בשפע, במחירים נוחים למדי.

קולינריה מתוקה

בכניסה לרחוב אל בשארה נמצא ריכוז גדול ומפורסם של חנויות הממתקים המסורתיות. זה המקום ליהנות ממנת הכנאפה החמה המפורסמת של נצרת.

עוד מוסדות נודעים בשוק הם קפה פאהום, שהיא תחנת חובה למכורים לקפאין, ובה נטחנים הפולים במקום,

וממתקי אל מוכתאר שקיימם עוד משנת 1967 והוקמה על ידי משפחת עודה.

באלמוכתאר יש מגוון עצום של מאפים מתוקים ובראשם הכנאפה המפורסמת של המקום בגירסאות שונות, בקלאווה, פתיר ועוד מתוקים טעימים במיוחד:

עלי בצק עם גבינה, מיני סחלב, ועוד מאפים טעימים היישר מהתנורים במאפיה אשר נמצאת ממש מתחת לחנות עצמה.

עוד אחת מהאופציות הקולינריות המרתקות בשוק, היא דיואן אל סאריא.

את המקום הקים אבו אשרף בשוק של העיר העתיקה, יוצק עיגולי בצק על פלטת ברזל, ממלא אותם בגבינה או באגוזים ושוטף את הרחוב בארומה מדהימה של קטאייף.

יש להם שכבה פריכה ונהדרת במיוחד, שפוגשת ברכות גבינת העיזים בעלת מליחות עדינה שמשתלבת עם מתיקות הדבש והחמאה- שילוב מענג.

עוד אופציה טעימה מאוד היא מאפיית אלמשהדאוי.

המאפייה הקטנה פתוחה במשך 6 ימים בשבוע, מהבוקר ועד הערב, ולא מפסיקה לייצר מטעמים מתוקים ומלוחים.

מדפים ממאפים עשויים שומשום או סולת, עוגיות קרקיש, פיתות משובחות משוחות שמן זית טרי ופטאייר נהדר, ממולא תרד בר, ועוד ועוד.

מנה מומלצת במיוחד הנעשית בהזמנה מראש בלבד היא המחמר הממולא עוף, סומק ובצל. חגיגה לחיך של ממש!

אין כמו לסיים סיור חגיגי בבירת הגליל, עם פה מלא מטעמים מקומיים משובחים בטעמם.

המסגד הלבן

בלב השוק שוכן המסגד הלבן שהוא  המסגד העתיק בעיר. החלק הראשון של מבנה המסגד הוקם על ידי דאהר אל עומר, שליט הגליל ב-1785,

ובנייתו הושלמה כליל בשנת 1812.

הבנייה הושלמה על ידי שייח עבדאללה אניני, שכונה “אל פאהום”,

שהעניק לו את השם “המסגד הלבן” כסמל לתקופה חדשה של טוהרה, שלום ואחווה בין הדתות.

השייח נקבר בחצר בצידו המערבי של המבנה.

המסגד נוהל מאז על ידי צאצאיו של אל פאהום במתכונת של וואקף “הקדש דתי”.


לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

Call Now Buttonהתקשר כעת!