טיול למצדה הטרגית

אשמח את תשתפו את חבריכם:

הטיול למצדה זורק אותנו לשלוש תקופות היסטוריות משמעותיות, לימי מצודות המפלט החשמונאיות במדבר יהודה,  עולה במלוא עוצמתה דמותו של הורדוס, מלך שנוי במחלוקת.  המלך הבנאי רב פעלים בעל הישגים מדיניים מרשימים וכמובן מחדש בית המקדש שהגיע בימיו לשיא תפארתו, אך בו בזמן דמות עריץ אכזר, שביסס את כס מלכותו על הרג בלתי פוסק של משפחת בית חשמונאי ושל בני משפחתו. התקופה השלישית מצדה חוזרת לתפקד כמצודת מפלט, הפעם בזמן המרד הגדול וסופה הטרגי.

מיקומה של מצדה הרחק ממקום ישוב וביצוריה הטבעיים הפכוה מבצר. הר מצדה – בין סדום לעין גדי, גוש שהתרומם וניתק ממצוק ההעתקים, למרגלותיו מתחתרים נחל בן יאיר ממע ונחל מצדה מדרום וממז. פסגת ההר שטוחה, ממזרח תלול יותר, נקודת תורפה מבחינת אסטרטגית – הצד המערבי. מדרום הר אלעזר גבוה במ’ אחדים ממצדה.

דגם של אזור המצדה והמבנים שהיו שם
מצדה – דגם קטן של האזור

הורדוס היה מלך שאהב לקרוא תיגר על טבע ולהתגבר על אתגרי בנייה, כונה “המלך הבונה” נכיר אותו עוד בהמשך. בנה לעצמו על מצדה 3 ארמונות, ארמון משרתים, ארמון אורחים והארמון הצפוני שהוא המפואר ביותר, שן סלע במיוחד עבורו, בארמונו הפרטי נוכל לראות בית מרחץ משוכלל עם מערכת היפוקאוסט, בארמונות האחרים רק חדר קר פריגדריום ובריכות ענק. רואים בליסטראות ואבני קלע, כאן היו שומרים שקידמו את הבאים. בשער קו השיחזור השחור המסמן את גובה ההשתמרות של השרידים המקוריים.קירות השער מעוטרים בטיח מכויר (סטוקו) ולרגליהם הספסלים המקוריים המטויחים ששימשו את השומרים ואת הממתינים להיכנס. הורדוס לקח חומרים פשוטים ובאמצעות עיבודים התקבלו אפקטים מרהיבים, גם בעמודים וכותרות מעוצבות, לקחו חוליות עמודים פשוטות מאבן רכה, ציפו אותם בטיט, יצרו חריצים עליהם כאילו זה עמוד מפואר. הורדוס לא מייבא חומרי בנייה, למעט אפר וולקני שהגיע לנמל קיסריה, משתמש בחומרים מקומיים. 

בתי מרחץ הם חלק מהתרבות הרומית, היו מסתובבים בעירום, מהחדר החם לפושר והקר, החימום הוא תת רצפתי ולכן התקרה הייתה קשתית. לפני הארמון הזה מצדה הייתה מצודה שברחו אליה חשמונאים לקראת מרד, אך הורדוס דאג לסיים את סיפור החשמונאים ולהרוג את כולם באופן יצירתי כמובן לאחר שנשא את מרים החשמונאית וגם אותה הרג, בתור מלך מגויר בכפייה שהעם אף פעם לא קיבל, דאג שלא נשכח אותו בזכות בניה. הרבה שנים אחרי שהמלך הורדוס מת, התיישבו במקום יהודים, קבוצה של יהודים שאחר כך נדע עליה יותר. אותם יהודים מרדו באימפריה הרומית, או יותר נכון, ברחו מהאימפריה הרומית כי הנציבים תקנו כל מיני תקנות וגזרות פוגעות, כחלק מדיכוי המרד הרומאים הגיעו גם למצדה, אחרי שהם כבר החריבו את עיר הבירה ירושלים ואת בית המקדש שהיה מקום פולחן רוחני החשוב ביותר לעם היהודי.

ציור עמדות המצדה בזמן הבנייה

הרומאים בתוך שבועיים בנו מערך מצור, היה פה הלגיון העשירי בפיקוד פלביוס סילבה, 5000 ועוד 3000 כוחות עזר, הם הקימו 8 מחנות ובנו דייק מעין חומת מצור 4.5 ק”מ שתחנוק את המצדאים, לא יוכלו לגשת למזון ולמקור מים, כך עד שבנו את מכונת המצור והכניעו את מצדה בחרב. כדי למנוע בריחה של המורדים ותגבורת, כדי ליצור תחושת חנק, מחסום פסיכולוגי הממחיש שאין סיכוי. היהודים שהרגישו שסופם מתקרב קיבלו החלטה שלא הייתה שניה לה בהיסטוריה של העם היהודי, הם הפילו גורלות והתאבדו בזה אחר זה. כאשר החומה נפרצה נכנס פלביוס סילבה ורואה את כל האנשים מתים. אנחנו בחדר הגורלות בו נמצאו אוסטרקונים עם שמות הלוחמים, ההשערה היא שהסדר נקבע על פי הגרלת שמות ובין השמות נמצא גם השם – אלעזר בן יאיר. עליו נשמע בהמשך. בית כנסת שימש בימי המורדים, בימי הורדוס הייתה פה האורווה, אך אנו יודעים שזה בית כנסת לפי כל מיני מגילות גנוזות שמצאו פה, ביניהן קטע מחזון העצמות היבשות בספר יחזקאל בו מתוארת תחיית המתים והתאחדות וקימת העצמאות לחיים. מה בכלל עושים בבית כנסת בימי בית שני?

קולומבריום – ביוונית יונה, אילו שימושים עשו בהן ?

בשר – בהיעדר מקררים בעת העתיקה , היונה היא מנת בשר מיידית ומספקת שנגמרת ב”מכה ראשונה”  ולא דורשת שימור של שאר הבשר. דישון – הלשלשת של היונים הכילה חומרי דישון. אולי על מצדה היו פעם גינות ירק, אפילו אם לא השתמשו בזבל, אולי רק בשביל הבשר. דואר – אפשרות נוספת, לא צריך הרבה כוכים בשביל כמה יוני דואר, אך אנו לא שוללים את האפשרות הזו. יש עוד מתקנים כאלו בחומת הסוגרים. מבחינת דואר לא צריך הרבה יונים, אלא רק בודדות. החופר שעבד יחד עם יגאל ידין – שמעיה גוטמן, ראה מתקן זה והציע שזה קולומבריום לגידול יונים, יום אחד כששמריהו לא היה, יגאל ידין וידידו משה יפה משייח אבריק – הכניסו בבוקר יונה לאחד הכוכים והיא ברחה. ידין כותב בספר על מצדה שהם עשו ניסוי והיונה לא אהבה את הכוך…הוא הציע שהניחו כאן אפר של הפרסונל (צוות עובדים) בארמון הורדוס שאינם יהודים – קרמציה (=שריפת גופות) , של מי שלא יהודי והוא חלק מהפרסונל אצל הורדוס – דעה זו לא מקובלת כיום. בשפלה נראה כאלה מתקנים – מרשה, מדרס. לפעמים במערות ולפעמים חשופים בחוץ. לפנינו קולומבריום ללא כל ספק. קורבן – אם מדובר על יישוב יהודי, ניתן לקחת בחשבון שמכאן הקריבו קורבן לבית המקדש, קורבן יונים הוא הקורבן הזול ביותר מהחי, עוד סיבה לגידול יונים.

נקודת הפריצה – במחנה כאן  ישב פלביוס סילבה, מפקד הליגיון העשירי בזמן המצור, שלט על כל המערכת ובמיוחד על שפיכת הסוללה ממנה העלו הרומאים מצור והבקיעו את חומות מצדה. רומאים הקימו את מערכת המצור במהירות, לפי רב המחקרים, הקמת הדייק והמחנות ארכה שבועיים, כל אחד מהחיילים וכוחות העזר בנו בזריזות קטע מהחומה ומהמחנות, אז החלו לשפוך סוללה בצד המערבי, התברר שהייתה שם שלוחה טבעית, בדגם ראינו ש-85% מזה היא שלוחה טבעית, רק את החלק העליון היה צריך להגביהה באמצעים שרומאים נשאו איתם ושפכו, הסוללה הוקמה, יצרו רמפה ועלו עם אייל המצור בגובה 30 מ’ או 60 אמה. תוך 3 חודשים הובקעו חומות מצדה . עוברים ליד ארמון המשרתים עם בית מרחץ משלו.

בית מדרש – מי זה אלעזר בן יאיר ? נאום אלעזר. אלעזר בן יאיר, אסף את חבריו ונאם בפניהם שני נאומים, בהם אומר להם שעדיף שישלחו יד בנפשם מאשר לראות את נשותיהם הופכות לשפכות ואת ילדיהם לעבדים. בנאום הראשון הוא לא משכנע אותם, בנאום השני כן, מתוך 967, נותרו שתי נשים וחמישה ילדים שחמקו מההתאבדות הקולקטיבית במהלכה כל אחד רצח את בני משפחתו, בסוף הייתה הגרלה וחיסלו זה את זה.

בור מים – כמו עוד עשרות על מצדה, נחל מצדה מקור המים בעזרתו מילאו 12 בורות בצד הצפון מערבי. בזמן שיטפון זורם, אגן ניקוז גדול, הורדוס שיכלל את נושא אגירת המים בעזרת תפיסת שיטפונות בנחל מצדה, הקים סכר שמילא עוד 8 בורות, יש מערכת נוספת שקיבלה את המים שלה מהערוצים הנקראים “נחל בן יאיר”, המים הועלו לפסגת מצדה על ידי שיירות פרדות או חמורים בשני שבילים.

טיול למצדה - נוף מרהיב

יוספוס ? יוסף בן מתיתיהו המקור שלנו להבנת המלחמה על מצדה. לפיו יונתן החשמונאי הראשון שביצר את מצדה, יש ויכוח אם זה אחיו של יהודה או שזה כינוי של א.ינאי – החשמונאים באמת בנו ביצורים במדבר, בנו את סרטבה ואת הורקניה ואת מכוור בעבר הירדן ואת קיפרוס וואדי קלט, הם בנו ביצורים כדי שיוכלו להימלט אליהם בשעת איום וצורך. תקופת הנציבים שמושבם בקיסריה. החלה בארץ תסיסה אדירה כנגד השלטון הרומי, התנהגות הנציבים הייתה מרושעת ומושחתת. הנציבים היו מהנחותים של המערכת הדיפלומטית הרומית, זה הוליד מחאות תסיסות ומאבקים שנגמרו במרד.

העם היהודי היה מפולג ומסובך בין קנאים וסיקריים ועוד זרמים. הסיקריים למשל היו קיצוניים, דקרו את יריביהם (סיקה = סכין) וכל מי שחשדו ששיתף פעולה עם הרומאים. למעשה, הם דרדרו מאוד את מערכת היחסים והובילו לפרוץ המרד, הם בין הקבוצות הבולטות שהובילו לפרוץ המרד. שנת 66, מהומות בירושלים הלכו וגברו, אז יצאה קבוצת סיקריים, בפיקודו של מנחם בן יהודה הגלילי (מייסד הפילוסופיה הרביעית – חרות בכל מחיר , לעולם לא להיות תחת מרות של אדם בשר ודם)  עזבה את ירושלים ותקפה והסתערה על מחסני הנשק של מצדה, במטרה לבזוז נשק להמשך המהומות בירושלים. כאשר חזרו לירושלים, מנחם בן יהודה רצח שם בהתנהגותו הנפשעת את חנניה – כהן גדול בדימוס שהיה מתון יחסית, ואת אחיו חזקיה, לא מחזיק הרבה זמן עד שרוצחים אותו והסיקריקים ברחו מירושלים למצדה. במרד עצמו אנו לא רואים אותם מעורבים, גם לא בגמלא. 967 סיקריים חזרו ותפסו את מצדה בפיקודו של אלעזר בן יאיר. הם מחזיקים מעמד גם לאחר נפילת ירושלים בשנת 70, בימי טיטוס. יוספוס מספר לנו על המורדים במצדה שפשטו על עין גדי והרגו יותר מ-700 נפש, רובם נשים וטף, כנראה זו הגזמה. הסיקריים היא קבוצה קיצונית ורצחנית, הייתה דוקרת בלי להסס יהודים שמשתפים פעולה עם רומאים, מי שלא שותף פעיל במרד היה צריך להירצח על ידם. היו קצת סיקריים אולי בצבא של שמעון בר גיורא, מעבר לזה הם לא מעורבים, למעט הפשיטות על עין גדי. הסיבה העיקרית לפשיטה, היא כדי לאגור אספקה, אך הם גם על הדרך הרגו יהודים שהניחו שמשתפים פעולה עם רומאים.

מצדה נפלה בשנת 74, בחורף לגיון 10 עם כוחות עזר ממדינות בנות ברית, לגיון מונה 5200 חיילים, כאשר יש משימה, מצטרפים כוחות עזר מסוריה, אסיה הקטנה ועוד, כנראה היו כאן 7000-8000 לוחמים ועוד כמה אלפי שבויים יהודיים.

כאשר פלביוס סילבה נכנס עם הרומאים למצדה, הוא ראה את הגופות מוטלות לפניו, מאות בני משפחות – נשים, ילדים ולוחמים מוטלים לאחר ששלחו יד בנפשם. ניתנה מיד הוראה לשרוף או לקבור את הגופות, אולי השבויים היהודיים היו צריכים לעשות זאת, עד היום נמצאו שלדים בודדים בלבד, לכן עד היום אומרים שלא סביר שהייתה התאבדות, יהודים הרי נמנעים מהתאבדויות מסוג זה, זה חריג ולא מקובל, אך יש שורה של דוגמאות המתוארות על ידי יוסף בן מתיתיהו עצמו, השאלה היא האם הוא מקור אמין. יוסף מקובל במחקר כמקור אמין ומדויק למדי, יש רק פה ושם תקלות – בדרך כלל בנושא המספרים, נוטה להגזים, כמו היסטוריונים אחרים. 967 זה מספר הגיוני.

האם יוסף בן מתיתיהו הוא מקור אמין? איזו מידת אמינות יש להקנות לו? האם בכלל היה במצדה בזמן המצור? הוא עזב את ירושלים בשנת 70, עבר לרומא לחסות אספסיאנוס וטיטוס בנו לאחר שטיטוס כבש את ירושלים. איך הכיר את נאום אלעזר בן יאיר. למרות שלא היה? הייתה לו גישה לארכיונים של הצבא הרומי, קצינים רומאיים שפעלו כאן, היו אז ברומא בחיים, הוא לא יכל להמציא דברים מדמיונו, בוודאי שמע מהם, אלו היו דברים שכנראה קרו. ההיסטוריונים הרומאים כותבים דברים שלדעתם כנראה היו, זהו לא הנאום היחיד שיוספוס מביא לנו ומתאר, למרות שלא היה נוכח, גם תוקידידס, היסטוריון יווני היה ממציא נאומים.

נק פריצה מערבית

מעל הסוללה הרומית בולט חסרונה של חומת הסוגרים שנהרסה במהלך המצור. בחודש ניסן 73 או 74 , העלו הרומים מגדל מצור שגישר על הפרש הגובה בין ראש הסוללה לראש המצוק והחומה. בזמן המצור הופגז האזור בידי מכונות הארטילריה הרומיות וכל כך יעידו הקליעים וראשי החיצים שנמצאו במקום. המורדים התגוננו באמצעות אבני דרדור גדולות. קעקוע החומה ושריפת חומת העץ והעפר שהוקמה בידי המורדים מבפנים , הביאו להכרעה הצבאית. הרומים בחרו מקום זה בשל הפרש הגבהים בין גבעת מצדה למצוק ההעתקים, ההפרש הוא פחות ממאה מ’. אנו במקום בו הורדוס בנה חומת סוגרים, אנו רואים שורת חדרים לא מסיבית, המצוקים עצמם הם חומה, חומת הסוגרים נועדה למנוע צניחת אנשים לתהום. מצדה מבוצרת לא רק בביצור טבעי, אלא גם בחיזוקים, כמו החומה שמקיפה, שהיא לא עבה במיוחד, איל מצור כאן יכול לסכן את החומה, אם כבר מצליחים לבנות. שפכו סוללה והרכיבו אותה תחת אש. הגבעה החרוטית הקטנה, היא גבעת הקברים. הדייק יורד ממנה לכיוון צפון (ימינה), שם פוגש מחנה רומי קטן – זהו המחנה ה – 5, משם הדייק ממשיך הלאה ויורד את המצוק ההעתקים, אנו רואים את המחנה ה-6, זוהי מפקדתו של פלביוס סילבה, אנו משוכנעים שכאן הוא הקים את המפקדה ולא במקרה, הוא נערך לנהל את כל נושא המצור, שפיכת הסוללה והבקעת החומה הייתה חלק מרכזי.

כנסיה

מרכזו של מנזר מתבודדים הביזנטי = לאורה (או LAVRA ביוונית יפה) . הנזירים חיו כל ימות השבוע בכוך, תא או חורבה קטנה, בבדידות ונפגשו רק בימי שבת אחר הצהריים וראשון, אז יכלו לקיים תפילה משותפת וארוחה משותפת אם היה מטבח. לא בכל לאורה זוהה מקום המתאים כחדר אוכל. יש מעל 60 לאורות. נזירים כאלו עוסקים בתפילות או קליעת מחצלות או עבודת כפיים אחרת בנוסף, זה היה מוקד המפגש שלהם. כנסייה טיפוסית, לא בזיליקלית, אין כאן חלוקה לאולם טווח וסיטראות באמצעות עמודים. יש אפסיס שפונה מזרחה. חלונות נועדו לאפשר כניסת אור.בחדר המבוא פסיפס לבן יפה. נכנסים לאולם המרכזי. האולם רוצף בפסיפס צבעוני והקירות עוטרו בדגמים שעוצבו מחרסים ומאבנים ששוקעו בטיח. חרסים ואבנים שקועים בקיר, מוכרים לנו מהעולם הביזנטי בתור שיטה לחיזוק הטייח. קצה האולם המעוצב כאפסיס (קיר מעוגל) השתמר למלוא גובהוובמרכזו חלון שזגוגיותיו נמצאו בחצר. כאן היה המזבח ומתחתיו נחצב בור שאולי שימש לקבורה או שמירת שרידים. מרחב זה היה תחום בסורג שיש מעוטר. גג הכנסיה כוסה ברעפי חרס שנמצאו בעשרותיהם במקום. בחדר המערבי רצפת פסיפס ובה דגמים צמחיים וצדליונים של פירות ושל סל לחם הקודש. סביב חצר הכנסיה חומת אבן נמוכה ובתחומה נמצאו כמה מבני משק. גג הכנסיה נוקז במרזבים מטויחים שהוצמדו לקירות החיצוניים. טיח לבן כיסה את הקיר ולא ראו את השכבה שאנו רואים היום, היה עוד ציפוי של טיח בהיר. הכנסייה מתוארכת למאות 5-6 לספירה, אפילו תחילת מאה 7. נפגעה כנראה מהכיבוש הפרסי האלים שהיה בשנת 614, תחילת מאה 7, לכל המאוחר הכיבוש המוסלמי שנת 638 .

ארמון מערבי – מצדה

המבנה הגדול במצדה 3700 מ”ר. נבנה במהלך שלטון הורדוס. נכנסים מבעד לחדר כניסה שבו ספסלים ותבליטי סטוקו. נחצה חצר מטויחת שתעלת מים נמצאת בצדה המזרחי . נכנסים לחצר מרכזית מטויחת היטב. בחצר מוצב מודל גרעין הארמון המפואר. בחלק זה של הארמון נמצא חדר שזוהה כחדר הכס על שום ארבעה שקעים שהתגלו ברצפתו. עולים לקומה השניה ורואים מכלול רחצה . זה המבנה הראשון שהורדוס בונה במצדה שורה של מחסנים, מאופיינים בדרך כלל בתור חדרים מאורכים ומלבניים, מקורים, ניתן לקרות עם לוחות עץ או גזעים, קנים וטיט. אל הארמון הזה הגיעו אנשים שביקשו להתארח ולפגוש את הורדוס שלו היו הרבה מס’ ארמונות במיקומים שונים – ביריחו, ירושלים, קיסריה, הרודיון ומכוור – ולא היה כאן באופן קבוע. הם התארחו כאן בחסות הורדוס. הורדוס נפטר ביריחו ונקבר בהרודיון, לבקשתו.

אנו רואים רצפות פסיפס מרהיבות, יש לבן פשוט ויש גם עיטורים האופייניים לימי בית שני. מה שמייחד דגמים אלו – אין דמויות ואין דיוקנאות, בימי בית שני, הקפידו מאוד בקיום הדיבר השני – לא תעשה לך פסל וכל תמונה לא תשתחווה להם ולא תעבדם. דגמים דומים למה שאנו רואים כאן, עם ורדה (רוזטה) אנו נראה בירושלים, אלו מאפיינים את ימי בית שני, גם הגל הרץ מוכר לנו מאותה תקופה. בתקופה ביזנטית כבר נראה אל שמש – הליוס וגלגלי מזלות בבתי כנסת, אך אנו בינתיים בתוך ימי בית שני, דיבר שני נשמר בהקפדה. הרצפה המפוארת מימי הורדוס, מי שהקים את הארמון המערבי. אז הקימו המורדים מתקן לא ברור, הבנייה הפרטצ’ית הזו אופיינית למורדים. הורדוס היה יהודי ממשפחה אדומית מגוירת שלושה דורות קודם, הורדוס היה רגיש לצרכי הסביבה היהודית.

 

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

Call Now Buttonהתקשר כעת!