ממש אבל ממש ממשית

אשמח את תשתפו את חבריכם:

מכירים את ממשית ?

דמיינו לכם שיירת גמלים ארוכה, ארוכה.

אתם, רכובים על סוס אפור לצד הגמלים, מסתכלים על האופק.

שם, כמו פאטה מורגנה, מפציעה ממשית.

בשבילכם, ממשית היא מים, מחסה וביטחון משודדי דרכים.

והיא ממש, ממש קרובה.

ממשית, לא כמו שדמיינתם

מה היא ממשית? ממשית (ממפסיס מיוונית) הייתה עיר לא רחוק מדימונה של היום.

כאן הייתה תחנת מעבר חשובה על “דרך הבשמים”, נתיב שיירות מרכזי בעת העתיקה וציר שינוע מוצרים יקרי ערך כמו מור ולבונה מחצי האי ערב וסומליה לערי הנמל בים התיכון.

זה לא היה איזה פונדק דרכים שולי ואת העושר הזה תוכלו לראות בביקור במקום.

ערים בישראל ובירדן הנמצאים על נתיבי השיירה נחשבים לאתרי מורשת עולמית של אונסק”ו.

מי בנה את נווה המדבר המדהים הזה?

היא נוסדה ע”י הנבטים, קבוצה של שבטים מחצי האי ערב.

הם ניצלו את עובדת היותם סיירי מדבר מנוסים כדי לבנות ולתחזק את נתיבי השיירות ובנו תחנות בדרכי המסע, מה שמוכר בארץ במילה הפרסית המאוחרת יותר “חאן”.

מסביב לאלו, פרחו ישובים עשירים וחקלאות מדברית.

העיר הנבטית הידועה ביותר – פטרה שבירדן – דווקא לא נבנתה על נתיבי שיירה, אלא הייתה מחסה נסתר לנבטים שלא יכלו להילחם ואולי סוג של בנק.

הנבטים חיו לצד האימפריה הרומית ושילמו לה מס, אך לא נשלטו ישירות עד תקופה מאוחרת יחסית.

בתקופה הביזנטית – הפכו הנבטים לנוצרים ואחרי הכיבוש הערבי – מוסלמים ואז נטמעו באוכלוסיית האיזור.

עושר בלב מדבר

מה הם השאירו אחריהם בממשית?

אם הייתם מגיעים למקום בשיירת גמלים, הייתם בוודאי רואים קודם כל את שני פונדקי הדרכים, מחוץ לחומות העיר.

אם הייתם נכנסים לעיר, הייתם עוברים בשער מרשים, בין שני מגדלי השמירה הגבוהים.

החומה, שאורכה מגיע ל-900 מטר מסביב לעיר, הייתה בשיא תפארתה בתקופה הרומית המאוחרת, אך מאוחר יותר נשרפה ונחרבה.

המשך הסיור שלכם, נכבדיי, תלוי בתקופה שהגעתם לעיר.

אם הגעתם לעיר לפני המאה שלישית, בוודאי תתרשמו מ”בית נבטו”, בית מידות ענקי המשתרע על 2,000 מטר מרובע.

שם המקום ניתן ע”י ארכיאולוגים בגלל הנבטים הרבים שבו, בניגוד להשפעות זרות בבתים האחרים.

על קירות נמצאו פרסקאות מהמיתולוגיה היוונית.

כאן היתה אורווה ל 16  סוסים – המקבילה לגראז’ מלא במכוניות יוקרה בימינו.

כאן נמצא המטמון הגדול ביותר בארץ – מעל עשרת אלפים מטבעות כסף.

את הכסף הזה אולי עשו ברחוב השוק הסמוך, ממכירת סוסי מרוץ גזעיים.

חול, אבק דרכים ומים

ליד בית נבטו, הארמון אולי נראה קצת דל, עם “רק” 1,000 מטר מרובע הכוללים חדר משמר, אולם קבלת פנים ועוד.

הבית הוא דו-קומתי.

ליד הארמון עומד בגאון מגדל שמירה בעל שלוש קומות.

עליו, בוודאי, עמד שומר וראה מרחוק כל סכנה מהמדבר הסמוך.

אתם תוכלו לטפס לקומה השנייה בלבד, בימינו ולצלם את העיר החרבה.

היו פה נוצרים?

אם הגעתם בתקופה הביזנטית, היו מקבלות את פניכם שתי כנסיות – הכנסייה המערבית (“כנסיית נילוס הקדוש”) וכנסיית הקדושים והמעונים, הצמודה למנזר.

אולי הייתם אפילו פוגשים את נילוס עצמו, שייסד את הכנסייה והשאיר את הכתובת “אלוהים הושע את עבדך נילוס, אוהב ישוע…”.

ואולי אתם כאן כדי לתרום כמה מעות ולהתפלל לצד העצמות הקדושות שהנזירים שומרים בכנסייה השניה?

בכל אופן, אתם חייבים להוריד מכם את אבק הדרכים, ולשטוף את עצמכם בפושרים, חמים וצוננים.

כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר

אולי יהיה לכם רגע לחשוב – איך לעיר המדברית יש מספיק מים לכאלו מותרות?

אז ככה – לעיר ממשית יש אוצר של מים מנחל ממשית הסמוך.

אם אתם סקרנים באמת, תוכלו לעלות במעלה הזרם לאורך הנחל ולספור, לא אחד, לא שניים אלא שלושה סכרים שנבנו כדי לספק מים לעיר ולחקלאות סביבה.

תוכלו לגעת ולהריח את צמחיית המדבר ואולי למצוא את גֶב ממשית – בריכת מים קטנה שנראית פלאית במדבר הצחיח.

גמל בשבִילֶי הזמן

אם הייתם מגיעים בשנת 1936, הייתם רואים משטרה רכובה בריטית ליד מבנה המצודה הישן.

מכאן יצאו ברֶיטים לפטרל בנגב ולכאן חזרו להשקות את הגמלים ליד הסכר החדש שבנו.

אם הייתם חוזרים ב- 2020, הייתם רואים את רחוב השוק מתעורר לחיים, כמו בימי קדם.

באמצע המדבר הייתם פוגשים מעין בעלי מלאכה “מסורתיים”:

נפח הזכוכית, הקדר, הנגר, נגנים ורקדנית, מוזיקאים, מספרי סיפורים ועוד!

לא, לא קיבלתם מכת חום – הגעתם לפסטיבל הממשית, שמתקיים כאן כל פסח מזה יותר מעשרים שנה.

אם תסיט מבט תסתכלו למעלה, תראו אותי. אני שם, על ראש המגדל, מנופפת אליכם ביד. שימו

“גן לאומי ממשית” בוויז ובואו!

קרדיט לצלם: מנו גרינשפן

לעוד טיולים באזור לחץ כאן

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

*