מחנה יהודה טעימות וסיפורים

אשמח את תשתפו את חבריכם:

שוק מחנה יהודה

אין כמו ירושלים ואין כמו השוק הצבעוני והמגוון בה, אשר משנה לשנה הופך מוסדר ומטופח יותר, רמת האוכל רק עולה.

כאשר ישנה תנופת פיתוח בתחום המסעדות והברים וכיום הם כבר מהווים מעל שליש מהעוסקים בשוק.

נדלג בין דוכנים למסעדות ונטעם ביסים של עדות שונות, מהעיראקי והכורדי, לגאורגי ולארגנטינאי, לרקע סיפורי שוק נוסטלגיים, יצירות אומנות עכשווית וניגונים של אז.

טועמים משקה בריאות של עוזיאלי, אתרוגים עם גת ומשקה הרמב”ם שבו אחד הרכיבים הוא ‘אהבת עולם’.

מבורכים ובריאים נצא אחרי שניסינו כמה שיקויים שיעזרו לנו לחיות אורח חיים בריא יותר.

המשקה של עוזיאל

השוק, שנודע בצבעוניותו הרבה, זוכה לעדנה רבה בימי בחירות לכנסת, כשנוהגים לבקר בו פוליטיקאים רבים.

הוא מוכר גם כמעוז האוהדים של קבוצת הכדורגל בית”ר ירושלים.

היסטוריית השוק

שוק מחנה יהודה החל להתגבש אט-אט בשלהי התקופה העות’מאנית בסוף המאה ה-19.

כאשר פלאחים ערבים מן הכפרים ליפתא, דיר יאסין, שייח’ באדר ואחרים שממערב לירושלים

החלו מביאים את תוצרתם החקלאית למכירה בדרך יפו סמוך לשכונת מחנה יהודה.

באותה תקופה עמד במקום מגרש ריק, שהיה שייך למשפחת חיים אהרון ולירו היהודית הספרדית האמידה.

הפלאחים ניצלו את המרחב הריק כדי להציע את מכולתם הן לעוברי הדרך והן ליושביו היהודיים של גוש הנחלאות.

יושבי הנחלאות חסכו לעצמם את ההליכה הארוכה עד לשוקי העיר העתיקה המרוחקים, וכך גם יושבי הכפרים הערביים.

השלטון העות’מאני לא התעניין כלל בשוק ההולך ומתהווה, ולא דאג לתשתיות כלשהן כמו סככות ובורות מים, וגם לא פיקח על המסחר המתקיים בו.

יושבי השכונות הסמוכות לשוק – מחנה יהודה ושכונת בית יעקב – נחלצו לא פעם לעזרתם של הפלאחים בימי שרב חמים במיוחד, והשקו אותם במים צוננים.

בחלוף הזמן הציבו הפלאחים לעצמם סככות רעועות ודוכני עץ, ובתוך כ-15 שנה הפכו אלה למבני פח ועץ קבועים.

אז גם החל להתגבש שמו של השוק – בתחילה נקרא “שוק ולירו”, על שם בעל המגרש.

אך בהמשך החל להיקרא “שוק מחנה יהודה” על שם השכונה הסמוכה מעבר לכביש.

גילי שולץ מורת דרך

בתמונה עם ימית בלאס חברתי ומורת דרך.

המנדט הבריטי

התפנית המשמעותית במראהו ובארגונו של שוק מחנה יהודה התחוללה בתקופת המנדט, שנים ספורות בלבד לאחר שירושלים נכבשה על ידי הבריטים.

המושל הראשון של העיר, רונלד סטורס, ראה בשוק חשיבות עליונה בשימור אופייה המסורתי של ירושלים, ובעידוד תושביה לעבוד ולהתפרנס בעצמם.

מאידך, לא יכול היה לשאת את מראהו העלוב של השוק, העומד במקום כה מרכזי על אם הדרך לעיר העתיקה.

בשל כך מינה את האדריכל ומתכנן הערים צ’ארלס רוברט אשבי לתכנן באופן מסודר את השוק.

כך שיכלול תשתיות ביוב, סניטציה, מים זורמים, תאורה, פתרונות לפינוי אשפה.

עיצב אשבי את שערי החומה ופינותיה בסגנון מזרחי, הכולל כיפות ושערים קשתיים.

ואף ייעד את מרכז השוק לכיכר קטנה ובה סביל מזרחי.

בחזית השוק הפונה לדרך יפו תכנן אשבי שדרת עצים, שנועדה להפריד בין השוק לבין הרחוב.

בסופו של דבר נגנזה תוכניתו של אשבי, בעיקר מסיבות תקציביות, והשוק המשיך לפעול במתכונתו הישנה בתנאים סניטריים ירודים ובמראה עלוב ומוזנח

קהל הקונים הלך וגדל, במיוחד לאחר פרעות תר”פ ותרפ”א, כאשר יהודים הססו להיכנס לשוקי העיר העתיקה.

במקביל השתנתה גם אוכלוסיית המוכרים בשוק.

מפלאחים ערבים לעולים חדשים יהודים ותושבי השכונות, שהתפרנסו ממכירת תוצרת חקלאית ומוצרי מכולת.

ישיבת עץ חיים

מי שניצל את המצב הייתה ישיבת עץ חיים, ששכנה ממזרח בצמוד למגרש בתוך חצר גדולה ורבועה. פרנסי הישיבה יזמו את הקמתה של שורת חנויות בצמוד לחומת החצר ממערב, אשר פתחיהן פנו אל המגרש.

מטרת החנויות הייתה לספק פרנסה ליושביה היהודים של העיר, ולהגדיל את קופת הישיבה מדמי השכירות שישלמו בעלי החנויות.

כארבעים חנויות נבנו במהלך שנות ה-20 וה-30, ובנייתן מומנה בידי נדבנים ותורמים, שקבעו את שמם בלוחות זיכרון מעל פתחי החנויות.

במקביל המשיכו לפעול הרוכלים והתגרנים במגרש ולירו, והבריטים רדפו אותם וניסו כל העת להשליט סדר וניקיון בשוק.

הם דרשו את הריסתן של כל סככות הפח והעץ, והוציאו צווים האוסרים על מכירת תוצרת חקלאית ללא פיקוח.

מכתבו של אחד התגרנים משנת 1922 ל”ועד העיר” ארגון שייצג את היהודים מול השלטון הבריטי.

הנושא את הכותרת: “הריסת החנויות הבנויות עץ על מגרש האדון חיים ואלירו בשכונת מחנה יהודה”, מלמד על המצב הקשה.

שוק הקבע הראשון

הוועד נחלץ לעזרת התגרנים, וסייע כלכלית על ידי מתן הלוואות לכמה מהם, שביקשו להפוך את חנויותיהם למבני קבע.

הוועד גם ניהל משא ומתן עם משפחת ולירו שהייתה בעלת הקרקע, ובסופו של דבר נרכשה חלקת אדמה בחלק הפונה לרחוב אגריפס.

עליה נבנו ארבע שורות חנויות בשני רחובות צרים שנקראו רחוב התפוח ורחוב האגס.

חלוצי החנויות הבנויות באזור זה היו ברובם בני העדה הפרסית שגרו בשכונת נווה שלום הסמוכה.

ובהם אליהו יעקב בנאי ובנו מאיר אליהו, אבותיהם של בני משפחת בנאי המפורסמת.

ברחוב האגס חלק מהמקימים העתיקו את מגוריהם אל הקומה השנייה והשלישית שמעל חנויותיהם.

ובהם גם מאיר אליהו, שביתו וחנותו שכנו ברחוב האגס 1.

כתובת זו שימשה לימים את נכדו הזמר,אהוד בנאי, כהשראה לשיר על שוק מחנה יהודה.

“רחוב האגס אחד, מעל לחנות הירקות,
הבית ריק עכשיו וחשופים הם הקירות,
אבל ספוגים הם זיכרונות של חג,
ריחות של יסמין וניגון ישן שלסעודה מזמין.

רחוב האגס אחד ליד מורטות העופות,
ספרי קודש ישנים מצהיבים בארונות,
ואין עצה ואין תבונה כנגד הזמן,
הולך לו הגדול מגיע הקטן.”

בראשית שנות ה-2000 שונה שמו של רחוב האגס לרחוב אליהו יעקב בנאי, שהיה, כאמור, מחלוצי השוק ואחת הדמויות הבולטות בו.

שינויים בשנות האלפיים

בשנת 2000 נחנך ברחוב אגריפס בסמוך לשוק מיזם מסחרי שנקרא “שוקניון”.

העירייה הזמינה את סוחרי שוק מחנה יהודה להעתיק את דוכניהם לבניין המרווח והממוזג.

אך המיזם נכשל כאשר הן הסוחרים והן הקונים נותרו נאמנים לשוק המקורי.

כיום מנוהל השוק על ידי “מינהלת שוק מחנה יהודה”, המורכבת מאנשי מקצוע, אנשי עירייה ונציגים נבחרים מבין סוחרי השוק.

המינהלת אחראית לאחזקה השוטפת של השוק ולפתרון בעיות וסכסוכים בין הסוחרים.

לחיים

מומלץ לשלב בסיור טעימות גם ביקור בשכונות הנחלאות הסמוכה לשוק.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)

מחנה יהודה טעימות וסיפורים
5 (100%) 2 vote[s]

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)