ג’וליס וירכא – סיור דרוזי מרתק

אשמח את תשתפו את חבריכם:

בעקבות הדרוזים – ג’וליס וירכא
 

ג’וליס וירכא מספרים את הסיפור שבו בכל בית נמצא את הקפה חם על הפינג’ן וקבלת פנים לתפארת, רב הבתים גרנדיוזים ומשדרים נוחות אין קץ.

אומנם הרחובות צרים ונראה שלא חשבו על חנייה, אף אחד גם ככה לא מקשיב לחוקי התנועה, אבל הכל איכשהו מסתדרים יופי ולכולם מרוחים חיוכים.

בכתבה זו אתמקד בשני כפרים דרוזים גליליים שבשבילי מסמלים ניגודים- ג’וליס וירכא.

לתפיסתי ג’וליס הינו כפר שמרני ובעל אופי סגור, חמולתי ודתי,

ואילו ירכא הצמודה בדרך להפוך לעיר חדשנית בעלת יוזמות בקנה מידה ארצי ועולמי.

אולי הכי קרובה לעיר מערבית מבין יישובי הדרוזים בישראל.

הדרוזים – העדה המסקרנת

כולנו יודעים שבני העדה הדרוזית מתגייסים לצה”ל, לובשים מדים ירוקים ומצטיינים בכל,

אנחנו מכירים אותם מהצפון ביחד עם פיתה דרוזית ולבאנה וכמה עלי גפן וכרוב מגולגלים,

מבחינתי האוכל הדרוזי הוא הטוב בעולם.

ועל אף כל שציינתי אנחנו עדיין בקושי מכירים אותם.

הדת הדרוזית נסתרת ואפילו לא כל הדרוזים חשופים לספרי הדת כולם, הדרוזים חיים באופן מסורתי בכפרים,

יש להם בתי תפילה ומסורות עתיקות יום סביבן, סיפורי גבורה, יזמות, קונפליקטים פנימיים ומורכבות.

הדרוזים בישראל משולבים בכל מערכות החיים ושומרים על ייחודם הדתי והתרבותי.

ג’וליס וירכא הם הדוגמא הנהדרת לכך.

ג’וליס – פה זה לא רומא

הכפר ג’וליס נקרא על שם יוליוס קיסר שניתן להגות את שמו גם ג’וליוס, בימיו ככל הנראה במרחב שכן כפר רומי,

בחלוף השנים בערבית השם השתבש והפך לג’לס, המשמעות היא – “ישב” ואכן הטופוגרפיה של הכפר נמוכה ביחס ליישובים דרוזים קרובים,

ג’וליס בגובה 150 מ’ שרידי שיחי הצבר מעידים על כך שבתקופה העותמאנית אכן התקיים פה כפר ערבי שנשא גם הוא את השם,

אפילו במאות 14-16 היו יהודים בכפר בתיעוד ההיסטורי.

דמוגרפיה וקדושה בכפר ג’וליס

החל מ-1887 ידוע לנו על מגוריהם של 360 דרוזים שהתבססו והרחיבו את הכפר במשך 150 שנה וכיום לאחר הגירה חיובית והתרבות כבר מונית מעל 6000.

בכפר קיים מרכז רוחני לשייח אמין טריף ואביו טריף טריף מנהיגים רוחניים הנחשבים ביותר אשר שרר סביבם קונצנזוס.

בשנת 1993 אמין אל טריף מת בן 100 אחרי 65 שנות הנהגה, נודע כמשכין שלום וזכה להערצה, 1990 קיבל פרס ישראל, נקבר בביתו בחדר בו גדל.

את האתר פוקדים המאמינים ואף מבקרים סקרנים המכונים תיירים, ישראלים בעיקר, אך לא רק.

לפי צוואה מואפק הנכד ינהיג ויעמוד בראש מועצה דתית דרוזית ואכן המנהיגות של העדה נותרה בתוך המשפחה או במקרה הזה החמולה,

זאת חרף התנגדויות רבות שעלו וקראו לבחירות דמוקרטיות.

ליד אמין טריף – שייח עלי פארס או אולי הפוך

שייח עלי פארס מהבולטים המיודדים עם משפחת טריף בקשר קרוב, חכמי דת מלבנון וסוריה היו באים להתייעץ עמו.

השלישי בחשיבותו, נולד בירכא ב1704, ליד הבית שלו קיר אדום.

בגיל 20 התבודד 46 ימים במערה, משפחת טריף דאגה לו למזון, עד שעבר לגור איתם.

לאחר מותו מחלוקת בין ירכא לגוליס על מקום היקברו, בטקס הלוויה ראש העדה ויתר על ההנהגה הרוחנית והעניק למשפחת טריף מכיוון שטיפלה בשייח עלי פארס.

מאז כבר 250 שנים משפחת טריף מחזיקה בהנהגה רוחנית וקבורים ליד עלי פארס.

נשמות טובות הדרוזים

הנשמות נבראו במספר קבוע, אחר כך לבשו צורה וגוף, אחר כך נברא עולם ורק אז חיות וצמחים, מאוחר יותר דת הייחוד,

שהייתה גלויה לכולם וממנה נוצרו דתות אחרות של שבעה הנביאים.

גלגול נשמות הוא חלק בלתי נפרד מיסודות האמונה הדרוזית, לפיה הגוף הוא כמו בגד, מסתיים מתחיל, זכרון גלגולים –

סך מצוות נשמרות לשכר ועונש בגלגולים.

ר’ בנימין מתודלה כתב ב1167 “אומה בשם דרזיאן חסרת דת יושבת בהרים הגדולים ואין להם מלך ושופט, הר החרמון גבולם,

אומרים נפש היוצאת מגוף תיכנס לגוף ילד, אוהבים ליהודים ואין אדם יכול להילחם עמם”. על מנת לשמור על בטחונם מתגוררים בדרך כלל בהרים.

ג’וליס וירכא – לא רק חקלאים

במרכז רכס תפן, כפר שני בגודל אחרי דליית אל כרמל, מעל 16000 תושבים,

במרחב אותרו ממצאים ביזנטים וצלבניים המעידים על היסטוריה נוצרית.

במאה 19 תיעוד לגרעין יהודי ובית כנסת, התושבים גידלו בחקלאות בעל את מיני הארץ –

זית תאנה גפן חרוב רימון, איתם גם טבק, תעשיית כוורות ודבש.

המאה התחלפה ואנחנו במאה ה20 ולא נשארו כמעט חקלאים.

אחרי מלחמת ששת הימים, שינה היישוב אופיו והשתלב בגיאות כלכלית של אחרי המלחמה,

נבנו אז מפעלים רבים – מפעל המתכת של האחים קדמאני ומתפרת גיבור, מרכז תעסוקה אזורי לגברים ולנשים ועוד.

הכפר מוביל בתעשייה ומסחר בארץ נחשב מהמתועשים ביותר.

יהודי אמריקאי תרם מרכז תרבות וחלל דרוזי על שם אילן רמון, כולל פלנטריום עם טלסקופים.

שנות ה60 כשהונחו קווי חשמל ומים, היישוב היה בגרעון וגייס 10 מליון לטובת פיתוח.

קודם בנייה אח”כ היתרים ואכן ההצלחה הגיעה, פעלו והשיגו הסכם ממשלתי בו יישובים דרוזים יקבלו תקציב שווה לעיירות פיתוח כמו כרמיאל שהפכה לעיר.

מתקציב 2 מיליון ב92 היום 200 , דיור 90% חינם למשוחרר מגביר את המוטיבציה לגיוס.

קברי צדיקים בירכא

כיפת המלונים הינה ציון קבר לצדיק האנונימי, כיפת יוסף הצדיק, לפי אמונתם הינה קבר יוסף בן יעקב.

היהודים מזהים פה קבר של חושי הארכי – חברו ויועצו של המלך דוד, על שמו קרוי הכפר.

בימי הביניים פקדו יהודים מכפר יאסיף את הקבר ועוברי דרך השאירו רשמיהם ותיעדו זאת.

מקאם כמו מיקום הוא נקודת ציון, סת שרה – אישה חשובה שגייסה מאמינים לאחר שהגבר שנשלח נרצח,

פנתה לנשים שהשפיעו על הבעלים ובכך הצליחה.

בחברה הדרוזית האישה יכולה להגיע למעמד דתי זהה לשל הגבר, כיום נהוג לשים במקאם נרות.

סת הוא כנוי לאישה שלא התחתנה, מצנפת היה פעם לבוש מכובד, מצנפת מוענקת על ידי שני חכמי דת והיום רק בסוריה ולבנון יש בעלי מצנפת.

סמטאות האומנות והאמונה

סמטאות האהבה הינן רעיון של מורת הדרך ימית בלס, שהובילה ויזמה שינוי חברתי בו הדימיונות, החלומות, הקונפליקטים

וכל מה שמעסיק את האומנים המתגוררים בכפר,

מתלבש בצורת יצירות אומנות על קירות הסמטאות ומבטא את מה שיש למקומיים לספר לאורחים.

יוזמה יוצאת דופן שגורמת לקבוצות להתאהב ולרצות ללכת לאיבוד בכפר הפסטורלי הזה.

זוהי תערוכה במרחב הציבורי, תערוכת אמנות קסומה ומרגשת המוצגת בסמטאות העתיקות של הכפר, הרקע הוא אדום,

על פי המסורת הדרוזית הצבע האדום – מסמל אהבה, אומץ, גבורה ואת צפונות הלב.

האומנים בכפר התבקשו לצייר רוחניות. חשש מאובדן מסורת ואינטימיות של העבר לעומת ההליכה לקידמה,

מי יעביר חכמה עתיקה לדורות הבאים, מדאיג שכבר אין כמעט דתיים.

הלב של ימית, פועם איתנו בכל פסיעה.

 

סמטת הנשים הדרוזיות

נשים ציירו ויצרו, ציור של האמא הדרוזית, מטפחת וחינה – מסורת אל מול מודרניות.

נעבור לצד בית שייח עלי פארס שקודם כתבנו עליו, אחד מהקדושים המכובדים,

בזכותו טריף קיבלו הנהגה, שקע בקיר מתחת לקשת הדרוזים בדרך כלל הולכים ומנשקים.

בדת הדרוזית נשים יכולות להתקדם בסולם הדת לעוקאל ולהיות שייחיות, שוות לגבר, איסור בריבוי נשים ואישה מתגרשת מקבלת חלק מהירושה.

נשים משכילות, אקדמיות, עובדות, מפרנסות ופער אל מול הגבר החייל הקרבי שנשאר בקבע.

לגבר דרוזי אישה אחת, אסור לו להחזיר את גרושתו או להימצא עמה תחת אותה קורת גג, עד סוף ימיו, לא רשאי להתבודד עם אישה שאינה קרובת משפחה ישירה.

אין מיסיון, אין קנאות דתית, אבל נישואי תערובת נחשבים לעברה חמורה, הנשים בכפרים ג’וליס וירכא – מלאות סיפורים.

שביל הבנים הדרוזים שעובר בג’וליס וירכא

אחרי ביקור בחנות תבלינים אליה נגיע אם נעקוב אחרי הריחות,

נבחין בשער צלבני ממאה 12 באמצע גרעין הכפר ופארק פסלים מעשה ידיו של סלמן מולה אומן אבן  מהידועים בארץ ובעולם,

משתתף בשחזורים של אתרים ארכאולוגים ובתערוכות בקנה מידה אוניברסאלי.

לפני שנסיים את הסיור שלנו בירכא, כדאי שנשים לב לשני מרכזי קניות ייחודיים שאין כמותם בארץ,

מרכז המזון ירכא שמושך קניינים מרחבי כל הגליל והארץ ואת חנות מיי בייבי,

קומפלקס עצום המשתרע על פני 20,000 מ”ר המוקדשים להגשמת חלומות של ילדים והורים, פארק שעשועים וסופר – סטרטאפ של חוויית קנייה!

אנו הולכים על חלק מתוואי שביל הבנים הדרוזים העובר בכל הכפרים הדרוזים בארץ.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

Call Now Buttonהתקשר כעת!