חוץ מפסיפס השכונות המדהים שנוצר בנחלאות אנחנו מוצאים גם שלל בניינים ומוסדות מיוחדים בין סמטאות השכונות.
הקבר נמצא ברחוב יוסף שוורץ 10.
רבי אברהם מרדכי אלתר הידוע גם בכינויו המפורסם- האדמור מגו”ר נקבר בחצר ישיבת אמת גור.
הרב נפטר במלחמת השחרור ואי אפשר היה לקברו בהר הזיתים. הקבורה אמורה הייתה להיות קבורה זמנית בלבד אבל היא הפכה לקבורת קבע.
בנו של רבי אברהם מרדכי אלתר – מנחם אלתר שגם הוא כיהן כאדמו”ר, נקבר לצד אביו. ליד מקום הקברים הועמד קיר זהה לקיר הישיבה בגור שבפולין.
המקום הפך להיות מקום עליה לרגל לחסידים.
הניסיון הראשון להקים בית ספר מיסודה של חברת אליאנס היה בשנת 1867 בעיר העתיקה.
היוזם היה יוסף קריגר – היועץ היהודי של הפאחה העות’מאני.
כמו גם לניסיונות אחרים בתחום כמו הקמת בית ספר למל או בית ספר דורש ציון, ההתנגדות של הקהילה האשכנזית בירושלים היתה חריפה.
כאשר הודח קריגר ממשרתו גם רעיון בית הספר נגנז.
בשנת 1879 נרכשה הקרקע שעליה יקום בית הספר מחוץ לחומות העיר העתיקה על ידי ליונל רוטשילד וסמואל מונטגיו חברי הועד של אליאנס בלונדון,
ובשנת 1882 הוקם בית הספר על ידי ניסים בכר. היה זה בית ספר מקצועי ועיוני כאחד ולא רק יהודים למדו בו אלא גם נוצרים ומוסלמים.
שמו הראשון של בית הספר היה “בית התורה והמלאכה”.
שפת ההוראה העיקרית הייתה צרפתית אבל לימדו בו גם עברית, ובתקופה מסוימת לימד בו גם אליעזר בן יהודה , מחייה השפה העברית.
בית הספר שימש גם כמעין בית חרושת וייצר מוצרים, והתלמידים השתתפו גם במלאכה.
מוטו של בית הספר לספק השכלה ומקצוע לתלמידיו על מנת שלא יאלצו לחיות מדמי החלוקה.
בתפקיד אם הבית בפנימייה שימשה אשתו של ניסים בכר ,היא אשר דאגה למזון ואוכל וכמובן לבגדים , ובעת משבר לילדים שימשה כאם וככתף לגעגועים לביתם.
בין המקצועות היו פיסול, עבודה בעץ, פחחות ועוד שאר מקצועות כפיים.
לימים הוקם ליד בית הספר בניין נוסף הנמצא עד היום בצומת הרחובות אגריפס וכי”ח והוא שימש כבית ספר לתורה והבניין הישן שימש כבית ספר למלאכה.
בשיא גדלו הכיל המוסד: בית ספר לתורה, בית ספר למלאכה, בית ספר לבנות וגן ילדים בהם למדו למעלה מ – 700 תלמידים.
בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, נסגר בית הספר והמבנה הושכר לבית היתומות ויינגרטן.
בשנת 1970, רכשה חברת כלל את השטח והקימה עליו בניין משרדים וחנויות בגובה 20 קומות.
בית הספר הישן נהרס והשריד היחיד שנשאר ממנו הוא שער הכניסה לחצר שהוצב בחלקו התחתון של בניין כלל בחלק הפונה לרחוב יפו.
המרפסת נפתחה לראשונה לציבור בסוף מאי 2016 המרפסת ממוקמת בקומה החמישית של מרכז כלל בקצה מדרגות הספירלה של הבניין בסמוך לשוק מחנה יהודה,
בגובה של 12 מטרים מעל מפלס הרחוב, בליבה של ירושלים.
מתחם המרפסת מתפרש על 285 מ״ר בקומה החמישית של המרכז המסחרי בבניין ופתוח אל גג הבניין ששטחו כ- 1650 מ״ר.
על שטח הגג והחלל הפנימי הוקם מרחב שמחבר בין אמנות למודעות סביבתית.
מהשילוב מתקבל גג ירוק וייחודי, מרחב ליצירה, מחקר ומשחק ו חלל שמהווה מקום לשימוש ציבורי בתחומי אמנות, קיימות וקהילה.
ליבה של המרפסת הינו שטח רב שימושי המיועד לפנאי,
מפגשים ואירועים ולצידו הוקמו מספר מרכזי תוכן אותם מובילים חברי קהילת מוסללה, כאשר כל אחד מהמרכזים מציע מגוון קורסים, סדנאות והרצאות.
לרשות הציבור הרחב פועלים באופן שוטף במרפסת ללא עלות גלריה, ספריה, מטבחון, פינות ישיבה, ורשת אינטרנט אלחוטית.
המקום מהווה מרכז לאומנות, תרבות וקיימות.
מתחם המרפסת הוקם בשיתוף עם חברת הניהול והאחזקה ״מיקדן״ ובשיתוף עם בעלי העסקים בבניין.
המקום פתוח לציבור בין הימים א-ה’ בין השעות 10:00-18:00
זהרי חמה הוא מבנה יוצא דופן הכולל בתוכו בית כנסת ובית מדרש הכולל שעון שמש ברחוב יפו 92 במרכז העיר בסמוך לשוק מחנה יהודה ונוסד בשנת 1908 התרס”ח.
בשנת 1905 רכש רבי שמואל לעווי את הבית ברח’ יפו 92 במטרה להקים את “הכנסת אורחים תפארת ציון וירושלים” שיספק לעולים החדשים כעין “מרכז קליטה” נוח וידידותי.
בזמן בנייתו היה הבניין הגבוה ביותר בירושלים שמחוץ לחומות, וגם כיום הוא מתנשא מעל בתי רחוב יפו הסמוכים לו.
הבית נבנה על ידי ר’ שמואל לוי, יהודי שעלה לארץ ישראל מרוסיה הלבנה (בלארוס של ימינו).
לפני עלייתו לארץ ישראל, נסע רבי שמואל לאמריקה כדי לגייס כספים למטרת הקמת בית הכנסת זהרי-חמה.
בשיקגו הוא הקים את “אגודת אחים אנשי דרוהיטשן” ואחר כך נסע לפריז ושם הקים את “חברת ש”ס וגם “חברת חיי-אדם” ולאחר מכן עלה לארץ ישראל.
ר’ שמואל לוי גר בירושלים ונחשף למצוקתם של העולים החדשים שהגיעו לירושלים שהיו מעוטי אמצעים וחסרי מקום מגורים.
במבנה היו מיטות וחדר אוכל.
המקום תופעל ותוחזק על ידי בני המשפחה ללא מטרות רווח.
בשנת 1925 נפגע הבית ברעידת אדמה ובית הכנסת ובית המדרש הועברו לקומת הקרקע בה הם פועלים עד היום.
בבית הכנסת “זהרי חמה” מתקיימות תפילות במשך כל שעות היום.
רחוב רחל אמנו 3, המושבה היוונית.
אדריכל: ספירו חורי, תחילת המאה ה־20.
ביקור בבית הפותח צוהר לחייה של משפחה יוונית בראשית המאה ה־20 בירושלים – בית משפחתו של ד”ר אפקלידס,
מעמודי התווך של הקהילה ומי שהיה מנהלו הראשון של בית החולים העירוני הטורקי בשלהי המאה ה־19.
ד”ר פוטיוס אפקלידס (1864 – 1916) היה המנהל הראשון והרופא הראשי של בית החולים העירוני בירושלים בתקופה העות’מאנית,
מ-1891 ועד מותו ונשא גם בתואר רופא עיריית ירושלים. בשל הקושי לביטוי שמו, כונה על ידי תושבי ירושלים ד”ר פוטי.
אפקלידס היה יווני יליד העיר בורסה שבטורקיה של ימינו.
הוא הגיע לירושלים עם אמו לאחר שסיים לימודי רפואה באוניברסיטת איסטנבול והפך מקורב לבני כל העדות בעיר.
בתחילת שירותו בעיר התגורר בשכונת ממילא, סמוך לבית הקונסול האמריקאי קלארק.
אפקלידס שימש בנוסף לתפקידו כמנהל בית החולים העירוני גם במשרה רשמית ממלכתית של “רופא העירייה”,
ולבש גלימת שרד רקומה באיירועים רשמיים, ועטה מדליות ציון לשבח על תפקודו.
בשנת 1901 העניק לו הסולטאן עבדול חמיד השני אות כבוד עות’מאני בצו מלכותי (פירמן). קיימת סברה כי אפקלידס הוא “הרופא היווני” ברומן תמול שלשום לש”י עגנון.
בירושלים הכיר והתחתן עם מריה סמטופולו,
לזוג נולד בן, אלכסנדר, ושתי בנות הלני וקליפסו, שנודעו בעיר בשל יופיין.
היום הבית משמש כמוזיאון קטן לבני העדה היוונית, שוּמר כמוזיאון ובו ריהוט, שלל חפצים ותמונות של הרופא ושל בני משפחתו.
הדרכה לקבוצות בתיאום מראש.
בניין עיני הוא בניין רב קומות הממוקם ברחוב אגריפס פינת שילה.
מאחורי הבניין נמצאת ישיבת נהר שלום והאגדה מספרת שראש הישיבה הרב מרדכי שרעבי גילה שהבניין שמקימים בסמוך לישיבה מתעתד להיות בניין רב קומות שיסתיר לבניין הישיבה את השמש.
הרב הטיל קללה על הבניין, ומאז נחשב הבניין כ”מקולל”.
הבניין נבנה על ידי הקבלן מאיר עיני במהלך שנות ה-60 והוא אמור היה להיות בית המשכן בתוכו דירות, חנויות ומשרדים.
כבר זמן קצר לאחר בניית הבניין ופתיחתו לעסקים, לא שרתה הברכה על המקום דיירים שגרו בו התחלפו לעיתים קרובות, עסקים קרסו,
ובבית היה הסניף המרכזי של תנועת “כך” שהוצאה מחוץ לחוק, והיה נראה שהקללה עובדת.
לא ברור רק מה קדם למה : האגדה לחוסר ההצלחה או חוסר ההצלחה לאגדה.
במשך הזמן, בגלל הביקוש הנמוך, עברו להתגורר בבית אנשים מעוטי יכולת ועובדים זרים שנהנו מהמחיר הנמוך, ואלה רק נתנו הוכחה נוספת בדבר נכונותה של הקללה.
אבל במרוצת השנים התברר שהיו עסקים שכן נחלו הצלחה בבניין הזה כמו:
סטקיית ג’ינג’י או המאפיה “הבחירה הטבעית”, ומספרים שבעלי המאפיה ערכו טקס בו ברכו את הבניין ואף קראו לו “הבניין המבורך”.
יש האומרים שכאשר שאלו את הרב שרעבי אם הוא קילל את הבניין תשובתו הייתה חד משמעית: “לא היו הדברים מעולם”.
ישיבת נהר שלום ממוקמת במורד רחוב זיכרון טוביה וגובלת ברחוב שילה.
לצידה של הישיבה ניצב מבנה מודרני גבוה בן שש קומות.
זהו בניין עיני הנודע גם “כבית המקולל” בניין זה עומד על פי רוב ריק, וכל העסקים שנפתחו בו במהלך השנים – כשלו.
בירושלים מספרים כי כאשר נבנה הבניין בשנות ה- 70 ביקש המקובל ראש הישיבה מבעליו שלא יחסמו את אור השמש, אלא שהיזמים לא נענו לבקשה, והקפדתו של רבי מרדכי שרעבי הובילה לכישלונו של האתר הממוקם במרכז ירושלים עד יום זה.
הישיבה נקראת נהר שלום על שם ספרו של המקובל הידוע רבי שלום שרעבי ‘הרש”ש – (השני)’.
הנלקח מהפסוק בישעיה (סו, יב): כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹטֶֽה־אֵ֠לֶ֠יהָ כְּנָהָ֨ר שָׁל֜וֹם וּכְנַ֧חַל שׁוֹטֵ֛ף כְּב֥וֹד גּוֹיִ֖ם וִֽינַקְתֶּ֑ם עַל־צַד֙ תִּנָּשֵׂ֔אוּ וְעַל־בִּרְכַּ֖יִם תְּשׇׁעֳשָֽׁעוּ.
הישיבה נוסדה על ידי רבי מרדכי שרעבי (1908-1983) , שהיה מקובל גדול בתורה וזכה לכינוי המכובד “זקן המקובלים”
רבים היו משחרים לפתחו של הרב שנודע כפועל ישועות, כדי לקבל את ברכותיו.
את הכספים שאנשים תרמו הקדיש הרב לאחזקת הישיבה ולתרומה לנזקקים ולצדקה.
הוא ואשתו לאה לא הביאו ילדים לעולם וחיו בצניעות רבה.
מבין תלמידיו אפשר למנות רבנים מפורסמים וגדולים בתורה כגון הרב עובדיה יוסף, הרב מאיר גץ, ואת הרב שלום שמואלי.
הרב שמואלי עמד בראשות הישיבה אחר פטירתו של הרב שרעבי, וכיום ממלא את התפקיד בנו הרב בניהו יששכר שמואלי.
בישיבת ‘נהר שלום’ לומדים עשרות תלמידי חכמים את תורת הסוד והקבלה.
ראש הישיבה כיום הוא הרב בניהו שמואלי הנחשב למקורבו ותלמידו של הרב עובדיה יוסף, ומוכר כמקובל בעל שם.
בצעירותו הסתופף הרב בבית מדרשו של המקובל הרב יצחק כדורי זצ”ל, שם למד את תורת הסוד והקבלה.
כדוגמת מלונות אחרים בעיר, החל המלון כבית-תמחוי ומתן סיוע לנזקקים, אשר הוקם על-ידי הרב יעקב יוסף הרלינג ב-1905,
ככל הנראה ברחוב לייב דיין של היום, קרוב לשכונת מאה שערים.
בספרו “חלוצי הישוב” מכנה תדהר את בית-התמחוי “בית אוסף נדחים”, עקב מצבם הסוציו-אקונומי הירוד של מרבית דייריו, הזמניים והקבועים.
על פי תדהר, ניתנו הלינה וכוס התה של הבוקר תמורת תשלום קטן.
אף שהמחיר לא צוין במפורש, ניתן להבין מכינוי המקום שהמחירים בו לא היו גבוהים.
ב-1929 שכר אליעזר דב הרלינג, בנו של הרבי, מאת סאבא אל-אערג’, ערבי-נוצרי מבית ג’אלה, בניין מגורים ברחוב יפו פינת רחוב הלני המלכה והפכו למלון.
הבית מעוטר בקרמיקה וגם ראשי תיבות שמו של בעל בית המלון מופיעים על חזית הבית בשלט מקרמיקה.כצפוי, גם לשם הגיע השם החדש-ישן: מלון ורשבה.
חיש מהר חובר הבניין למבנה נוסף, גם הוא בבעלותו של אערג’, ומלון ורשבה החדש גדל פי שניים ושוב שינה את שמו: מלון ורשבסקי-הרלינג המחודש והמורחב.
משנות ה-30 של המאה -20 ועד הקמת המדינה במאי 48′ נהגו להתגורר במלון זה רבים מבכירי השלטון הבריטי בארץ וראשי הישוב העברי.
כ-15 שנים לאחר הקמתה של מדינת ישראל עדיין הלך שמו של המלון לפניו והיה שם דבר, וזה המשיך לארח אישים מרכזיים ובולטים במדינת ישראל, בין השאר-דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, אליהו גולומב ולוי אשכול.
מלון ורשבסקי-הרלינג פעל עד שנת 1966.
לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)
העיר העברית הראשונה, תל אביב, החלה כשכונה של יפו, עם 140 בתים בשנת 1909 והפכה לעיר הגדולה בארץ בשנת 1936. אולי האיש החשוב ביותר בתכנון העיר לקראת שנות השלושים הוא סר פטריק גדס (Sir Patrick Geddes). הארכיטקטים...
על פרשת דרכים בין מצרים לסוריה, נמצאת ארץ כנען, היום ישראל. היא תמיד הייתה מקום אסטרטגי חשוב, מעבר חשוב גם ביבשה וגם בים. היום נדבר על המעבר השני - נמלים בארץ בעבר ובהווה. הנמל שהיה במשך מאות ואולי אלפי...
חיפה – פנים רבות לה המלצה לטיול עירוני ססגוני ומלא הפתעות בעיר חיפה מולדתי בין סיורים היסטוריים לסיורי גרפיטי, סיורי ברים בלילה, סיורים פוליטיים ואקטואליים על התחדשות עירונית. יוצאת לטייל ממטולה עד אילת, אבל תמיד הלב שלי מחזיר...
