סיור עוקף עוספיא ודליית אל כרמל

אשמח את תשתפו את חבריכם:

עוספיא ודליית אל כרמל- חוויה דרוזית במרומי הר הכרמל

בין עצי אורנים, בנקודה הגבוהה ביותר בכרמל, ונוף מרהיב מסביב על גבולו של פארק הכרמל, משתרעים להם היישובי עוספיא ודליית אל כרמל.

לפי שרידים ארכיאולוגיים, עוספיא מיושב עוד מתקופת הברונזה.

בתקופה הביזנטית התקיים במקום כפר יהודי בשם חוסייפה,

וכן התגלו שרידי פסיפס גלגל מזלות של בית כנסת שעליו היה חקוק “חוסייפה” שתמונתו אף הופיעה של שטר של לירה ישראלית בעבר.

ההתיישבות הדרוזית הנוכחית החלה בעוספיא לפני כ-400 שנה במאה ה-17 בתקופתו של הנסיך הדרוזי הלבנוני פח’ר אל-דין אל-מעני השני.

הנסיך, שמרכזו היה בהר הלבנון, מרד באימפריה העות’מאנית והקים נסיכות.

עספיא הייתה אחד מתוך 17 כפרים שהוקמו בתקופתו בהרי הכרמל לביצור גבולה הדרומי של הנסיכות.

הדרוזים הקימו את יישוביהם בהרים, עוספיא ודליית אל כרמל, בעקבות היותם דת נרדפת.

ייתכן ומקור השם הוא “עסף”, שפירושו סוער בשפה הערבית ומתאר את מזג האוויר הקר והקשה השורר בחורף במקום.

בתקופת המרד הערבי הגדול סבלו תושבי הכפר מידי כנופיות ערביות ופנו לשכניהם בקיבוץ יגור לקבלת עזרה.

דרך אנשי יגור הגיעו הדרוזים בכרמל לאבא חושי שהיה אז מזכיר מועצת פועלי חיפה לבקשת עזרה.

בעקבות כך סוכם על שיתוף פעולה עם “ההגנה” – הדרוזים מסרו מידע מודיעיני וההגנה סיפקה נשק ותחמושת.

חושי זכה לכינוי “אל ראיס”. כמה שנים מאוחר יותר, הסתתר חושי בזמן מה שכונה “השבת השחורה” במשך כשלושה חודשים אצל השייח’ לביב, מוח’תאר הכפר, כאשר נמלט מן הבריטים.

לבסוף הוברח בבגדי אישה לקיבוץ יגור הסמוך. קשר זה הונצח על ידי מועצת עספיא בקריאת הרחוב הראשי ביישוב על שם אבא חושי, ובחיפה נקרא רחוב על שם עספיא.

מעספיא יצאה במלחמת העצמאות מחלקת המתנדבים הראשונה של מגויסים דרוזים בצה”ל. 8 מבני הכפר נהרגו בקרבות שחרור הגליל. בשנת 1956 הפך הגיוס בצה”ל לחובה על כל בני העדה, במיוחד בכפרים עוספיא ודליית אל כרמל.

שני קצינים מאנשי הכפר, כרם מנצור ומונה אסמעיל קבלאן (שהגיע במסגרת גדוד המתנדבים הדרוזים מסוריה) הם הקצינים הדרוזים הראשונים בצה”ל.

אחד המקומות המומלצים לביקור בכפר- הוא “כנאפה ובס” שם נוכל לטעום כנאפה מצוינת עם גלידה עשוי חלב עיזים. מעדן של ממש!

גרעין הכפר העתיק- בין הסמטאות הציוריות

הביקור בכפר מתחיל בסיור בין הסמטאות הצרות והשלוות. בעוספיא רוב התושבים הם דרוזים אך חיים בו גם נוצרים, בכניסה לכפר מיעוט מוסלמי בדואי וגם מספר יהודים,

שמרביתם הם סטודנטים באוניברסיטת חיפה, כך בשני הכפרים, עוספיא ודליית אל כרמל.

רוב בתי האבן של הכפר מקושטים בגפנים עתיקות ששריגיהן החסונים עולים מן החצרות, ולעיתים ממש מן הרחוב,

מהרבה מהבתים בצידו המערבי של הכפר נשקף נוף מרהיב למפרץ חיפה, העמקים והגליל התחתון.

הגפנים  מתפתלים על קירות הבתים, נפרסים כסככת צל נוטפת צוף על הגגות.

בערבי הקיץ עולים רבים מתושבי הכפר אל הגגות כדי לשבת תחת הגפן וליהנות מהענבים הטעימים ומאוויר ההרים הצח.

בהמשך מגיעים לבית התפילה הדרוזי – “החילווה”, המקום הקדוש ביותר לתושבי הכפר הדתיים.

בצמוד אליו התגלו פסיפס עתיק וכדי מטבעות זהב מהתקופה הרומית. בבית משפחת מנסור, חצר דרוזית טיפוסית עליה מטפסת גפן.

במקום ישנם מדרגות שמובילות אל מתחת לבניין עצמו, ושם מתגלה אבן רחיים עצומה ששימשה כבית בד עתיק וכיום עומדת משוחזרת ושמורה.

בובות לבושות בגדים דרוזיים מסורתיים משמשות להדגמה כיצד הכינו את הזיתים לקראת הכתישה וכיצד הפיקו את שמן הזית.

בכפר ישנו שוק גדול לפירות וירקות, מאפיות ומסעדות אותנטיות לצדדיו של הכביש הראשי החוצה את הרכס.

דליית אל כרמל- העיר הדרוזית הגדולה בישראל

הכפר דלית אל-כרמל נקרא ע”ש הכרמים המקיפים אותו (“דאליה” בערבית היא גפן).

ההתיישבות במקום, בדומה לעוספיא החלה בתקופת שלטונו של האמיר הלבנוני פח’ר אלדין אלמעני השני, במחצית הראשונה של המאה ה-17.

דליית אל כרמל מונה כ-17 אלף תושבים,  וזו העיר הדרוזית הגדולה ביותר בארץ, בעבר היה ניסיון לאחד את עוספיא ודליית אל כרמל, לא צלח.

תושבי הכפר ידועים כמכניסי אורחים וכמי שמשמרים את המסורת התרבותית לצד ניהול חיים מודרניים.

גרעין הכפר הוא רחוב ישר (ולא מתפתל), ולידו עוד 2 רחובות המקבילים אחד לשני.

כשהדרוזים הגיעו  להתיישב על ההר לא היו כפרים על הכרמל, ולמרגלותיו היו מספר כפרים מוסלמים עד שנת 1948,

ולכן הדרוזים בנו את הכפר כמו חצר סגורה – בית צמוד לבית למטרות הגנה, ובשל היותם דת נרדפת.

המעבר מבית לבית היה דרך הגגות ודרך שערים. גם המבנה של הכפר עוספיא דומה, אך כאן הוא בולט יותר.

מקאם אבו איברהים-  מערת הנביא האדום

אבו איברהים הוא אחד מחמשת הנביאים שהפיצו את הדת הדרוזית במאה ה-11 ומונצח גם בכרמל בכפרים עוספיא ודליית אל כרמל

על פי המסורת, לפני 360 שנה, בימי האמיר הדרוזי-לבנוני פאחר אל-דין אלמעני, התושבים הצליחו להישאר בכפר בזכות הצדיק אבו אברהים.

הצדיק היה מופיע רכוב על סוסו האדום להגן על תושבי הכפר כל עת שהיו מותקפים.

באחד הלילות של עונת הקציר שודדים ניסו לגנוב תבואה מהגורן, אך תושבי הכפר מיהרו למקום, הרגו שודדים אחדים והדפו את השאר.

למחרת התקיפה כנופיית השודדים את הכפר כנקמה. מספרם היה גדול עשרת מונים ממספר תושבי הכפר, שהתגוננו בחצר מקאם אבו אברהים.

גם הנשים והילדים השתתפו במערכה וקול תפילתם לנביא עלה ונשמע ביחד עם שקשוק החרבות.

לפתע הופיע פרש אדום רכוב על סוס אדום והחל להכות את התוקפים בחרבו, ממנה בקעה להבת אש אדומה.

התוקפים נרתעו ונסוגו מחצר המקאם במהירות הבזק ולא חזרו שנית על מעשיהם. לאחר שנעלמה הסכנה, היה נעלם לעומת כשבא.

מקאם הנביא אבו איברהים (מקאם פירושו בערבית אתר), הוא אתר דתי השוכן בשכונה המערבית בדליית אל כרמל.

המקאם הוא מערה תת-קרקעית שבה נהג הנביא אבו איברהים להתפלל, גודלה הוא 2 על 1.5 מטר. המערה חצובה בסלע סדוק.

אל המערה מובילות מדרגות היוצאות מתוך אולם מרכזי הבנוי מעל המערה.

בימים שבהם נרדף, הסתתר אבו אבראהים בתוך המערה (על פי המסורת, אבו איבראהים נמלט למערה דרך סדק שנמצא בתקרתה).

מעל למערה בנוי אולם גדול המשמש את המבקרים לתפילות ולהתכנסויות.

תאריך הקמת המקאם אינו ידוע, ויש לכך מספר מסורות.

אחת המסורות המקומיות מספרת שבזמן מלחמות נהגו הנשים והילדים למצוא מקלט במקום והגברים שיצאו לקרב הצליחו לנצח בהשראת הנביא.‏

משנת 2007 החלו בני העדה לקיים צעדה המונית למקאם. הצעדה מתקיימת מדי שנה בשנה ב-6 ביולי.

בית אוליפנט- היסטוריה והנצחה לגיבורי העדה

בית אוליפנט בדאליית אל-כרמל, נבנה על ידי לורנס אוליפנט בשנת 1884‏ כדי שישמש לו ולאשתו אליס בית נופש לחודשי הקיץ.

בחורף התגוררו בבית אוליפנט שבמושבה הגרמנית בחיפה. יחד אתם גר בבית נפתלי הרץ אימבר, מחבר “התקווה” ההמנון הלאומי ששימש כמזכירו של אוליפנט.

הבית והשטח סביבו אושרו בשנת 1981 כאתר לאומי, נכון לשנת 2012, ההכרזה עדיין לא אושרה סופית.‏

הבית שוכן במרכז הכפר הישן של היישוב, קרוב למקאם הנביא אבו אברהים. מהבית תצפית לכיוון נחל בוסתן, עין הוד, בית אורן וחוף הים של עתלית.

בשנת 1981 הוסב הבית לשמש כבית יד לבנים הדרוזים, על ידי אמל נסראלדין, אב שכול וכאתר להנצחת כלל החללים הדרוזים במלחמות ישראל.

מקום מומלץ במיוחד לארוחות הוא ה”מטבח של נורה”.

מדובר במסעדה ביתית כשרה שהוקמה על ידי נורה חסיסי, שהייתה שפית במסעדת מלון  “יערות הכרמל” ומארחת קבוצות לארוחות טעימות במיוחד על טהרת המטבח הדרוזי.

מומלץ במיוחד הוא העוף הממולא.

עוספיא ודליית אל כרמל ידועות בקסם ובעושר שלהן והסיור המושלב מאפשר להן משני העולמות שהיישובים נותנים לנו הצצה אליהם.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)

 

אשמח את תשתפו את חבריכם:

1 תגובה

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

*