אוצרות חופי הדרום

אשמח את תשתפו את חבריכם:

 

חוף פלשת 

מישור החוף הדרומי, או בשמו האחר, על שם הפלישתים שהתגוררו באזור בימי קדם, נחשב למעט מנומנם יותר מחלקיו האחרים של מישור החוף- המרכזי והצפוני, עם זאת הוא צופן בתוכו שפע אטרקציות ומגוון אתרים מרתקים.

חוף פלשת המשתרע מנחל הירקון שבצפון ועד לנחל שקמה בדרום, וגובל ממזרח בשפלה באזור תוואי מסילת הרכבת לוד – קריית גת.

מטעמי נוחות, וכיוון שחוף הנגב המערבי רובו ככולו מהווה כיום יחידה היסטורית-גיאוגרפית שאינה בשליטת מדינת ישראל (רצועת עזה), סופחו לקטגוריה זו גם חולות נתיב העשרה ומסלול הטיול בחוף זיקים, למרות מיקומם מדרום לנחל שקמה.

מודה ליורם טויטו על התמונה

חול, כורכר, חמרה וסחף 

מבחינה גיאומורפולוגית, מישור החוף הדרומי מחולק ל4 רצועות ממערב למזרח:

רצועת החולות, רצועת רכסי הכורכר, רצועת גבעות החמרה ורצועת קרקעות הסחף.

שינויי מפלס הים, עקב היווצרות קרחונים והפשרתם בתקופת הפליסטוקן,

(2.5 מיליון עד 11,700 שנה),

גרמו לתנועה של רצועת החוף מזרחה ומערבה על גבי החלק המערבי והנמוך של אזור התמורה הטקטוני הקדום בארץ.

תנודות אלו גרמו לחילופין להצטברות של סלעי משקע יבשתיים וימיים באזור זה, וכך נבנה הקומפלקס הכורכרי הפליסטוקני של ישראל.

רכסי הכורכר והחמרות הנמצאים ביבשה ובים לאורך חופי ישראל הם עדות, חלקית אמנם, לפריסת סלעי המשקע היבשתיים בתקופה זו.

אריה איסר העניק את השם “תצורת פלשת” לכל שכבות הכורכר, ואת השם “תצורת רחובות” לכל שכבות החמרה, וכן לשכבות החרסית הכהה, שנראו לו יבשתיות.

השם “תצורת אחזם” ניתן לקונגלומרט עבה, בעל תפוצה ניכרת בכל החלק המזרחי של מישור החוף,

והשם “תצורת יפו” ניתן לשכבות הביניים של חרסיות ימיות, נוסף על החרסיות שמתחת לחבורת כורכר, שזכו אף הן לשם זה.

ישנם מספר סוגי צומח במישור חוף פלשת, המושפעים מרסס מי הים אלו הם צמחים האופייניים לחוף כגון  מלחית אשלגנית ואגמון החוף.

שקעים בין החוליות מופיעים צמחי אגמונית הכדורים, וקנה-סוכר מצרי.

בתי גידול אחרים הם החולות הנודדים, החולות המיוצבים למחצה והחולות המיוצבים, רכסי הכורכר, קרקעות החמרה ובתי גידול לחים, כגון נחלים, ביצות ובריכות.

כל אחד מבתי גידול אלה מאוכלס על ידי חברות מצחים המיוחדות לו.

דיונות ניצנים – אשדוד ברקע יורם טויטו

התפתחות האדם באזור

בני אדם ישבו במקום עוד מימי קדם, בתחילה היו אלו מספר שבטי כנענים וכמובן הפלישתים שישבו לחופי מישור החוף הדרומי,

בעיקר באזורי יפו, אשדוד, אשקלון ועזה אך גם באזורים אחרים.

הביקוש לשטח אדמה זה נבע מהמיקום האסטרטגי לחופי הים התיכון, שהביא לפריחה מסחרית וכלכלית לכל העמים שהתיישבו באזור.

כמו כן, למעט שטחי החולות האזור היה נוח לחקלאות ונחלים רבים זרמו בו, דבר שעודד התיישבות באזור.

ראשוני המתיישבים היהודים שישבו במקום עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל התיישבו בעיר יפו שהייתה ברובה עיר ערבית.

בסוף המאה ה-19, עם הקמת המושבות הראשונות הוקמו במקום המושבות רחובות, נס ציונה, באר טוביה, גדרה, ראשון לציון ומאוחר יותר הוקמו תל אביב (תחילה כשכונה בשם “אחוזת בית”)

וכן התפתחו במקום יישובים חקלאיים ולא חקלאיים עם הזמן כגון כפר מרמורק, נגבה, בית דגן ועוד.

בשנות ה-30 ושנות ה-40, לפני ההחלטות על חלוקת המדינה

החל תהליך יישוב אזור מישור החוף הדרומי על ידי מספר יישובים כגון גברעם, תקומה ועוד על מנת לבסס את היישוב היהודי באזור זה ולקבוע עובדות בשטח לפני החלוקות המתקרבות,

ועל כן במבצעי חומה ומגדל ו11 הנקודות הוקמו יישובים גם באזור זה וכן על מנת לחבר את מרכז הארץ היהודי עם מעט היהודים שישבו באזור הנגב.

לאחר הקמת המדינה, הוקמו יישובים רבים באזור זה, בעיקר באזור הערים אשקלון, אשדוד וחבל אשכול (תחילה חבל הבשור)

על מנת לפתח אזורים אלו שלא יושבו כמעט בכלל עד אז.

באזור הוקמו בשנות ה-50 גם מספר מעברות ועיירות פיתוח כגון יבנה, נתיבות, שדרות ואופקים

אך עולים גם שוכנו במושבים וקיבוצים שהוקמו לפני קום המדינה או לאחריה.

כיום אזור זה הוא אזור מיושב ופורח עם חקלאות משגשגת,

חבל אשכול מספק תוצרת רבה לשווקים בארץ ובחו”ל.

חוף הדרום יורם טויטו

עמים עתיקים בארץ כנען

מבחינה היסטורית, טרם הגעת השבטים לארץ כנען ישבו במקום עמים רבים, ביניהם הפלשתים.

עם חלוקת הארץ התיישב בחלק מהשטחים בצפון המישור שבט דן, כאשר שאר השטח היה בידי הפלישתים.

דוד המלך כבש את האזור מידי הפלשתים והאזור עבר לשליטת ממלכת ישראל המאוחדת בנחלת שבט יהודה.

עם היפרדות הממלכה המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה עבר אזור זה לשליטת ממלכת יהודה, אף על פי שנכבש בהמשך מספר פעמים על ידי ממלכת ישראל ועל ידי מצרים.

עם כיבוש הארץ על ידי ממלכת אשור נכבש גם אזור זה על ידם, אך עם עזיבת הכוחות את האזור הוא שב ונכבש על ידי ממלכת יהודה.

הערים החשובות בכל התקופות באזור זה היו יפו, אשדוד, אשקלון ועזה.

בהמשך נלחמו על כיבוש האזור גם היוונים, הפרסים והחשמונאים.

ערים אלו שימשו כמוצא חשוב לים ולכן הייתה להן חשיבות אסטרטגית.

בעת השלטון הערבי המוקדם בארץ לא טיפחו השליטים את האזור והוא הוזנח, גם בזמן שלטון הצלבנים והממלוכים.

עת נכבש האזור על ידי הממלוכים, שחששו מכניסה חוזרת של הצלבנים לחופי הארץ, הושמד נמל יפו על ידם.

למרות זאת הצליחו להגיע בדרכי היבשה צלבנים ונזירים מרחבי אירופה. עם הגעתו של נפוליאון לאזור, הוא נכבש בקרבות קשים.

בעת תקופת השלטון העות’מאני החל האזור לשגשג במעט, ושופצו נמלי יפו ואשדוד.

עם התקדמות הבריטים לכיוון ארץ ישראל פינו העות’מאנים את היהודים ביפו ותל אביב מחשש שיעזרו לכוחות הבריטיים בכיבושיהם, אך למרות זאת נכבש לבסוף האזור על ידי בריטניה אשר סייעה לפיתוח האזור מבחינה כלכלית והתיישבותית.

במהלך המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939 נסגר נמל יפו, השער החשוב ביותר בכניסה לארץ ישראל.

כתוצאה מכך הוקם נמל תל אביב שהחליף אותו.

הבריטים, בתוכנית החלוקה, הציעו כי אזור זה יעבור ברובו לשליטת היהודים וכי שטחי רצועת עזה עד אשדוד יישארו בידי הערבים.

עוד החליטו הבריטים כי אזור יפו וכן הכביש המחבר בינה לבין לוד יישארו בשליטה בינלאומית.

במלחמת העצמאות היו במקום מספר קרבות ומבצעים חשובים.

דרום אדום תודות ליורם טויטו

מומלץ לשלב עם הטיול בבתרונות בארי.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)

 

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

Call Now Buttonהתקשר כעת!