מתחם התחנה בתל אביב- בעקבות הרכבת הראשונה בארץ ישראל

אשמח את תשתפו את חבריכם:

התחנה בתל אביב

 

סיור בעקבות קו ותחנת הרכבת הראשונים שנוסדו בארץ ישראל, ושינו את פני התחבורה בארצנו לעד, כל זאת ועוד בשילוב שיטוט מהנה בין החנויות האלגנטיות ובתי הקפה של מתחם התחנה.

 

 

תחנת הרכבת יפו (קרויה גם “תחנת הרכבת מנשייה”) היא תחנת רכבת היסטורית הנמצאת צפונית ליפו, והיא למעשה תחנת הרכבת הראשונה שהוקמה במזרח התיכון מחוץ למצרים ולטורקיה.

 

התחנה פעלה בין השנים 1892- 1948 כתחנת הקצה של מסילת הרכבת לירושלים. התחנה נסגרה בראשית מלחמת העצמאות, ולאחריה הועתקה תחנת הקצה של הקו לתחנת תל אביב דרום. התחנה נסגרה והמסילה בין שתי התחנות פורקה.

 

הקו זכה להצלחה רבה למרות זמן הנסיעה הארוך ביחס לאורכה של המסילה (4 שעות), מאחר שהיא חסכה מהנוסעים את המסע המפרך בעגלה ממישור החוף אל הרי ירושלים, שהיה כרוך בתשלום מיסים לשלטונות ובתשלום דמי חסות לשודדים

 

תודה למורת הדרך אורית שפירא על התמונה

 

ביאתה לעולם של תחנת הרכבת ביפו

 

 

באמצע המאה ה-19 היו שינויים רבים בעולם ובארץ ישראל בפרט.

בעקבות המצאת אוניות הקיטור נפתחה בפני נוסעים רבים: יהודים, נוצרים ומוסלמים האפשרות להגיע לארץ הקודש.

הנוסעים הגיעו ממגוון סיבות: דתיות ודיפלומטיות, וגם מתוך יצר עז של הרפתקנות.

משה מונטפיורי, שפעל רבות ובתחומים שונים למען יהודי ארץ ישראל, פנה לשלטונות העות’מאניים בארץ,

בדרישה להקים רשת מסילות ברזל בארץ ישראל כתנאי הכרחי לפיתוח תעשייה מודרנית כבר בשנות ה-50 של המאה ה-19.

בסופו של דבר, רק בשנות ה-80 של המאה ה-19 קיבל יהודי בשם יוסף נבון זיכיון להקמתה של חברת רכבות.

העלויות הכספיות היו גבוהות מדי, ולכן הועבר הזיכיון לידיה של חברה צרפתית. מטבע הדברים, היה צריך להקים את התחנה בצמוד לנמל יפו,

שהיה לשער הכניסה לארץ ישראל לעולים והנוסעים הרבים שהגיעו אליה, וכן הייתה לעיר נמל הקרובה ביותר ל ירושלים.

אך בשל חששם של העות’מאנים מדריסת רגל צרפתית בנקודה אסטרטגית, שכן הייתה האימפריה הטורקית באותה תקופה חלשה ואחיזתה בארץ ישראל הלכה ונעלמה, נבנתה התחנה הרחק בחולות.

ביום שני, ה’ בתשרי תרנ”ג 26/9/1892 נחנך קו הרכבת הראשון מיפו לירושלים, בטקס חגיגי, כשהרכבת מעוטרת בדגלי האימפריה העות’מאנית.

אליעזר בן יהודה קבע את המילה “רכבת”- שיירת רכבים על משקל “גמלת” שיירת גמלים וכתב ב”עיתון האור”: “שמעו המונים: נהמת הקיטור היא נהמת ניצחון ההשכלה על הבערות, העבודה על העצלות, הקדמה על הפיגור…”

הרכבת יצאה פעם ביום מיפו ופעם ביום מירושלים.

במהלך הסיור, ניתן לראות את מבני התחנה המשוחזרים והשמורים כאחד.

מתחם התחנה תא מורת הדרך אורית שפירא

 

ביקור במבנה הטרמינל בתחנה- השער אל הרכבת

 

 

המבנה המרכזי, נבנה בסגנון אירופאי, אך היה עשוי מאבנים מקומיות ודומה מאוד למבנה התחנה בירושלים.

היה מדובר באולם מרכזי ובו קופה לממכר כרטיסים.

(ניתן להבחין בחלון הכרטיסן בצד הדרומי של המבנה), חדר המתנה פרטי וחדר המתנה ציבורי.

בדלת השנייה ממזרח ישנה כניסה לגרם מדרגות לולייני מעץ המוביל אל משרדי התחנה בקומה השנייה.

בצד מערב איכסנו את המזוודות.

במבנה זה היום נמצאים מרכז מידע לתייר, חנות tlv  בה ניתן למצוא מזכרות תוצרת הארץ בעל אופי תל אביבי ונוסח נוסטלגי, וכמובן בית קפה.

בחזית הטרמינל ישנו קרון משוחזר.

 

 

קפיצה אל מחסן הסחורות וסיפור חווית הנסיעה ברכבת

 

 

זהו מבנה המאורך בעל גג רעפים, אשר שימש לאחסון סחורות עד להעמסתם על הרכבת. כיוון שהיה צורך לשנע סחורות מהנמל לתחנה.

נסללה ה”טרזינה” (רכבת פרברים קטנה לסחורות), שבעזרתה הועברו הסחורות שיצאו מנמל יפו למתחם התחנה המרכזי.

הטרזינה נעצרה כאן לצד מחסן הסחורות. את שיחזור המסילה ניתן לראות בצדו הצפוני של המחסן.

בתחילה נמנעו אנשים להשתמש בשירותי הרכבת: כלי מוזר , מרעיש ומחירו יקר. אך יעילותו של הכלי, יחד עם התקצרות הנסיעה באמצעותו בחצי: מ8 שעות, ל4 שעות בלבד.

עלה הביקוש לנסיעות ועקב כך נבנה בצמוד למחסנים מבנה אבן קטן נוסף עם אשנבי מכירה לכרטיסים.

לצד התריסים ניתן להבחין ב”מנטשעלך” אותן דמויות שהחזיקו את התריסים.

בין מבנה התחנה למחסן הסחורות היה שער אותו ניתן היה לעבור רק אם הנוסע רכש כרטיס נסיעה ברכבת.

חומת אבן הנמצאת משני הצדדים הייתה בזמנו ליחידה אחת וסימנה את סוף המתחם.

במבנה התחנה גגון מפורזל, שהינו תוספת מאוחרת יותר שיוצר ע”י אותה חברה שבנתה את מגדל אייפל

(על רגל הגגון עצמו ניתן להבחין בכיתוב)

ממזרח למחסן הסחורות, מעבר לגדר , ניתן היה לראות בעבר חלק מהמוצגים של מוזיאון בתי האוסף של לתולדות צה”ל שפונה בסוף 2017.

כאן ניתן לראות קרון משוחזר של הרכבת, ובו חווית מולטימדיה מרתקת המספרת את סיפורה של הרכבת .

חפצים בתחנה מורת הדרך אורית שפירא
מי נסע ברכבת?

בחודש אוקטובר 1898 הגיע לארץ למסע דיפלומטי בנימין זאב תיאודור הרצל כדי לפגוש בירושלים את הקיסר הגרמני וילהלם ה-II.

את הדרך לירושלים עשה הרצל ברכבת.

זה היה יום שישי והרכבת, כהרגלה יצאה באיחור והרצל הגיע לעיר הקודש רק לאחר כניסת השבת..

ביומנו כתב ” ארץ מדכדכת לעצבה”, שכן  זה היה המראה שנשקף לו מחלון הרכבת, זו הייתה תלאה ראשונה מיני רבות שחיכו לו במסע זה.

הקיסר הגרמני שהגיע לירושלים רכוב על סוס, חזר באמצעות רכבת ליפו, שגם רופדה לכבודו בכריות עשויות קטיפה.

בשנת 1936 עם פרוץ המרד הערבי הגדול, הפסיקה לשמש תחנה זו כנקודת יציאה בשל קרבתה לשכונה הערבית העוינת מנשייה, ותחנתה הראשונה הייתה מרחוב הרכבת של היום, שם ניצב בית המכס.

מעבר לחומה נוכל להבחין בשני מבנים צבועים ורוד, שרידים לשכונה הערבית מנשייה, ובצמוד לו ניתן לראות בית דו קומתי בעל גג רעפים.

ויקי בתחנה מורת הדרך אורית שפירא

מומלץ לשלב עם סיור המשך ביפו העתיקה ושוק הפשפשים.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

Call Now Buttonהתקשר כעת!