חניתה מפתיעה אותנו

אשמח את תשתפו את חבריכם:

סיור מיוחד ומרתק בחניתה

התיישבות, נוף מרהיב, יער וויסקי מעיף על גבול הלבנון

חניתה הוא קיבוץ בגליל המערבי על גבול הלבנון, מיישובי חומה ומסמלי ההתיישבות היהודית בגליל.

הקיבוץ הוקם על ידי בני גרעין, צברים ברובם, בשנת 1938.

בקיבוץ פועל מוזיאון חומה ומגדל להנצחת העלייה לחניתה ולתיעוד מפעל ההתיישבות הייחודי בתקופת המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939.

חניתה מוזכרת כבר במקורות

הקדומים כיישוב יהודי בנחלת שבט אשר.

בתקופת התלמוד נזכרת העיירה חנותה (העליונה והתחתונה) בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובפסיפס כתובת רחוב כעיירה יהודית בתחום צור,

המחויבת בקיום המצוות התלויות בארץ.

היישוב שלט על המעבר מרכס סולם צור לעמק הפורה שמתחתיו.

בתחום הישוב של ימינו נמצאו מגוון ממצאים ארכיאולוגיים מהרבה תקופות. החל מהתקופה הכלקוליתית עד לתקופה הביזנטית.

כיום קיבוץ חניתה הוא קיבוץ מתחדש עם שכונת הרחבה שבה מתגוררים בני משק לצד תושבים מבחוץ, והוא מונה כ-761 תושבים.

מקורות הפרנסה העיקריים בקיבוץ הם מפעל קוטלב שעוסק בייצור חומרי בידוד, ומפעל עדשות חניתה.

חברי הקיבוץ מתפרנסים בנוסף מחקלאות: לקיבוץ מטעי בננות, פרדסים וגידולי שדה.

חניתה שוכנת במקום מבודד על ראש ההר, והקיבוץ עצמו נחשב לאחד מהיישובים היפים ביותר בישראל.

הקיבוץ כולו טובל במדשאות מטופחות, עצי אלון הגדלים בו באופן טבעי ונוף מרהיב לעבר הגליל כולו ועד למפרץ חיפה.

באותה מגמה של שימור וטיפוח הטבע הסובב את הקיבוץ, מוסדו בשנים האחרונות כמה שבילי טיול בסביבת הקיבוץ,

המותאמים לטיולי משפחות ומאפשרים כניסה לעומק יער חניתה תוך הכרות עם הצמחייה והעצים הייחודיים לו.

מוזיאון חניתה לחומה ומגדל- סיפור התיישבות נועזת בלב שטח עוין

מוזיאון חומה ומגדל חניתה נמצא בליבו של הקיבוץ, במבנה אבן המשקיף אל נופו המרהיב של הגליל המערבי.

המוזיאון מציג את סיפור עלייתה לקרקע של חניתה, כמבצע לאומי בעל חשיבות עליונה לישוב העברי, במסגרת יישובי חומה ומגדל.

במוזיאון תצוגה של צילומים מקוריים מראשית ההתיישבות, כלי עבודה, כלי נשק וסרט המסביר על העלייה לקרקע בחניתה והשנים הראשונות להקמתו של הקיבוץ.

באגף הארכיאולוגיה של המוזיאון תוכלו לצפות בממצאי האזור מתקופות קדומות, כמו כלי אבן עוד מתקופת האדם הקדמון, מטבעות מבית שני, שרידי בזיליקה ביזנטית, פסיפסים,

ועוד ממצאים מרתקים כגון פרוות הנמר האחרון שניצוד בגליל וסיפור הריגתו.

סיפור חומה ומגדל- העלייה לקרקע

המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936 סיכן את היישובים החדשים והבלתי מוגנים.

לכן הוחלט להקים מודל חדש להתיישבות עברית בארץ ישראל: מודל “חומה ומגדל”- הקמת יישוב המוקף חומה ובו מגדל שמירה המתנשא מעליו, ביום עבודה אחד בלבד.

רכישת אדמות חניתה עוררה מחלוקת בקרב ההנהגה הציונית.

מדובר בשטח אדמה טרשית הררית שלא מתאימה לקיום ישוב חקלאי.

נטען כי “יהודים אינם יכולים לחיות מההר” וכן הובע חשש, כי בהיות היישוב התנחלות יהודית מבודדת בלב אזור ערבי עוין,

ייפול השטח במהרה בידי המדינה הערבית, אם וכאשר תקום.

בסופו של דבר החליט ראש הממשלה דאז,  דוד בן-גוריון בתחילת שנת 1938 לאשר את רכישת הקרקע.

קבוצת המתנדבים שתכננה להתיישב בחניתה הציעה תוכנית: להקים מחנה במרחק קילומטר מהכביש, ולאחסן בו מים, מזון תחמושת, כלי עבודה,

ביגוד ושאר אמצעים קיומיים ולהגנה כהכנה לעלייה לנקודת התיישבות הקבע הנמצאת בלב אזור ערבי עוין.

בבוקר ה-21.3.1948 הגיעו כ-400 איש, וביניהם 100 אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה.

יוסף פיין מדגניה ודוידקה נמרי מאשדות יעקב אשר ניהלו את מבצע העלייה על הקרקע,

שבו השתתפו כ־50 משאיות אל האתר מזרחית לכפר הערבי אל-באסה (מושב בצת של ימינו).

הם החלו בפריצת דרך למחנה וסחבו על גבם ועל גבי בהמות משא ל”חניתה תחתית” את כל הציוד הדרוש.

לעת ערב עזבו גם האנשים את המחנה, ורק “פלוגת הכובשים” בפיקודו של יצחק בן צבי שמנתה כ-100 איש, נשארה.

העלייה לחניתה הייתה ממבצעי ההתיישבות היותר גדולים ומרשימים של “חומה ומגדל”, להתיישבות באזור הררי, עוין ולא מוכר.

העלייה לקרקע זכתה לסיקור עיתונאי נרחב בעיתוני התקופה. מפורסמת התמונה, שצולמה במהלכה, בה נראה יצחק שדה, חובק משני צדדיו את יגאל אלון ומשה דיין,

על גבה כתב חיים ויצמן את המלים הנבואיות “המטה הכללי”(בצרפתית).

בלילה הותקפו המתיישבים על ידי ערביי הסביבה והרגו 2 מהם- יהודה ברנר ויעקב ברגר ז”ל.

אחר כך המשיכו ועבדו, ובתוך חמישה ימים פרצו דרך אל חניתה תחתית. בסך הכול נפלו עשרה אנשים על הגנת המחנה.

העבודות נמשכו עד שבתאריך 8 באפריל נפרצה הדרך לבית האבן – משכנה של משפחת אריסים ערבית –

במקום שכונה “חניתה עילית”, אז עברה הקבוצה לשם והשאירה את חניתה תחתית להיות מחנה אימונים לקורס מ”כים עבור ההגנה.

יער חניתה- הרבה עצים והיסטוריה מרתקת

יער חניתה נטוע בשוליו המערביים של רכס סולם צור. היער משתרע על פני 2300 דונם צפונית לעיירה שלומי.

קרן קימת לישראל החלה בנטיעת היער בשנות ה-40 של המאה ה-20.

הנוטעים הראשונים היו המתיישבים בחניתה, שעלו על אדמת קק”ל במסגרת יישובי חומה ומגדל.

רוב עצי היער ניטעו בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20.

כיבוש ההר ומורדותיו מתארים אותו בעל מורדות חשופים וקירחים מעצים כלשהם כמעט לחלוטין.

הרבה דורות של רעיית יתר, שריפות וכריתת עצים מסיבית, דלדלו את הצמחייה הטבעית ופגעו קשות בעצים.

היער שנטעה קק”ל שינה את התמונה לחלוטין. החורש שב להשתקם והיער התפתח להפליא.

באביב מופיעה כאן צמחייה ססגונית הצובעת את היער בשלל צבעים ומצטרפת לשלל האתרים היפים והמעניינים שיש ליער חניתה להציע למטיילים.

במקום שפע של שבילי טיול ברגל, וכן דרך נוף מרהיבה המתאימה לרכבי שטח 4 על 4 בלבד.

כל אלו ועוד הופכים את היער ליעד נהדר לטיול משפחתי בחיק הטבע.

החניון הראשי של היער הוא חניון חומה ומהגדל בו משוחזר מגדל שמירה אמיתי, בן ארבע קומות,

עליו ניתן לטפס ולראות את הנוף המדהים הנשקף סביב, לצידו מתחם פיקניקים ולמנגלים.

זה המקום בו עלו חלוצי חניתה והקימו את המגדל המקורי.

עין כובשים-מעיין שופע קטן בלב היער

שביל קצר, שאורכו כ-100 מ’, עולה מהבוסתן במדרגות עץ אל עין כובשים , אליו אפשר להגיע ברכב שטח.

השביל עובר בלב החורש ולאורכו זורמים בחורף ובאביב מי הפלג הקטן הנובעים מהמעיין.

סמוך למעיין נמצאת בריכת שכשוך קטנה. המעיין עצמו נובע מתוך בריכה רדודה וקטנה בקוטר של 22 מטר.

ייתכן שהבריכה נחצבה כבר בימי קדם כדי להגביר את ספיקת המעיין.

עין כובשים הוא מעיין שכבה דל המתייבש בסוף הקיץ. שמו הערבי, עין אל-ביד’א (המעיין הלבן), מעיד על כך שהוא נובע מסלעי הגיר הלבנים במקום.

סמוך למעיין, מצדו הצפוני, נמצאים שרידיה של בריכה העשויה אבן, ככל הנראה מהתקופה העות’מאנית.

מי עין כובשים שימשו תחילה את המתיישבים הראשונים באתר “חומה ומגדל”,

אך מכיוון ששפיעת המעיין דלה ובגלל הקשיים הרבים בהובלת המים, נחפרה באר סמוך לאתר ההתיישבות עצמו.

בשנת 2012 בנתה קק”ל שלוש בריכות קטנות, האוגרות את מי המעיין לבריכות רדודות.

הבריכה העליונה מתאימה לשכשוך הרגליים במים הקרירים והנעימים, ואילו השתיים האחרות משמשות לנוי.

מהבריכה העליונה נשקף נוף יערות מרהיב עד לים התיכון.

שביל מדרגות צר ומוצל מחבר בין הבריכות לבין חניון פיקניק קטן ומסודר.

עין כובשים הוא מקום אינטימי לעצירה נעימה בלב הגליל המערבי ומהווה מקום לאתנחתא לכל המשפחה.

גדעון בונה עוגבים

גדעון שמיר פסנתרן ואף בונה עוגבים כבר 40 שנה.

העוגב הגדול, שגדעון כרגע משפץ, בעל פדלים לרגליים, נבנה בסגנון סימפוני רומנטי, גדעון עורך בסדנה מפגשים מוזיקליים לקהל הרחב ומספר את סיפורו האישי ואף מדגים את הנגינה בעוגבים.

גדעון בנה 12 עוגבים הנמצאים כיום באוניברסיטאות בארץ ובשימוש מקהלות.

גדעון יחשוף בפנינו אגדות, ינפץ מיתוסים ויכניס אותנו לעולמו, בעל מקצוע שנעלם מהעולם אוטוטו, או לפחות מהארץ – עדיין לא נמצא לגדעון מתלמד שימשיך את דרכו.

מזקקת יוליוס- מזקקת הויסקי הראשונה בארץ הקודש!

מול נוף מרהיב, נמצאת מזקקת יוליוס אשר הוקמה בשנת 2008 ע”י יובל (ג’וב) הר גיל.

ג’וב, איש תקשורת ומומחה אלכוהול, החליט להפוך מאיש תאוריה לאיש מעשה ולייצר אלכוהול בעצמו.

בשנת 2008 הוא חבר לדן יואלי – יוליוס, מומחה לאלכוהול ובעלים של מזקקה בהולנד, ובעצה משותפת הם הקימו יחדיו את מזקקת הבוטיק הראשונה בישראל.

שנתיים לאחר ההקמה, יואלי נפטר ממחלה והר גיל המשיך את הפרויקט לבדו, תוך החלטה לקרוא למזקקה על שם חברו הטוב שהלך לעולמו.

ד”ר הרברט רוש, מומחה זיקוק גרמני בעל שם עולמי, תיכנן את המזקקה החדשה אשר מותאמת במיוחד לייצור אלכוהול מפירות מקומיים ארץ ישראליים.

לאחר שנה וחצי של תכנון קפדני, יובאו חלקי המזקקה מגרמניה והורכבו בגליל ע”י ד”ר רוש וצוותו.

אנו מתמחים בייצור תזקיקים משובחים עשויים ענבים, דבש ופירות מקומיים אשר גדלים בגליל ובכרמל.

כל תהליכי הייצור הינם ידניים וטבעיים לחלוטין, משלב בחירת חומר הגלם החקלאי ועד הביקבוק והאריזה.

עקרונות הייצור הללו בשילוב עם מחזורי זיקוק קטנים שמתבצעים באמצעות אביק נחושת דודי הם מהמתקדמים ביותר בעולם.

המזקקה פועלת על פי עקרונות הקיימות ופועלת על אנרגיה סולארית.

כל בקבוק יוליוס הוא יצירה חד פעמית, איכותית ונדירה מסוגה, אשר נושאת מספר סידורי וחתימה אישית.

כל מוצרי יוליוס הנם כשרים.

במקום ניתן לשמוע על תהליך היצירה, לטעום ממגוון המוצרים ולהשתכר מהטעם והנוף המרהיב.

לפרטים נוספים צרו קשר (כנסו ללינק)

אשמח את תשתפו את חבריכם:

כתיבת תגובה

יש לך משהו להוסיף? שאלה? או פשוט לזרוק מילה טובה? :)

*